רומן תנ"כי-היסטורי מאוד מעניין על הסיפור האייקוני. שמשון מחלק את העמים היושבים בארץ באותה תקופה ל-3 סוגים: הישראלים היושבים בעיקר בהרי יהודה ושומרון, הפלישתים באיזור החוף וה"ילידים" שהם עממי כנען המקומיים. התיאור של מנהגיהם ותרבותם מקורי ומסתמך במידה מסוימת על מה שהיה ידוע באותה תקופה מהמחקר (המחצית הראשונה של המאה ה-20) על העמים השונים. עם זאת ז'בוטינסקי, כפי שהוא מצהיר בעצמו, לקח לעצמו את החירות לתאר מעין מציאות מומצאת כפי שמצא לנכון וגם לא ממש נצמד לטקסט המקראי. (לא ידוע הרבה מהמחקר על התקופה ואין לדעת אם שמשון הוא דמות היסטורית אמיתית או מעין דמות חצי-מיתולוגית כמו הרקולס היווני). מה שבלט במיוחד הוא יחסי האהבה שנאה בין שמשון לפלישתים, וכן העובדה שבספר בניגוד למקרא הם מוצגים (לפחות בהתחלה) באור די חיובי. למעשה שמשון מעריץ את התרבות הפלישתית, את הסדר והמשמעת ואת עליונותם התרבותית והטכנולוגית, ושואף לחקות אותם על מנת שהישראלים יוכלו להתמודד עמם במלחמה שעתידה לפרוץ (ואכן פרצה) בין שני העמים. בפרשנות לספר נכתב שהפלישתים הקדמונים מייצגים למעשה את הבריטים ששלטו בארץ באותה תקופה. ז'בוטינסקי מצד אחד העריץ אותם ואהב אותם, ומצד שני סבר שיש להלחם בהם מאבק חסר פשרות עד שיגורשו מן הארץ.

רומן תנ"כי-היסטורי מאוד מעניין על הסיפור האייקוני. שמשון מחלק את העמים היושבים בארץ באותה תקופה ל-3 סוגים: הישראלים היושבים בעיקר בהרי יהודה ושומרון, הפלישתים באיזור החוף וה"ילידים" שהם עממי כנען המקומיים. התיאור של מנהגיהם ותרבותם מקורי ומסתמך במידה מסוימת על מה שהיה ידוע באותה תקופה מהמחקר (המחצית הראשונה של המאה ה-20) על העמים השונים. עם זאת ז'בוטינסקי, כפי שהוא מצהיר בעצמו, לקח לעצמו את החירות לתאר מעין מציאות מומצאת כפי שמצא לנכון וגם לא ממש נצמד לטקסט המקראי. (לא ידוע הרבה מהמחקר על התקופה ואין לדעת אם שמשון הוא דמות היסטורית אמיתית או מעין דמות חצי-מיתולוגית כמו הרקולס היווני). מה שבלט במיוחד הוא יחסי האהבה שנאה בין שמשון לפלישתים, וכן העובדה שבספר בניגוד למקרא הם מוצגים (לפחות בהתחלה) באור די חיובי. למעשה שמשון מעריץ את התרבות הפלישתית, את הסדר והמשמעת ואת עליונותם התרבותית והטכנולוגית, ושואף לחקות אותם על מנת שהישראלים יוכלו להתמודד עמם במלחמה שעתידה לפרוץ (ואכן פרצה) בין שני העמים. בפרשנות לספר נכתב שהפלישתים הקדמונים מייצגים למעשה את הבריטים ששלטו בארץ באותה תקופה. ז'בוטינסקי מצד אחד העריץ אותם ואהב אותם, ומצד שני סבר שיש להלחם בהם מאבק חסר פשרות עד שיגורשו מן הארץ.

רומן תנ"כי-היסטורי מאוד מעניין על הסיפור האייקוני. שמשון מחלק את העמים היושבים בארץ באותה תקופה ל-3 סוגים: הישראלים היושבים בעיקר בהרי יהודה ושומרון, הפלישתים באיזור החוף וה"ילידים" שהם עממי כנען המקומיים. התיאור של מנהגיהם ותרבותם מקורי ומסתמך במידה מסוימת על מה שהיה ידוע באותה תקופה מהמחקר (המחצית הראשונה של המאה ה-20) על העמים השונים. עם זאת ז'בוטינסקי, כפי שהוא מצהיר בעצמו, לקח לעצמו את החירות לתאר מעין מציאות מומצאת כפי שמצא לנכון וגם לא ממש נצמד לטקסט המקראי. (לא ידוע הרבה מהמחקר על התקופה ואין לדעת אם שמשון הוא דמות היסטורית אמיתית או מעין דמות חצי-מיתולוגית כמו הרקולס היווני). מה שבלט במיוחד הוא יחסי האהבה שנאה בין שמשון לפלישתים, וכן העובדה שבספר בניגוד למקרא הם מוצגים (לפחות בהתחלה) באור די חיובי. למעשה שמשון מעריץ את התרבות הפלישתית, את הסדר והמשמעת ואת עליונותם התרבותית והטכנולוגית, ושואף לחקות אותם על מנת שהישראלים יוכלו להתמודד עמם במלחמה שעתידה לפרוץ (ואכן פרצה) בין שני העמים. בפרשנות לספר נכתב שהפלישתים הקדמונים מייצגים למעשה את הבריטים ששלטו בארץ באותה תקופה. ז'בוטינסקי מצד אחד העריץ אותם ואהב אותם, ומצד שני סבר שיש להלחם בהם מאבק חסר פשרות עד שיגורשו מן הארץ.

רומן תנ"כי-היסטורי מאוד מעניין על הסיפור האייקוני. שמשון מחלק את העמים היושבים בארץ באותה תקופה ל-3 סוגים: הישראלים היושבים בעיקר בהרי יהודה ושומרון, הפלישתים באיזור החוף וה"ילידים" שהם עממי כנען המקומיים. התיאור של מנהגיהם ותרבותם מקורי ומסתמך במידה מסוימת על מה שהיה ידוע באותה תקופה מהמחקר (המחצית הראשונה של המאה ה-20) על העמים השונים. עם זאת ז'בוטינסקי, כפי שהוא מצהיר בעצמו, לקח לעצמו את החירות לתאר מעין מציאות מומצאת כפי שמצא לנכון וגם לא ממש נצמד לטקסט המקראי. (לא ידוע הרבה מהמחקר על התקופה ואין לדעת אם שמשון הוא דמות היסטורית אמיתית או מעין דמות חצי-מיתולוגית כמו הרקולס היווני). מה שבלט במיוחד הוא יחסי האהבה שנאה בין שמשון לפלישתים, וכן העובדה שבספר בניגוד למקרא הם מוצגים (לפחות בהתחלה) באור די חיובי. למעשה שמשון מעריץ את התרבות הפלישתית, את הסדר והמשמעת ואת עליונותם התרבותית והטכנולוגית, ושואף לחקות אותם על מנת שהישראלים יוכלו להתמודד עמם במלחמה שעתידה לפרוץ (ואכן פרצה) בין שני העמים. בפרשנות לספר נכתב שהפלישתים הקדמונים מייצגים למעשה את הבריטים ששלטו בארץ באותה תקופה. ז'בוטינסקי מצד אחד העריץ אותם ואהב אותם, ומצד שני סבר שיש להלחם בהם מאבק חסר פשרות עד שיגורשו מן הארץ.

רומן תנ"כי-היסטורי מאוד מעניין על הסיפור האייקוני. שמשון מחלק את העמים היושבים בארץ באותה תקופה ל-3 סוגים: הישראלים היושבים בעיקר בהרי יהודה ושומרון, הפלישתים באיזור החוף וה"ילידים" שהם עממי כנען המקומיים. התיאור של מנהגיהם ותרבותם מקורי ומסתמך במידה מסוימת על מה שהיה ידוע באותה תקופה מהמחקר (המחצית הראשונה של המאה ה-20) על העמים השונים. עם זאת ז'בוטינסקי, כפי שהוא מצהיר בעצמו, לקח לעצמו את החירות לתאר מעין מציאות מומצאת כפי שמצא לנכון וגם לא ממש נצמד לטקסט המקראי. (לא ידוע הרבה מהמחקר על התקופה ואין לדעת אם שמשון הוא דמות היסטורית אמיתית או מעין דמות חצי-מיתולוגית כמו הרקולס היווני). מה שבלט במיוחד הוא יחסי האהבה שנאה בין שמשון לפלישתים, וכן העובדה שבספר בניגוד למקרא הם מוצגים (לפחות בהתחלה) באור די חיובי. למעשה שמשון מעריץ את התרבות הפלישתית, את הסדר והמשמעת ואת עליונותם התרבותית והטכנולוגית, ושואף לחקות אותם על מנת שהישראלים יוכלו להתמודד עמם במלחמה שעתידה לפרוץ (ואכן פרצה) בין שני העמים. בפרשנות לספר נכתב שהפלישתים הקדמונים מייצגים למעשה את הבריטים ששלטו בארץ באותה תקופה. ז'בוטינסקי מצד אחד העריץ אותם ואהב אותם, ומצד שני סבר שיש להלחם בהם מאבק חסר פשרות עד שיגורשו מן הארץ.

רומן תנ"כי-היסטורי מאוד מעניין על הסיפור האייקוני. שמשון מחלק את העמים היושבים בארץ באותה תקופה ל-3 סוגים: הישראלים היושבים בעיקר בהרי יהודה ושומרון, הפלישתים באיזור החוף וה"ילידים" שהם עממי כנען המקומיים. התיאור של מנהגיהם ותרבותם מקורי ומסתמך במידה מסוימת על מה שהיה ידוע באותה תקופה מהמחקר (המחצית הראשונה של המאה ה-20) על העמים השונים. עם זאת ז'בוטינסקי, כפי שהוא מצהיר בעצמו, לקח לעצמו את החירות לתאר מעין מציאות מומצאת כפי שמצא לנכון וגם לא ממש נצמד לטקסט המקראי. (לא ידוע הרבה מהמחקר על התקופה ואין לדעת אם שמשון הוא דמות היסטורית אמיתית או מעין דמות חצי-מיתולוגית כמו הרקולס היווני). מה שבלט במיוחד הוא יחסי האהבה שנאה בין שמשון לפלישתים, וכן העובדה שבספר בניגוד למקרא הם מוצגים (לפחות בהתחלה) באור די חיובי. למעשה שמשון מעריץ את התרבות הפלישתית, את הסדר והמשמעת ואת עליונותם התרבותית והטכנולוגית, ושואף לחקות אותם על מנת שהישראלים יוכלו להתמודד עמם במלחמה שעתידה לפרוץ (ואכן פרצה) בין שני העמים. בפרשנות לספר נכתב שהפלישתים הקדמונים מייצגים למעשה את הבריטים ששלטו בארץ באותה תקופה. ז'בוטינסקי מצד אחד העריץ אותם ואהב אותם, ומצד שני סבר שיש להלחם בהם מאבק חסר פשרות עד שיגורשו מן הארץ.