לעד אוהב אותך,

נפש בנפש שזורה,

אך עם הכאב שבי

מגיעה חרטה.

לאן תלך כשאלך

ממך.

לא יהיה אני

וגם לא אתה.

איך אספר לך שבראשי

מהרהרת בפרידה,

כשמקננת בי

חרדה מאוד גדולה.

ראיתי אותך כבעלי,

אך הפעם זה יותר כמו

ילד קטן שצריך לדאוג לו.

אין לי חשק או אנרגיה,

בשל דיכאון או פשוט

מוטיבציה נגמרת.

אני כאן שלך לעד,

אך בדמות נוכחותי

ובת הזוג - לאו.

שקט מחריש

מוליך אותי בין מסדרונות ליבי

בשלל צבעים

ריחות וצלילים

באחד העלטה מצמררת

במנגינה מותחת

וריח שריפה.

והשני מואר כלבנה

אור לבן-צהוב מתחלף

ודמות מטושטשת נראית מרחוק

מנגינה מרגיעה

בריח נעים ומשכר.

ובאחר פרחים מעופפים בחלל החדר

מנגינה אביבית

וריח סיגליות

ורגליי ממשיכות לנוע

ואין בחירה בידי

להיכן אכנס במסדרונות ליבי

נתונה בידי האל

ולאן שיוביל שם אהיה.

שכובה במיטה

מביטה בתקרה

העולם עומד מלכת

ציפורים עוד לא מצייצות

שתיקה של בוקר

ואני בוהה

מלאת מחשבות

עוצרת מזה זמן רב ופשוט

שותקת

שתיקה של בוקר

שתיקה קסומה

כזו שתעניק לי אנרגיה מיוחדת

מי יבין

מי ידע

כמה כוח יש

בשתיקת הבוקר

ידידיי, הרשו לעצמכם לשתוק לפעמים.