הבת של הספרדייה / <mark>קרינה סיינז בורגו</mark>

תכירו את אדלאידה, רווקה בת 38 שהתגוררה עם אמה בקראקס שבוונצואלה. אמה, שגם שמה היה אדלאידה, נפטרה לאחר שחלתה במחלה קשה ואדלאידה הבת נותרה לבדה. הזמנים בוונצואלה הם מאוד קשים. ימי מהפכה, הסדר הופר, הכסף איבד מערכו, אנשים הוכו, נאסרו, נרצחו, מעשי הביזה וההתפרעות היו רבים, אנשי המהפכה תפסו את כל מי שהפגין נגד המצב במדינה. עירה של אדלאידה שררה באי סדר שבה התושבים חי

יש רגעים בחיים בהם אדם נדרש לקבל החלטה של רגע, כזו שתהפוך את החיים על פיהם ותחרוץ גורלות. אם ההחלטה היתה נכונה או לא, כנראה רק ממרחק הזמן אפשר יהיה לדעת, אבל מה שבטוח זה שלאותו הרגע ההחלטה הזו היתה נכונה.

בדיוק כמו ההחלטה שלקחה אדליאדה, ברגע הזה בו היא מגלה את שכנתה, אורורה, שוכבת בדירתה ללא רוח חיים. אורורה, שהכינוי שלה היה "הבת של הספרדייה", רמז לשורשיה הספרדיים, מדריד אם לדייק, ממנה הגיע

קשה לי לתאר את הספר כ"טוב" ואת הקריאה בו כ"חוויה". זהו ספר נורא.
ונצואלה של ימנו היא פלנטה מנותקת מהעולם. ריכוז של רוע והזיה שלא משאיר שום מקום לאנשים רגילים, פשוטים, שרק רוצים לחיות בשקט.
מעיפים אותך מהדירה. סתם. יורים ברחובות. אנשים נעלמים. לא ברור אם יש שלטון אבל יש משטרה ורשויות דומות שבהם ישנם אנשים רעים ומושחתים.
ולמרות שאת אוהבת את מדינתך - את מחליטה לברוח ממנה.
וכמו מישהו ששוחה בנהר של

עצוב כל כך מה שקרה ל״ניו יורק״ של דרום אמריקה.
חייתי בה 7 שנים מופלאות לפני כחצי מאה ועד היום אני מתגעגעת והבנתי סופית שהיא אבדה לנצח…
הסיפורים ששמעתי וקראתי לאורך השנים לא מתקרבים למציאות ש<mark>קרינה</mark> סיינז מתארת יכשירו של אריק איינשטיין ״הו ארצי מולדתי (אומנים היא לא כזו אך בהחלט הרגשתי כך לא מעט שנים), את הולכת פייפן, שברתי לי את הלב לחתיכות קטנות…״.
מקווה בכל ליבי שכל האנשים הטובים והנהדרים שחלקת

אדלאידה פלקון בת ה- 38 מאבדת את אמה לאחר שזו נאבקה במחלה קשה. לאחר ההלוויה, היא מגיעה לדירה ומוצאת כי אליה פלשה חבורת נשים בהנהגת מישהי הזוכה לכינוי "המרשלית." החבורה הזו פועלת בחסות בני המהפכה שהטילו אימה על רחובות העיר קראקס, ונצואלה.

הימים הם ימי מלחמה ופחד. שום דבר ושום מקום אינו בטוח. לאחר השתלטות החבורה על דירתה, אדלאידה נאלצת למצוא מחסה. היא מוצאת אותו בדירת שכנתה, אורורה פרלטה, המכונה "

הסיפור מתרחש בונצואלה בימינו אלה. הסיפור על המצב במדינה ממש מזעזע, אנרכיה מוחלטת. כנופיות שולטות ברחובות בוזזות ,גונבות, משתלטות על דירות רוצחות עבור גנבת פריט אישי. התאורים מאד מפורטים ומאד קשים. אדלאידה הבת מבינה, שלאחר מות אימה שגידלה אותה לבדה, אין לה שום תקוה בקראקס, ומוצאת דרך, שתהיה לא קלה, לחיים חדשים בספרד. ספר מכיל תאורים קשים על הנעשה בונצואלה, התדרדרות המדינה עקב משטר מושחט שמשום מה לא