דן סתיו•לפני 11 שניםליליביקורת יפה. גם אני סבור שניתן להנות מספר גם אם אינו סוחף וגם אם לא השאיר חותם. בעיני די בעלילה שמצליחה למשוך, בדיוק כמו שכתבת.על הביקורת של לילי על דמי מפתח מאת יהלי סובול
אפרתי•לפני 13 שניםהספר כל כך התיישן עד שהאבק האפור רובץ על כל משפט בספר.הדמויות כל כך "שנות החמישימיות", חד מימדיות ולא מלאות. הסגנון מיושן. בעיני, אחד הגרועים של עמוס עוז. או מוטב לומר, בלתי בשל ונטול ניצוץ. סתמי.על הביקורת של לילי על מיכאל שלי מאת עמוס עוז
רונדו•לפני 13 שניםספר נחמד, אבל לא הצליח לעמוד במבחן הזמןעל הביקורת של לילי על מיכאל שלי מאת עמוס עוז
קואלה•לפני 13 שניםתמיד ידעתי שזה מהספרים שצריך לקרואועכשיו אני לא יכולה שלא. מצוייןעל הביקורת של לילי על מיכאל שלי מאת עמוס עוז
שורשים ושיעורים בזמןד"ר בריאן ל. וייסספר מעניין ומרתק. מדובר בו על פסיכיאטר "מסורתי בגישתו" המבצע טיפול בהיפנוזה במטופלת כאשר היא נזכרת בתקופות חיים קודמות ובאמצעות הרגרסיה מצבה הפסיכולוגי משתפר. הספר גרם לי להרהר במשמעות החיים של האדם, במצבנו הפיזי והרוחני שבין המוות ללידה. האם אנחנו אכן פה כדי ללמוד ולהשתפר? אמנם אין הוא הוכיח באופן מדעי את קיומה של תופעה זו (כפי שלא הוכחה למעשה עד היום. אך עדיין נחמד לנהל דיאלוג מטאפיזי בשאלה שכן, הדברים מתנגשים עם מה שלמדנו לגבי רעיון השכר והעונש בעולם הבא. מומלץ!
הבן הטובשי גולדןסיפור חיים מרתק של הסופר שי גולדן על האימוץ שלו ושל אחיו בידי זוג חשוך ילדים מבית יתומים. הסיפור מסופר מנקודת מבט של מבוגר, אך מדגיש את התחושות של הילד, אשר מצפה ומחכה תוך כדי עצב עמוק ורגשי אשם לאמו שתחזור לאסוף אותו אל חיקה לאורך כל נקודות הזמו של ילדותו, הסוד הגדול של שי שהוא בעצם היותו מאומץ, ליווה אותו במהלך כל הילדות שכן בכל סיטואציה אפשרית הוא ניסה להציג סוג של נורמאליות בדמותה של משפחה גרעינית רגילה, הבן הטוב הוא בעצם שי שניסה בעקביות לעמוד בצפיות המשפחה והסביבה לאחר שהשלים עם המציאות! אהבתי מאוד את הכתיבה, פשוט מקסים!
דמי מפתחיהלי סובוללפעמים יש תחושה שלא מיצית את מערכת היחסים עם הדמות בתום קריאת הספר כך הרגשתי, הקריאה בספר השאירה טעם של עוד בכל מה שקשור למפגש עם הדמות. אני חושבת שבאיזשהו אופן יש איתן שיפמן בכל אחד מאיתנו, התכונות בנו שאנחנו אוהבים לשנוא. ספר נחמד מאוד, יש עלילה שמצליחה למשוך עד שאופס.... מסתיימת הקריאה לא אגיד שהשאיר בי חותם, לא אומר שיש תכלית אמיתית ומשמעות , לא אעיד שהסיפור סחף ולקח אותי למקומות ועולמות מרתקים. אבל כן נהנתי להעביר איתו ערב גשום וביתי. וכן הופתעתי לטובה
דמי מפתחיהלי סובוללפעמים יש תחושה שלא מיצית את מערכת היחסים עם הדמות בתום קריאת הספר כך הרגשתי, הקריאה בספר השאירה טעם של עוד בכל מה שקשור למפגש עם הדמות. אני חושבת שבאיזשהו אופן יש איתן שיפמן בכל אחד מאיתנו, התכונות בנו שאנחנו אוהבים לשנוא. ספר נחמד מאוד, יש עלילה שמצליחה למשוך עד שאופס.... מסתיימת הקריאה לא אגיד שהשאיר בי חותם, לא אומר שיש תכלית אמיתית ומשמעות , לא אעיד שהסיפור סחף ולקח אותי למקומות ועולמות מרתקים. אבל כן נהנתי להעביר איתו ערב גשום וביתי. וכן הופתעתי לטובה
דמי מפתחיהלי סובוללפעמים יש תחושה שלא מיצית את מערכת היחסים עם הדמות בתום קריאת הספר כך הרגשתי, הקריאה בספר השאירה טעם של עוד בכל מה שקשור למפגש עם הדמות. אני חושבת שבאיזשהו אופן יש איתן שיפמן בכל אחד מאיתנו, התכונות בנו שאנחנו אוהבים לשנוא. ספר נחמד מאוד, יש עלילה שמצליחה למשוך עד שאופס.... מסתיימת הקריאה לא אגיד שהשאיר בי חותם, לא אומר שיש תכלית אמיתית ומשמעות , לא אעיד שהסיפור סחף ולקח אותי למקומות ועולמות מרתקים. אבל כן נהנתי להעביר איתו ערב גשום וביתי. וכן הופתעתי לטובה
דמי מפתחיהלי סובוללפעמים יש תחושה שלא מיצית את מערכת היחסים עם הדמות בתום קריאת הספר כך הרגשתי, הקריאה בספר השאירה טעם של עוד בכל מה שקשור למפגש עם הדמות. אני חושבת שבאיזשהו אופן יש איתן שיפמן בכל אחד מאיתנו, התכונות בנו שאנחנו אוהבים לשנוא. ספר נחמד מאוד, יש עלילה שמצליחה למשוך עד שאופס.... מסתיימת הקריאה לא אגיד שהשאיר בי חותם, לא אומר שיש תכלית אמיתית ומשמעות , לא אעיד שהסיפור סחף ולקח אותי למקומות ועולמות מרתקים. אבל כן נהנתי להעביר איתו ערב גשום וביתי. וכן הופתעתי לטובה
מר ורטיגופול אוסטר0אף פעם עד עכשיו לא קראתי משהו של פול אוסטר. שמעתי עליו כמובן אבל ככה יצא. והנה אחרי שקראתי לאחרונה שני סיפורים גרמניים דכאוניים, אני פותחת את הספר הזה ונוחתת ישר לתוך ניבולי פה נפלאים ולתוך חייו של ילד אשפתות מסנט לואיס, שמכיר לי ללא שהיות את מאסטר יהודי הנהדר, סוג של שאמאן אולי מברוקלין, כי בסופו של דבר איננו יודעים עליו דבר, ושמבטיח ללמד את הילד לעוף. ואין לנו ברירה אלא לעבור את מסלול החניכה המאד קשה שהילד עובר עד שהוא אכן עף. ואתו אנחנו נעים ונדים בswinging America, אמריקה העליזה שעדיין מבטיחה להגשים חלומות למרות המשבר הכלכלי וחוקי היובש. אתו אנחנו מגיעים לפסגות העושר ולפעמים לתחתיות העוני, אבל מה שבטוח שלרגע לא משעמם. בסוף הספר הילד שהוא כבר איש שואל את עצמו אם היה צריך לעבור את כל החניכה הקשה הזאת כדי לעוף, הרי זה בא ממנו. את התשובה אנחנו מקבלים בסוף. הוא נותן לנו מירשם בכמה שורות איך לעוף. אפשר לקרוא את המירשם הזה בלי הספר, למה לא? אלא שככה לעולם לא עפים, יתכן שגם אם נקרא את הספר לא נעוף, אבל גם לא נרגיש את המחנק הזה בגרון, הפרידה מהסיפור, מהגיבורים, מהחוויה. ככה.
