ספר לא קל לקריאה ואף קשה לעיכול,מסוג הספרים שזעזעו טלטלו אותי וחרוטים בזכרון,למרות שקראתי אותו לפני שנים רבות.מומלץ לקרא את הספר בשל היותו תיעוד מצמרר של מקרים אמיתיים שקרו בשנים: 1846 -1849,במאה ה-19. בעל ערך מוסף חשוב שבזכותו התמותה ירדה וחיי אמהות ניצלו.זהו רומן היסטורי, רפואי, תיעודי,המתרחש במחלקת יולדות בבית חולים כללי בוינה. על מחלה שנקראה "קדחת הלידה",וגרמה לתמותת יולדות בקצב מסחרר.

זהו בעיקר סיפור חייו הטרגי של "איגנץ פיליפ זמלווייס", רופא-מיילד שבמחלקתו היו רופאים והתמותה היתה גבוהה מהמחלקה הסמוכה, שבה היו מיילדות. על תגלית מפתיעה ומאבק חסר פשרות בממסד והקהילה הרפואית שדחתה את ממצאיו ואת רעיונותיו שחיטוי הידיים במים וסבון לפני הטיפול ביולדות הוא הפתרון להעברת זיהומים ולהורדת אחוז התמותה.

פתרון שהיום נראה לנו פשוט,מובן מאליו וכל ילד קטן בגן יודע, ששטיפת ידיים במים וסבון מונעים מחלות. אבל אז,זה נחשב לגילוי מהפכני. תגליתו התבססה על תצפית במחלקתו שבה היו הרופאים מוזעקים אל היולדות שעמדו ללדת,הישר מחדר המתים וזאת לאחר שניתחו יולדות שמתו ומבלי שחיטאו את עצמם וכך בעצם העבירו זיהומים ליולדות שגרמו למותם,וכל זה היה לפני גילוי החיידקים.זהו רומן אנושי,מרתק וכל מילה נוספת מיותרת.

אני בכיתי!

בראש השנה אני עורכת חשבון נפש. זה לא חשבון מודע וזה לא ניסיון לדעת כמה טוב עשיתי לעולם זהו מבט לאחור. בגילי קשישה וחיה בעיקר מקצבת ביטוח לאומי ופנסיה כמעט מגוחכת הדברים אמורים להראות לא טוב. בניגוד למצופה אני חחשה אחרת. מתביישת לומר אבל אני שמחה לקום בבוקר. ובדרך כלל מצטערת שמסתיים היום.
הספר הזה אינו מחדש דבר (לדעתי מרבית הספרים כך אנשים לא יכולים להמציא מחשבות חדשות בוודאי כמעט על הכל כתבו ) אבל יש בספר משהו שמחמם את הלב.
הספר חושב טוב - על אנשים , על החיים, ספר מחבק - אנחנו זקוקים לזה כולנו ואני מוצאת את זה בכתיבה שלו - הוא חוזר על עצמו הוא מפטפט לא מעט על דברים שכולנו יודעים אבל שוכחים. אני מסיימת כבר רק עוד מילה שאולי יש בה חידוש מסויים. ראש השנה חלף על הארוחות והמפגשים המשפחתיים. החיים דינמיים הוא לא ישוב האנשים שאתם הייתם השנה ספק רב אם תשבו אתם בעוד חמש שנים או עשר זהו צילום חד פעמי של רגע מחיי כולנו לעולם לא לשכוח זאת. לא בתחושה ולא בדברים שאנו מוציאים מפינו כי אלו ימשיכו וישארו בחלל העולם לתמיד. שנה טובה קוראים יקרים ולא לשכוח אפילו לא לרגע.....

השעון מראה 01:30.
ניסיתי כבר פעמיים להירדם אבל קצב דפיקות הלב לא מאפשר לי.
חייב לסיים את הספר הזה עד הסוף. הלילה. אחרת לא אשן בשקט.
ניסיתי להיזכר מה היה הספר האחרון שגרם לי דפיקות לב תוך כדי קריאה, שגרם לי לדפדף אחורה כמעט מחצית ספר בחיפוש אחר הסברים איך....ומה לעזאזל...
ככה בדיוק צריך להרגיש ספר מתח.
ואם כבר התאוששות מהטרילוגיה של ויקטוריה ברגמן, זהו הספר הנכון.
קשה להאמין שזה ספר ביכורים.
באחרית הדבר, הסופרת מודה שהיא עזבה 12 שנות שירות במשטרה על מנת לכתוב, כך שהחומרים שעליהם מבוסס הספר לא זרים לה.
עוד דבר שמייחד את הספר הזה ונזקף לזכותו בעיני הוא העובדה שהוא כתוב בצורה לא קולנועית, אלא מבוסס על אלמנטים ספרותיים בלבד שלא ניתנים לתרגום לסרט, לפחות כך אני מקווה.
אז לכל אוהבי ספרי המתח הפסיכולוגי, זה הספר עבורכם.
רק אל תעשו את הטעות שאני עשיתי ותתחילו לקרוא אותו יותר מידי מאוחר בלילה.