אחרי קריאה של מספר מיצירותיו של אוסקר וויילד נדמה שאני יכולה לומר בבטחון: היצירות אמנם מעניינות ויחודיות, אך חייו ודמותו של הסופר מרתקים הרבה יותר.
'דוריאן גריי' "זכה", בעיקר סמוך לפרסומו הראשון, לביקורות קשות ונוקבות רבות מספור. יש כאלו המשבחים את היצירה הנ"ל וטוענים שהביקורות הרעות נבעו מדעותיהם הנחרצות של המבקרים הוויקטוריאנים כנגד דרך חייו של וויילד, מהעובדה שהיה שנוי במחלוקת בדעותיו ובאופיו ובנוסף כנראה ניהל אורח חיים הומסקסואלי בסתר – דבר שנחשב בזמנו לאסור מבחינה חוקית ומוסרית כאחת. מכיוון שאני מאד מרותקת, ואפילו מוקסמת, מדמותו של וויילד, הייתי רוצה להאמין שאכן כל הביקורות הרעות הנ"ל נבעו מהטיית דעת עקב הסיבות שהוזכרו כאן, אבל לאחר קריאת הנובלה מצאתי את עצמי מסכימה בצער רב עם רבות מהן.
'דוריאן גריי' הוא הרומן היחידי של וויילד, שהרבה לעסוק במחזות, סיפורים קצרים וכתיבה עיתונאית, ונדמה שהדבר ניכר במבנה הרומן: האירועים הממשיים מועטים ומה שתופס את מקומם בעלילה הוא פרקים על פרקים של דיאלוגים, מלאים באמרות ובשיחות סלון בורגניות שנוגעות בעיקר לגישתם הנהנתנית של הדמויות ושל וויילד כלפי החיים. יש אפילו פרק אחד, ארוך מדי לטעמי, המלא בעובדות – כמו מין אנציקלופדיה ממוזערת – לגבי נושאים שונים הנוגעים בעיקר לחיים הטובים: אבנים טובות, בדים ועוד, פרק מייגע ביותר. אמנם יש סופרים רבים אחרים שיכולים לרתק קורא בספרים דומים, כמעט חסרי התרחשויות, אך וויילד לא היה אחד מהם, לדעתי. לקרוא את 'דוריאן גריי' היה בעיניי כמו לקרוא מאמר ארוך ביותר על הגישה הספציפית והיחודית של אוסקר וויילד לחיים, ומה שמוסיף לעניין נופך מתיש אף יותר הוא העובדה שזו גישה לחיים איתה לא הצלחתי להסכים בכלל.
לעומת זאת, הרגעים הטובים בספר מבחינתי היו הרגעים בהם נדמה היה שבין השורות אנו קוראים מעין יומן של וויילד – הצורה שבה הוא שילב את עצמו בעלילה ובדמויות, ואכן, כפי שוויילד בעצמו צוטט בעבר לגבי שלושת הדמויות הראשיות שלו דוריאן, בזיל הולוורד ולורד הנרי: דוריאן מייצג את מי שוויילד היה רוצה להיות; לורד הנרי מייצג את מי שהחברה חושבת שהוא; ובזיל מייצג את וויילד כפי שהוא באמת. מוזר לקרוא ולראות כיצד וויילד לא חושש ומגלם את עצמו באופן כמעט מפורש במחשבותיהם, רגשותיהם ודעותיהם של הדמויות שלו; מעבר לכך, המהדורה הספציפית שקראתי הכילה גם הערות שנועדו לעזור לקורא להבין את הטקסט יותר, והופתעתי למצוא שם קטעים שלמים שהושמטו מכתב היד המקורי של וויילד ושלו פורסמו היו מציגות באופן מובהק אותו ואת גיבורו בזיל הולוורד כדמויות שניתן לתאר רק כהומוסקסואלים 'בארון'. נוגע ללב במיוחד היה התיאור של תחושותיו העמוקות של בזיל כלפי דוריאן, העובדה שלא עלתה בדעתו אפילו לרגע משמעותן האמיתית או האפשרות לממש אותן, תיאור של תחושות המתקשרות באופן ישיר לאוסקר וויילד עצמו ולמה שכנראה חווה על בשרו בכאב פרטי, בחדרי חדרים.
לסיכום, אוסקר וויילד הוא אחד מהכותבים והוגי הדעות החשובים ביותר בכל הזמנים, ונראה שהשנינות ויכולת ההתבטאות שלו היו מוצלחות במיוחד, כפי שמודגם ב'דוריאן גריי' לעתים בחילופי המילים בין הדמויות, אך בעיניי כתיבתו העלילתית אינה משתווה לכך. מומלץ לקרוא כתבים שלו שעוסקים באופן ישיר בחייו האישיים – בעיקר את אלו שכתב בהיותו במאסר שנגזר עליו באחרית ימיו, לאחר משפט שדן בהרחבה בנטיותיו ההומוסקסואליות ומצא אותו אשם; בעיניי הוא אינו מספר סיפורים מוצלח ו'דוריאן גריי' לא היה בשבילי יצירת מופת, אך וויילד עצמו בהחלט היה אדם מרתק ביותר.
![עטיפת נפשות מתות [מהדורת 2013]](https://d3puo8fj28n16q.cloudfront.net/eyJidWNrZXQiOiJzaW1hbmlhLXB1YmxpYy1hc3NldHMiLCJrZXkiOiJib29raW1hZ2VzL2NvdmVyczk2Lzk2NzY0Mi5qcGciLCJlZGl0cyI6eyJyZXNpemUiOnsid2lkdGgiOjEyOCwiZml0IjoiaW5zaWRlIiwid2l0aG91dEVubGFyZ2VtZW50Ijp0cnVlfSwidG9Gb3JtYXQiOiJhdmlmIiwiYXZpZiI6eyJxdWFsaXR5Ijo2MH19fQ==)
