המסע אל החופש הוא המסע הלא ייאמן של <mark>מסעב</mark> חסן, בנו של יוסף חסן ממקימי החמאס, בנבכי הביורוקרטיה האמריקאית. הספר הזה הוא כמובן ספר ההמשך ל"בן החמאס", שעסק ב<mark>מסעב</mark> המשת"פ והמרגל לטובת ישראל, ומפעילו הקפטן לואי.
בספר השני אנו מגלים את העזרה שקיבל מהשב"כ וכך מגיע <mark>מסעב</mark> לארה"ב רק כדי לגלות שהוא מועמד לגירוש מיידי משום שציין "כן" בשאלון בו נשאל אם היה חבר בארגון טרור. מצמית, מרפה ידיים, מעורר חלחלה, אבל ארה

אתם מכירים את זה שקוראים ספר, חושבים שהבנתם ומגלים שלא? לפעמים אנחנו יכולים לקרוא ספר שוב ושוב, ולהיות בטוחים שהבנו הכל, וסה"כ ספר סבבה וזהו. ולפעמים נקרא את הספר עוד פעם, כי הוא היה טוב וגם קל לקריאה, לא כמו אנשי פאנפילוב או צנחנים בעורף האויב. ואז, יום אחד ( מוסיקה דרמטית ), הכל משתנה.
במדינת ישראל יש פיגועים. אנשים נוהגים להגיב במגוון צורות על פיגועים - חלקם מתעצבנים, חלקם מאשימים את המדינה,

אל הספר הזה הגעתי בנסיבות מיוחדות. נכון לעכשיו אני מתגורר במדינה בה לא ניתן למצוא ספרים בשפה העברית, וכל ספר שנופל לידי נקרא בשקיקה של מי שמצא מים חיים בנווה מדבר. כך גם עם "בן החמאס", ספר מן הז'אנר שלא הזדמן לי לקרוא עד כה.

הספר מתאר את קורותיו של אחד מן המקורות היקרים ביותר שהיו לשב"כ בתקופת האינתיפדה השנייה – <mark>מסעב חסן יוסף</mark>, בנו של אחד ממנהיגי החמאס בגדה, שזכה לכינוי הנסיך הירוק. מסעב זכה לכי

וואוו..

כשקוראים את העלילה במשפט אחד גרידא, הסיפור נשמע צפוי, לאו דווקא צפוי רע אבל זה נשמע "מבטיח" באופן מרגיז, ברור שסיפור על "בן של מנהיג חמאס שהופך לסוכן שב"כ" יהיה טוב.. קצת כמו נופת צופים- מתוק מדי בשביל שייגע בי באמת.. כפי שיש האומרים שטוב מדי הוא לפעמים לא טוב..

באופן חד ודרסטי אני אומר- הסיפור הפוך מלהיות כזה!
בכל הסיפורת הזו שמשתמעת כז'אנר דוקומנטרי- מודיעיני מסתתר סיפור סוער, כ

ספר מעולה.

כל כך מעניין ומרתק, נסחפתי דף אחר דף, לא יכולתי לעצור לרגע, הייתי סקרנית כל הזמן.
<mark>מסעב חסן יוסף</mark>, הוא בנו של בכיר החמאס. חושף את סיפורו האישי והמיוחד.

מצד אחד הוא הפך לגיבור אמיתי, מצד שני הוא הפך לבוגד.
זהו נושא סכסוך מתמשך של שנים, בין ערבים, ויהודים ישראלים.
מסעב מספר מדוע בעצם הוא החליט לשתף פעולה עם השב"כ, הוא הבין במשך הזמן, שהכתוב בקוראן רק יביא לעוד רציחות ושפיכות דמים,

הספר יצא ב2009, מעניין לראות ממרחק הזמן אירועים כמו התקפת הטילים ב91 על ישראל מנקודת המבט של צעיר פלסטיני, השמח לאיד והתקווה שלו להשמדת היישות הציונית.
גירוש בכירי החמאס ללבנון ובניית התשתית למשולש האהבה חמאס-איראן-חיזבאללה.
דברים המוזכרים בשורה אחת, כמו הניתוח של <mark>מסעב</mark> את הכישלון של 9/11 של האמריקאים שהתבססו על מודיעין טכנולוגי והוא נותן כדוגמא את המודיעין האנושי של הישראלים שהוכיח את עצמו. ההו

אני תוהה כיצד סיפור חיים מרשים על אדם שהצליח להתנתק משלשלאות של שקר ואימה, הפך לכתיבה מיסיונרית על חבירה לשלשלאות מסוג אחר - שלשלאות הנצרות. לדעתי, יש כאן מקום לתביעת הונאה כנגד הוצאת הספר. כן, 80% ממנו הם עלילה מרתקת על טרוריסט בפוטנציה שהופך לאחד המשת"פים הכי איכותיים שהשב"כ גייס לשירותיו. העניין הביטחוני הוא שעניין אותי כשמשכתי את הספר הזה מתוך מדף הספרייה, בהתבסס על תקציר הכריכה. אבל באופן מאד

ספר מעניין, זורם, כתיבה יפה וקולחת.
סיפורו של <mark>מסעב חסן יוסף</mark> ממנהיגי החמאס המסופרת על ידי בנו, כיצד אביו שיתף פעולה עם השב"כ בשטחים.
שיתוף פעולתו של מסעב עם השב"כ ללא ספק מנעה פיגועים והתאבדויות ולמראות קשים להם היינו עדים לא פעם.
סיפור חייו אינו פשוט, אומץ ליבו של חסן יוסף והחשיפה הגלויה השאירו אותי די המומה, כיצד דבר זה אפשרי?
לדעתי זהו ספר חובה ליהודים וערבים כאחד.
אחד הספרים הטובים שקראתי,

חלום של כל ישראלי מתגשם בספר הזה,
ולא לא מתוך נקמה,
מתוך הכמיהה העצומה שלנו להסביר עד כמה שנולדנו רק כדי לחיות..

הספר הזה נותן שביב של תקווה שאם אדם אחד הבין.. אולי נצליח לשכנע עוד כמה..

"אני רוצה שכל בני העם שלי ידעו וילמדו את החוויה הישראלית, אחרי כל הטרגדיות שהעם המדהים הזה התמודד איתן, התמקדותם לא היתה "לנקום" גם לאחר השואה, התמקדותם היתה ב-"לשרוד" ולבחור בחיים על פני המוות, לרוע המ