איך אומרים חתול בירושלמית?
את מיכאל שלי, ספרו הראשון והמיתולוגי של עמוס עוז, קראתי בנעורי ואהבתי, למרות קדרותו וחלומותיו הלא מפוענחים המטרדים באי הנוחות שהם יוצרים.
אהבתי מאוד את האופן בו מיכאל, מתואר דרך עיניה של אישה צעירה, כאדם שיש בו רצון להצטיינות אקדמית, אך הוא מודע לבינוניות שלו, המתנהל בצורה מסורבלת, מאופקת וביישנית מול אהובתו, הצעירה, המופנמת בפני עצמה והסוערת בפנימיותה, וכמובן שאהבתי את חתולי הרחוב של ירושלים המגיחים לאורך כל הרומן ומהווים מטפורה לאופים ומהווי גיבורי הרומן.
עברו להם השנים, ונזכרתי בספר, כשהחותנת שלי ילידת ירושלים, בקשה לקרוא בו. נברתי מאחורי ערמות ספרים, ומצאתי אותו, נשכח באחת הפינות, מהמהדורות הראשונות משנת 68, על כריכתו מתנוססת דמות חתול שחור בסגנון מינימליסטי המביע את עוצמת אישיותו, הבלתי מפוענחת.
כעת אני חוזר אליו בסקרנות, ובצפייה למצוא בו רבדי עניין נוספים, יכולת שניסיון חיים ובחירות חיי מעניקים לי.
עוז בספריו, על אהבה וחושך, והבשורה על פי יהודה, שניים מאחרוני ספריו, גבש את מעמדו, כאחד מסופריה החשובים של ירושלים, בעיקר של שנות החמישים, זמן מה אחרי מלחמת העצמאות, כשירושלים הייתה מחולקת, עלובה וקודרת. דווקא בעגמומיות, המביאה לביטוי את יסודותיו הביוגרפיים של עוז, יש יופי ואופי מיוחדים, ותיאורים נפלאים לתקופה שנווטים להשכיח, כימי הביניים של ירושלים, בין תש"ח בה היא חולקה, לבין - 67, השנה בה חזרנו לכיכר השוק הריקה.
במסגרת לימודי ירושלים, הצעתי לנושא עבודת חקר על השכונה הגרמנית בירושלים, להשוות בין תיאורי השכונה בספרות, לבין המציאות. נגשתי למרצה ושוחחתי אתו, על ספרו של חיים באר, חזרה מעמק הרפאים, ועל מיכאל שלי המתאר את שנלר - הכינוי למושבה הגרמנית. שוחחנו גם על טרה סנטה ומדרגותיה, המיקום הזמני של אוניברסיטת ירושלים בשנות החמישים, שם פסעה חנה, נערה צעירה, ולפתע היא מעדה, ומי בא לעזרתה, מיכאל. דרך הסצנה, מוחשית, חכמה ורגישה, מתחיל רומן מהוסס בין השניים. המרצה שלי ואני חייכנו יחד שהחלפנו רשמים על תמונת המדרגות הבלתי נשכחת, וכך אושרה עבודתי, תודה לך עוז על העזרה.
תיאורי ירושלים של עוז במיכאל שלי הם יפיפיים, נוגים ונוגעים, ומהווים את אחד ממרכיבי הקסם של הרומן, המענקים לו, אווירה קסומה ומהפנטת. אני מבקש לשתף אתכם, בשלוש מהתמונות היפות:
"ביום חורף בתשע בבוקר מעדתי במדרגות, צעיר אחז במרפקי. ידו הייתה חמה ומתאפקת." (5), כמה בנליות ורומנטיות במשפט אחד המספר על המדרגות, וכמובן ברקע החורף הירושלמי.
"עברנו על פני המחנה הצבאי שנלר. לפני שנים רבות היה כאן בית יתומים סורי. שם שהזכיר לי מועקה ישנה מאוד שלא יכולתי להיזכר בסיבתה." (23). אי אפשר שלא לחשוב על יתמותו של עוז מאמו, ועל דכדוך וקדרות אישיותו שיתוארו וישתקפו דרך הנוף הירושלמי.
התחלתי בחתולה, ואני מבקש לסיים בה " אחר כך הגיחו החתולים זקורי זנבות מתוך החצרות. הם היו רכים מתעגלים חמקנים." (57) יופי וסימבוליות שלא זקוקים לפירוש.
מיכאל שלי כתוב בעברית נפלאה המשחזרת תקופה ברגישות ובצניעות, הגורמת לעצבות גדולה.
מיכאל שלי, נחתם במאי -67, עוד חודש תפרוץ מלחמת ששת הימים, פניה של ירושלים ישתנו לחלוטין, הנוף החדש יחולל מהפך באופייה של מדינת ישראל ותושביה. עוז גרם לי להביט במראה רחוקה ולהרהר במלנכוליות גדולה, במה שהיינו פעם ובמה שלא נהייה עוד לעולם.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
חתולה (בדגש מלעילי) - שם כללי לחתול בלי ציון המין. החתולה יכולה להיות ממין זכר ("חתולה בן") או ממין נקבה ("חתולה בת"). ראוי להזכיר את "כיכר החתולות" שבמרכז העיר.
(השפה העברית – המילון הירושלמי)
