קראתי השנה שוב את "צייד בודד הוא הלב" של <mark>מקאלֶרס</mark> ולגמרי במקרה הגיע אליי גם הספר הנ"ל שהוא נובלה או רומן מאוד קצר אבל גם מאוד מעניין! קודם כל עניינה אותי העובדה שהעלילה מתרחשת בבסיס צבאי אמריקני בזמן שלום ושאלתי את עצמי מדוע בחרה <mark>מקאלֶרס</mark> דווקא במיקום בלתי שגרתי כזה. אבל יותר מעניינות כאן הן הדמויות: שני קצינים, חייל אחד שתי נשותיהם של הקצינים והמשרת הפיליפיני המסור של אחת מהנשים. יש כאן סודות ומוזר

הספר הנ"ל הגיע אלי במקרה וזהו עניין שמאפיין את רוב הספרים שאני קורא. זהו ההסבר שלי מדוע בעצם קראתי כאן את התרגום הישן של הספר ולא את הספר החדש שבו הוא תורגם מחדש... אז אכן היה צורך לתרגם את הספר מחדש כי שפת הספר הזה מאוד מיושנת (יצא בארץ ב-1962) השפה שלנו היא חיה ודינמית ויש מילים ופעלים שכבר פשוט לא משתמשים בהם יותר כמו למשל "הדיוטה השניה" (כשמתכוונים לקומה השניה...) או "חוטם" (כשמתכוונים ל-אף) א

שרווד אנדרסון. ווינסברג, אוהיו. הראשון הוא שם של אדם. השני - שם של מקום. עיירה קטנה באמצע שום-מקום. וזה גם שם של ספר ששרווד אנדרסון כתב. אנשים קטנים, עיירה קטנה, אירועים קטנים. עמוס עוז קרא והתפעם, ועוד עשרות שנים אחר כך כתב איך הספר הזה עורר אצלו מהפך והתחיל את קריירת הכתיבה שלו. ואם עמוס עוז כך, מה יגיד איזוב קיר שכמוני? לקחתי את הספר, קראתי ו... לא נפלתי מהכיסא. בסדר. ספר קטן, אנשים קטנים, בלי

בעיירה קטנה בדרום ארצות הברית חיים להם כל גיבורי הספר הזה:
סינגר - החירש וחברו אנטונופולוס שאף הוא חירש
ביף ברנון - בעל בית המרזח המקומי
דוקטור קופלנד - הרופא שחום העור ומשפחתו
גייק - השיכור
מיק - הילדה המתוקה שדרך עיניה מתנהל לו סיפורה של העיירה הדרומית בעצלתיים, וכמובן משפחתה

וממש כשמו של הספר לכל דמות יש את הלב שעסוק בצייד.

נושאים רבים מועלים בסיפור: יחסי שחורים ולבנים, היחס לשונה,