נראה לי שכרגע, כל המעריצות השרופות הולכות להרוג אותי (ביניהן חברתי הטובה-מצתערת מראש) אבל אני ממש חייבת להוציא הכל החוצה. דמדומים. ספר נחמד, באמת. לאורך כלהספר הגשתי כאילו הוא סרט שחור לבן מבאס כזה שבא לך שהוא כבר יגמר. עם כל הכבוד שבעולם, ויש כבוד, הספר הזה לא ראוי לפרסום שהוא קיבל. קראתי הרבה ספרים טובים ממנו שאני ממש רוצה שכבר יצא עליהם סרט אבל אף-פעם זה לא יקרה. דמויות: בלה- הדמות. הכי. סתומה. בכל. הזמנים. באמת לא הבנתי מה סטפאני מאייר חשבה לעצמה כשכתבה אותה או מה אדודארד חשב כשהוא התאהב בה. טמטום מהלך. כמובן שבספר היא מוצגת לגמרי אחרת. עוד משהו שלא אהבתי בה, זה שאין לה תחביב או משהו שהיא טובה בו או אפילו פרט קטן- פיצפון- למשהו שהיא עושה בשעות הפנאי. בלה גם לא ממש יודעת לקבל מחמאות, וזה דיי מעצבן בהתחשב במה שאדוארד אומר לה כל הזמן. אדוארד- מתואר כמלאך. הוא מתנהג כגילו( 107 שנים לערך) ומסתגר בתוך עצמו. אין כל-כך הרבה דברים שאני יכולה לכתוב עליו... חוץ מזה שהיו לו עיניים ירוקות ואמא שלו ידעה על קיומם של ערפדים... כאילו שאין לו ממש אישיות. ג'ייקוב- הוא ילדותי. באמת באמת. אבל אני מבינה את זה, הוא קטן מבלה בשנה וכך גם היחס שלה אליו. הוא מאוד חברותי ונדיב. אין כל כך הרבה דמויות בולטות שאפשר ממש לכתוב עליהם משהו מעניין. קראתי את הספר שלוש פעמים ואני לא יכולה להגיד שיותר מזה יעניין אותי. תוך פעם אחת אתה יודע את הספר בעל פה. זה לא צריך להיות ככה. כל הקטע בלקרוא את הספר יותר מפעם אחת הוא שחצי מהמשפטים היפים בספר אתה תשכח, שהקטע הרומנטי יחרט לך במוח ואתה תרצה פשוט לחזור לרגע ההוא, שהקטע הכי מותח ייגרום לך לפתוח סתם כך את הספר באמצע היום. אבל לצערי, בספר לא היו קטעים מותחים או עצובים או אפילו משפטים יפים לא מצאתי... ספר שווה קריאה. אבל לא שווה קריאה חוזרת. בצער רב ויגון אני מפרסמת את הודעה זו. (הלוויתי תתקיים בקרוב)

גבירותי ורבותי ברוכים הבאים לתוכנית "ספרי הפנטזיה הטובים החודש"!*מחיאות כפיים סוערות* והערב, או יותר נכון הבוקר, אנו נדבר על ספרה של ג'סיקה ספוטסווד, "רעות מלידה". אנו נמצאים פה עם המומחית לספרים הפנטזיה הטובים בחודש, בעלת תואר באונברסיטת חתול הנינג'ה הידועה, שעשתה מחקרים רבים(לשיעורי היסטוריה ^^), גבירותי ורבותי, קבלו את...הוני רווווווווווווווווווווז!!!!!!!! -שלום, שלום *מנופפת ביד* שלום לך מיס הוני, ובכן, ספרי לנו, מה כל כך מיוחד בספר הזה? -הספר הזה מקורי ביותר, הכתיבה מדהימה, הסיפור חמוד ביותר, ובתור אחות בכורה ל2 בנות הרגשתי מאוד מחוברת לדמות הראשית, קייט קייהיל. מעניין, מעניין.. הממ ספרי לנו, בכמה כוכבים לדעתך צריך לזכות אותו ומדוע? - 4.5 עד 5 כוכבים. אומנם היו קטעים פחות אהובים ומאוד צפויים אבל, כמו שאני נוהגת לכנות ספרים, הוא כמו שואב אבק. ולא סתם, אלא מהטובים. בעמוד השני כבר הייתי בתוך עולמה של קייט. הכתיבה מושכת, מעניינת. מרעננת אפילו. שונה. והסוף.. הסוף מדהים ביותר! סוף מדהים? מה קרה שם? ספרי, ספרי.*משעין את סנטרו על ידו* -כן. אני לא רוצה לספיילר,אני בטוחה שכמו שאני לא אוהבת ספויילרים יש עוד הרבה כמוני, אבל אני יכולה רק להגיד שהסוף לא צפוי. הוא היה כלכך מותח, ובסוף הוא נגמר בצורה כזאת ש.. בעצם, זה לא ממש סוף. ולכן אני מעריצה כל כך את ג'סיקה: היאלא גמרה את הספר. היא עצרה אותו בשיא, גומרת לנו הקוראים להישאר במתח לספר הבא. לחלום על מה שיכול לקרות או מהלא יקרה בטוח. לחיות את החוויה, לחשוב על הדברים לעומק, ועל כן, אני מעריצה אותה. תודה לך ג'סיקה ספוטסווד! תודה לך הוני רוז, שהשתתפת איתנו הערב (אהמ-בוקר-אהמ) והסכמת לבוא לתוכניתנו ולהסביר לכולם מדוע ספר זה כה מומלץ. תודה לכם, הצופים! למפיקים הבמאים ואנשי הצוות! התחילו לקרוא את רעות מלידה עכשיו ואל תשכחו! קריאה זו הנאה!ערב טוב! *מחיאות כפיים סוערות שנית* -סוף-

גבירותי ורבותי ברוכים הבאים לתוכנית "ספרי הפנטזיה הטובים החודש"!*מחיאות כפיים סוערות* והערב, או יותר נכון הבוקר, אנו נדבר על ספרה של ג'סיקה ספוטסווד, "רעות מלידה". אנו נמצאים פה עם המומחית לספרים הפנטזיה הטובים בחודש, בעלת תואר באונברסיטת חתול הנינג'ה הידועה, שעשתה מחקרים רבים(לשיעורי היסטוריה ^^), גבירותי ורבותי, קבלו את...הוני רווווווווווווווווווווז!!!!!!!! -שלום, שלום *מנופפת ביד* שלום לך מיס הוני, ובכן, ספרי לנו, מה כל כך מיוחד בספר הזה? -הספר הזה מקורי ביותר, הכתיבה מדהימה, הסיפור חמוד ביותר, ובתור אחות בכורה ל2 בנות הרגשתי מאוד מחוברת לדמות הראשית, קייט קייהיל. מעניין, מעניין.. הממ ספרי לנו, בכמה כוכבים לדעתך צריך לזכות אותו ומדוע? - 4.5 עד 5 כוכבים. אומנם היו קטעים פחות אהובים ומאוד צפויים אבל, כמו שאני נוהגת לכנות ספרים, הוא כמו שואב אבק. ולא סתם, אלא מהטובים. בעמוד השני כבר הייתי בתוך עולמה של קייט. הכתיבה מושכת, מעניינת. מרעננת אפילו. שונה. והסוף.. הסוף מדהים ביותר! סוף מדהים? מה קרה שם? ספרי, ספרי.*משעין את סנטרו על ידו* -כן. אני לא רוצה לספיילר,אני בטוחה שכמו שאני לא אוהבת ספויילרים יש עוד הרבה כמוני, אבל אני יכולה רק להגיד שהסוף לא צפוי. הוא היה כלכך מותח, ובסוף הוא נגמר בצורה כזאת ש.. בעצם, זה לא ממש סוף. ולכן אני מעריצה כל כך את ג'סיקה: היאלא גמרה את הספר. היא עצרה אותו בשיא, גומרת לנו הקוראים להישאר במתח לספר הבא. לחלום על מה שיכול לקרות או מהלא יקרה בטוח. לחיות את החוויה, לחשוב על הדברים לעומק, ועל כן, אני מעריצה אותה. תודה לך ג'סיקה ספוטסווד! תודה לך הוני רוז, שהשתתפת איתנו הערב (אהמ-בוקר-אהמ) והסכמת לבוא לתוכניתנו ולהסביר לכולם מדוע ספר זה כה מומלץ. תודה לכם, הצופים! למפיקים הבמאים ואנשי הצוות! התחילו לקרוא את רעות מלידה עכשיו ואל תשכחו! קריאה זו הנאה!ערב טוב! *מחיאות כפיים סוערות שנית* -סוף-

"היי דבש, הגעת כבר לקטע המטריד?" אמרה חברתי כשניגשה אלי בהפסקה. הספר היה מורם וכבר שבועיים שקראתי אותו לכן לא היה קשה לנחש-כן, זה עדיין אותו ספר כמו מתמול שלשום. הרמתי אליה את מבטי, עייני רחבותמאי פעם, "איזה מהם?" *********************************************************** ואכן, הספר הזה לא חינוכי במיוחד, לא ממש מומלץ לילדים מתחת לגיל 12 או לאלה שמעדיפים להישאר תמימים (כמוני), ובכל זאת, זה לא הפחית טיפה אחת מהנאת הקריאה. ספר מצחיק, מציאותי, פ****ג לא רומנטי מידי! או בכלל! זה כל כך כיף לקרוא ספר, שאומנם היה צפוי בכמה נקודות אבל עדיין, לקרוא ולא להרגיש כאילו נחתתי על טמטום-לנד. זה ספר שאם לא היו אומרים לי מי כתב אותו הייתי מנחשת, אם לא לפי הפרקים הראשונים אז לפי ה-3 עמודים אחרונים, שזה ג'ון גרין. למה? כי יש לו כתיבה ג'ון גרינית כזאת, כמו שהמורה שלי לתושב"ע דוברת ג'יברישית רבנית, או ג'ן מצייצת במקום לדבר (תודי שזה דורש אחרי היום!). זה דפוס התנהגות של האדם. פשוט רואים את זה. תהנו ידידיי! -פיס אאוט- *זו זכותו הרשמית והבלעדית של פולו לקרוא לי דבש*

"היי דבש, הגעת כבר לקטע המטריד?" אמרה חברתי כשניגשה אלי בהפסקה. הספר היה מורם וכבר שבועיים שקראתי אותו לכן לא היה קשה לנחש-כן, זה עדיין אותו ספר כמו מתמול שלשום. הרמתי אליה את מבטי, עייני רחבותמאי פעם, "איזה מהם?" *********************************************************** ואכן, הספר הזה לא חינוכי במיוחד, לא ממש מומלץ לילדים מתחת לגיל 12 או לאלה שמעדיפים להישאר תמימים (כמוני), ובכל זאת, זה לא הפחית טיפה אחת מהנאת הקריאה. ספר מצחיק, מציאותי, פ****ג לא רומנטי מידי! או בכלל! זה כל כך כיף לקרוא ספר, שאומנם היה צפוי בכמה נקודות אבל עדיין, לקרוא ולא להרגיש כאילו נחתתי על טמטום-לנד. זה ספר שאם לא היו אומרים לי מי כתב אותו הייתי מנחשת, אם לא לפי הפרקים הראשונים אז לפי ה-3 עמודים אחרונים, שזה ג'ון גרין. למה? כי יש לו כתיבה ג'ון גרינית כזאת, כמו שהמורה שלי לתושב"ע דוברת ג'יברישית רבנית, או ג'ן מצייצת במקום לדבר (תודי שזה דורש אחרי היום!). זה דפוס התנהגות של האדם. פשוט רואים את זה. תהנו ידידיי! -פיס אאוט- *זו זכותו הרשמית והבלעדית של פולו לקרוא לי דבש*

גבירותי ורבותי ברוכים הבאים לתוכנית "ספרי הפנטזיה הטובים החודש"!*מחיאות כפיים סוערות* והערב, או יותר נכון הבוקר, אנו נדבר על ספרה של ג'סיקה ספוטסווד, "רעות מלידה". אנו נמצאים פה עם המומחית לספרים הפנטזיה הטובים בחודש, בעלת תואר באונברסיטת חתול הנינג'ה הידועה, שעשתה מחקרים רבים(לשיעורי היסטוריה ^^), גבירותי ורבותי, קבלו את...הוני רווווווווווווווווווווז!!!!!!!! -שלום, שלום *מנופפת ביד* שלום לך מיס הוני, ובכן, ספרי לנו, מה כל כך מיוחד בספר הזה? -הספר הזה מקורי ביותר, הכתיבה מדהימה, הסיפור חמוד ביותר, ובתור אחות בכורה ל2 בנות הרגשתי מאוד מחוברת לדמות הראשית, קייט קייהיל. מעניין, מעניין.. הממ ספרי לנו, בכמה כוכבים לדעתך צריך לזכות אותו ומדוע? - 4.5 עד 5 כוכבים. אומנם היו קטעים פחות אהובים ומאוד צפויים אבל, כמו שאני נוהגת לכנות ספרים, הוא כמו שואב אבק. ולא סתם, אלא מהטובים. בעמוד השני כבר הייתי בתוך עולמה של קייט. הכתיבה מושכת, מעניינת. מרעננת אפילו. שונה. והסוף.. הסוף מדהים ביותר! סוף מדהים? מה קרה שם? ספרי, ספרי.*משעין את סנטרו על ידו* -כן. אני לא רוצה לספיילר,אני בטוחה שכמו שאני לא אוהבת ספויילרים יש עוד הרבה כמוני, אבל אני יכולה רק להגיד שהסוף לא צפוי. הוא היה כלכך מותח, ובסוף הוא נגמר בצורה כזאת ש.. בעצם, זה לא ממש סוף. ולכן אני מעריצה כל כך את ג'סיקה: היאלא גמרה את הספר. היא עצרה אותו בשיא, גומרת לנו הקוראים להישאר במתח לספר הבא. לחלום על מה שיכול לקרות או מהלא יקרה בטוח. לחיות את החוויה, לחשוב על הדברים לעומק, ועל כן, אני מעריצה אותה. תודה לך ג'סיקה ספוטסווד! תודה לך הוני רוז, שהשתתפת איתנו הערב (אהמ-בוקר-אהמ) והסכמת לבוא לתוכניתנו ולהסביר לכולם מדוע ספר זה כה מומלץ. תודה לכם, הצופים! למפיקים הבמאים ואנשי הצוות! התחילו לקרוא את רעות מלידה עכשיו ואל תשכחו! קריאה זו הנאה!ערב טוב! *מחיאות כפיים סוערות שנית* -סוף-