פויכטונגר מביא בפנינו את סיפורה של רחל, סיפור הדומה לסיפורה של אסתר המלכה ממגילת אסתר. שם נשלחה בת דודו של מרדכי להציל את היהודים ואף כאן מדובר בהצלה, אם כי הסיפור רחב יריעה הרבה יותר. רוחב היריעה דווקא לא תרם לעניין, אבל גם לא שעמם. מי שאוהב סיפורים היסטוריים רחבי יריעה, בהם משולבים סיפורים אישיים, ימצא את מבוקשו כאן ויבוא על סיפוקו.
הזמן הוא המאה ה-12, הזמן בו יוצאים אבירים למסעי כיבושים בדמות מסעי הצלב של הצלבנים. הרצון להפיץ את הנצרות ולשלוט ברחבי העולם, קרי, אירופה ואסיה בעיקר, הוא רצון עז. אבל העת והמקום הספציפיים בסיפור מפגישים אותו עם המלך אלפונסו (השביעי, יש לומר, שהקווים הכלליים לסיפורו מסופרים דווקא ע"י אלפונסו העשירי, שנולד בכלל 7 שנים לאחר מות סבו ומסיפורו נלקח הרעיון לסיפור של פויכטונגר), מלכה של קסטיליה, אז היספניה והיום מרכז ספרד.
אלפונסו הוא מלך, אבל בהיותו גם אביר הוא שש אלי קרב, מחכה ליום בו ייצא למלחמה חדשה, רצוי מלחמת קודש בשליחותו של אפיפיור או ארכיבישוף זה או אחר, כמובן תחת אות אלוהי זה או אחר ובעיקר גחמה אישית כמענה להתגרות או הזדמנות. הכל כמובן בניגוד לתבונה המדינית והכלכלית, אבל לא תמיד זה נגמר רע.
היספניה שרויה במין מצב לא ממש ברור. הכלכלה לא ממש פורחת, יש בעיה בגביית מסים, העולם המוסלמי נמצא בשיא הפריחה הכלכלית, האמנותית, בשיא היכולת התעשייתית, במסחר וברפואה, אם כי מהשיא אפשר רק לרדת ובסוף הספר מקבלים על זה יותר מתובנה אחת.
אלפונסו מגייס כשר אוצר, אסקריבאנו, את יהודה אבן עזרא, יהודי שהתאסלם לכאורה כדי לחיות בנוחות בין המוסלמים, מהם הוא בונה את עושרו האגדי. אלא שהקריאה להיות שר אוצר דווקא אצל מלך נוצרי מפילה ממנו את הקליפה המוסלמית ומחזירה אותו בגלוי ובגאון אל חיק היהדות. הוא מתחיל את תפקידו אצל המלך, הכלכלה מתחילה לשגשג, יותר מפעם אחת נמנעת יציאה למלחמה בטענה שעדיין אין די כסף למהלך מטורף שכזה. התלות ההדדית בין המלך לשר האוצר היהודי שלו ובכלל בין הנוצרים ליהודים חזקה מתמיד. היהודים המוכשרים, הטובים ברפואה, במסחר ובאמנות הם מעמודי התווך של הממלכה.