יש לי רשימת ספרים קצרה בראש תחת הכותרת: הלוואי שלא הייתי קוראת. את "ונסה האפלה שלי" הוספתי לרשימה מיד אחרי שסיימתי. לא מפני שזה היה ספר גרוע, ההפך הוא הנכון. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הלכתי לישון מאוחר בגלל ספר, אם בכלל. הוא פשוט היה כל כך משכנע בכאב שלו, מאפשר לך לראות מפלצת אמיתית מקרוב.

ונסה מתחילה את שנת הלימודים השנייה שלה בפנימייה. היא חוזרת למקום שאף אחד לא מחכה לה בו. היא עצובה, בו

אז איך אתחיל....
ראשית חיבת לציין שהספר הוא לא מתאים לילדים. יש בו תיאורים מאוד מיניים.
כבר בפרקים הראשונים אפשר להבחין שגיבורת הספר היא נערה מתבגרת שגרתית, הלומדת בפנימייה ומספרת על חיי החברה שלה עם חבריה בפנימייה וגם על הוריה בבית. עד שרומן סוער וממש אסור נכנס לתמונה......
הספר מזכיר לי מאוד את "לוליטה" של נבוקוב. הספר לוליטה היה בעצמו חלק חשוב מעלילת הספר. נראה כאילו הסופרת רצתה לעשות מחוו

וכפי שנכתב על הספר קראתי כבר סיפורים על קשרים רומנטיים של איש מבוגר עם נערה צעירה ואכן מעולם לא קראתי אותם כך. הספר נוגע בהרבה נושאים מורכבים לגבי אחריות אישית, מורכבות נפשית של האדם, גבולות המותר והאסור, צביעות החברה והמערכת, יחסי הורים וילדים במיוחד יחסים בין אמא לבת, הערצה (את מי אנחנו מעריצים, ואיך). הסיפור לא קל לתובנה, אך מצד שני דברים כאלה, קשרים רומנטיים מין הסוג הזה מתקיימים וקיימים גם הי

הסיפור המוכר מסופר בספר זה מנקודת מבט אחרת. כואבת יותר, מבלבלת יותר, והרבה פחות רומנטית.
בקריאה של הספר הזה הבנתי כפי שלא הבנתי בעבר את האשמה שחשות נפגעות, את ההשפעות על הערך העצמי לתווך הארוך, את התהליך שעובר נפגע עד להשלמת המעגל של הפיכה לפוגע.
אליזבת מספרת שהושקעו 20 שנה בכתיבתו של ספר זה ובעיניי לא היה ניתן לכתוב אותו בדקה פחות. מדובר ביצירת מופת שלוקחת אותך שלב אחר שלב כל הדרך לעומק הפגיע

נערה בת חמש עשרה מקיימת יחסים עם מורה שלה. הקשר מצידה נאיבי, מצדו לא ברור. נאמרות שם המילים הנכונות, והיא נשארת נאמנה לאהבתה זו פצועה עד ימיה הבוגרים.
כמובן שיש כאן ניצול, ההפרש המנטלי לא שוויוני כלל. מאידך, אפילו הקשר הפיזי אינו סימטרי. ונסה אינה מעיזה לבטא את תחושותיה לפניו.
כדאי לקרוא את הספר כדי לחשוב על כך.
והשאלה שעלתה אצלי היא ואם מערכת זאת מוצלחת ומספקת, כיצד תקרא?
הבעיה שלי בספר היא