החטא ועונשו - דוסטוייבסקי במלוא עוצמתו .
אני כותב את הביקורת הזו,בעיקר מפני שאני מאוכזב מהביקורות האחרות ויסלחו לי כולם .

החטא ועונשו נחשבת עד לימנו אלו לאחת מהיצירות הספרותיות הגדולות בכל הזמנים !
בדומה ל סרטו של אורסון וולס "האזרח קיין" שחידש חידושים רבים שלא היו לפני כן בעולם הסרטים,כך ספר זה .

הספר "מטלטל" את הרגש ובניגוד למה שנהוג לחשוב הוא לא קשה לקריאה! ( כנראה תלוי במתרגם?! )

דוסטוייבסקי מצליח להיכנס לנבכי מחשבתו של האדם ומצליח להעביר את "תחושותיו" ומחשבותיו של הגיבור בצורה הכי חדה שאפשר - אני לא מכיר סופר אחר שיודע לעשות זאת בכזו בהירות ועוצמה .

הספר הוא רומן פסיכולוגי מהמעלה הראשונה והקדים את זמנו!
דוסטוייבסקי מתייחס לחלומות שחולם רסקולניקוב ועל השפעתם עליו,הרבה לפני שפרויד כתב על כך במחקריו...

הספר מאוד מותח בהתחלה...לאחר הרציחות הוא שוקע מעט ומגיע שוב לשיא במהלך קרב המוחות בין הגיבור לפוריפירי מפקח המשטרה .

התיאוריה בדבר האדם העליון של רסקולניקוב שאנו מתוודעים לה בתחילתו של הספר...השפיעה מאוחר יותר לרעה על ראשי משטר האימים באירופה - ולכן לדעתי חשוב מאוד לקרוא את הספר וללמוד את תוכנו .

על הספר נכתבו מאות ספרי פרשנות! וזהו הרומן המפורש ביותר בעולם .

בעברית הספר תורגם כמה פעמים :
התרגום הראשון הוא של ברנר
השני הוא של וולפובסקי (יתכן וטעיתי בשם ) - זה הספר שממנו למדנו לבגרות .
השלישי - צבי ארד ( עבור הקבוץ המאוחד )
והתרגום הקריא ביותר והטוב ביותר ( לטעמי - אנני קורא רוסית ) הוא של פטר קריקסונוב - הוצאת ידיעות אחרונות .

בתחילת הספר ישנה מפה של רחובות סנט פטרבורג שבה שוטט רסקולניקוב וחיפש משמעות.

כמובן שיש אין סוף רבדים לספר,יש משמעות לשמות הגיבורים
ובהתחשב בכך שהסופר השלים את כתיבתו ב 6 חודשים,זוהי אולי ? היצירה הגדולה מכולן .

אז מי שמחפש "אבן יסוד" בספרות העולמית - שיתחיל מהספר הזה .

חובה בכל בית - מה שנקרא : אף ספריה ביתית לא שלמה בלעדיו .

EXLIBRIS
פ"ת

בפעם הראשונה שקראתי את הספר זה היה בתרגום שבו גרביים עוד היו פוזמקאות וחוץ מאת 600 העמודים נאלצתי לסחוב גם מילון עברי עברי כדי לקרוא אותו.
מאז התחדשו התרגומים, השפה השתנתה אבל העוצמה של הספר לא פחתה.
נכון שהספר הוא מסה פסיכולוגית, פילוסופית וסוציולוגית, אבל בבסיסו הוא רומן בלשי מותח וכתוב היטב שקשה להוריד ממנו את העיניים.
והתרגום של קריקסנוב, לדעתי, עושה איתו ממש חסד [אני בכלל אוהדת מושבעת של התרגומים שלו].
ממליצה בחום גם לא למיטיבי קרוא.

אכזריות בלתי נסבלת. זה מה שיש לי לומר על הספר הזה.
הפסקתי את הקריאה באמצע, לא כי התחקיר אינו איכותי (איכותי ביותר) או שחסר מידע או שהמידע לא מובן (מובן לגמרי). פשוט לא יכולתי לעמוד בעוצמת האכזריות, הרוע והסבל שהספר הקרין מתוך דפיו. והרוע כאן מתייחס לשני הצדדים, גם לסטאלין הפראנואיד והמוטרף ששלח גדוד נקוו"ד מאחורי כל גדוד צבא שירה בכל חייל שגילה איזשהוא סימן של חולשה, פחדנות או שבירה - והתוצאה 13,500 חיילים רוסים, יותר מחטיבה, הוצאו להורג במהלך המערכה על סטלינגרד! שלא לדבר על היחס המחפיר לפצועים (חוסר יחס) וההתעלמות מהאוכלוסיה האזרחית שנותרה לכודה בעיר.
כמובן שגם הגרמנים לא היו טלית שכולה תכלת, בלשון המעטה, פקודות הקרב שלהם ביטלו את כל חוקי הלחימה הבינלאומיים המקובלים ואפשרו פגיעה, ביזה, אונס והוצאה להורג של אזרחים ושבויים ללא משפט ויצרו התבהמות מוחלטת שזעזעה אף חלק ממפקדי הוורמאכט, בעיקר הוותיקים יותר, שהורגלו להילחם לפי קודים מסויימים.
בקצרה, לא עמדתי בכך ונאלצתי לנטוש את הספר, שאמנם נחשב קלאסיקה של ספרות היסטורית, אבל התברר כיותר ממה שיכולתי לשאת.