כשהתחלתי לקרוא את הספר, הייתי כמו שאנה רושמת - בנקודת מבט של משקפיים ורודות על שלטונו של פוטין. הכתיבה של אנה מדהימה. לא כי היא קולחת ומדויקת, להפך - לפעמים היא נכנסת לפרטים דקדקנים מיותרים, או קופצת ללא התראה לסיפור אחר.. אבל כל הכתיבה שלה נסערת וכועסת, הסיפורים שהיא מתעקשת לספר לנו, על קשיש, גיבור מלחמת העולם השנייה שקפא למותו כי לא טרחו לתקן את הצנרת לפני בוא החורף הרוסי הקשה, או האימא של קצין שאף אחד לא ידע להגיד לה מה עלה בגורל בנה עד שהצליחה להיכנס לבסיס צבאי ולראות את הראש שלו במרפאה, או הנערה הצ'צ'נית שנחטפה, נאנסה ונרצחה בידי קצין רוסי בכיר ללא כל סיבה - כולם מקבלים את אותה חשיבות. בעיניה - אין שוני - כולם תוצר של משטר אכזרי ומושחת. משטר שמטפח שחיתות ושוחד בכל שלבי הסולם החברתי - החל משוטר רגיל עד למנהיג האהוב - פוטין. בסופו של דבר, הספר מותיר אותך עם תחושת תסכול עזה. תסכול על אישה כמעט יחידה שהעזה לצאת בקול נגד פוטין ומעשיו ונגד העם הרוסי ואדישותו - ושילמה על כך בחייה.

סוף טוב הכול טוב? אני אתחיל בגילוי נאות - כשקניתי את הספר בעיקר זינקתי משמחה ותהיתי איך סכסכוך הירושה של סטיג לרסון נגמר ולא ידעתי. אז התחלתי לקרוא וככה התמכרתי ל200 עמודים הראשונים, שמחה להתאחד מחדש עם הדמויות האהובות. ואז משהו התחיל להרגיש קצת מוזר, אז שהתחלתי לתהות על קנקנו של דבר הבנתי שמדובר בשוד קברים ולא פחות. נכון אם להיות כנה, הספר זורם אבל זה כמו לשמוע שיר שאהבת בעיבוד קצת לא מוצלח. לקראת הסוף לגרקרנץ מתחיל לקפוץ בין סצנה לדמות ללא הבחנה. רגע אחד ליסבת יושבת מול המחשב וברגע שני מפקח המשטרה מפנטז על שוקולד תפוז ומהרהר בקיומו של אלוהים. והסוף! (אל תדאגו אין ספויילרים) הסוף היה הקש ששבר את גב הגמל. הכל מסתדר למקומו בגירסת וולט דיסני למתקדמים. בסופו של דבר מעניין אותי מה מיכאל היה אומר אחרי כל המאבקים שלו לשמור על העצמאות של מילניום שבסופו של דבר בא בעל ממון חדש והקים אותו לתחייה כדי לקבל עוד תמלוגים.

סוף טוב הכול טוב? אני אתחיל בגילוי נאות - כשקניתי את הספר בעיקר זינקתי משמחה ותהיתי איך סכסכוך הירושה של סטיג לרסון נגמר ולא ידעתי. אז התחלתי לקרוא וככה התמכרתי ל200 עמודים הראשונים, שמחה להתאחד מחדש עם הדמויות האהובות. ואז משהו התחיל להרגיש קצת מוזר, אז שהתחלתי לתהות על קנקנו של דבר הבנתי שמדובר בשוד קברים ולא פחות. נכון אם להיות כנה, הספר זורם אבל זה כמו לשמוע שיר שאהבת בעיבוד קצת לא מוצלח. לקראת הסוף לגרקרנץ מתחיל לקפוץ בין סצנה לדמות ללא הבחנה. רגע אחד ליסבת יושבת מול המחשב וברגע שני מפקח המשטרה מפנטז על שוקולד תפוז ומהרהר בקיומו של אלוהים. והסוף! (אל תדאגו אין ספויילרים) הסוף היה הקש ששבר את גב הגמל. הכל מסתדר למקומו בגירסת וולט דיסני למתקדמים. בסופו של דבר מעניין אותי מה מיכאל היה אומר אחרי כל המאבקים שלו לשמור על העצמאות של מילניום שבסופו של דבר בא בעל ממון חדש והקים אותו לתחייה כדי לקבל עוד תמלוגים.

סוף טוב הכול טוב? אני אתחיל בגילוי נאות - כשקניתי את הספר בעיקר זינקתי משמחה ותהיתי איך סכסכוך הירושה של סטיג לרסון נגמר ולא ידעתי. אז התחלתי לקרוא וככה התמכרתי ל200 עמודים הראשונים, שמחה להתאחד מחדש עם הדמויות האהובות. ואז משהו התחיל להרגיש קצת מוזר, אז שהתחלתי לתהות על קנקנו של דבר הבנתי שמדובר בשוד קברים ולא פחות. נכון אם להיות כנה, הספר זורם אבל זה כמו לשמוע שיר שאהבת בעיבוד קצת לא מוצלח. לקראת הסוף לגרקרנץ מתחיל לקפוץ בין סצנה לדמות ללא הבחנה. רגע אחד ליסבת יושבת מול המחשב וברגע שני מפקח המשטרה מפנטז על שוקולד תפוז ומהרהר בקיומו של אלוהים. והסוף! (אל תדאגו אין ספויילרים) הסוף היה הקש ששבר את גב הגמל. הכל מסתדר למקומו בגירסת וולט דיסני למתקדמים. בסופו של דבר מעניין אותי מה מיכאל היה אומר אחרי כל המאבקים שלו לשמור על העצמאות של מילניום שבסופו של דבר בא בעל ממון חדש והקים אותו לתחייה כדי לקבל עוד תמלוגים.

סוף טוב הכול טוב? אני אתחיל בגילוי נאות - כשקניתי את הספר בעיקר זינקתי משמחה ותהיתי איך סכסכוך הירושה של סטיג לרסון נגמר ולא ידעתי. אז התחלתי לקרוא וככה התמכרתי ל200 עמודים הראשונים, שמחה להתאחד מחדש עם הדמויות האהובות. ואז משהו התחיל להרגיש קצת מוזר, אז שהתחלתי לתהות על קנקנו של דבר הבנתי שמדובר בשוד קברים ולא פחות. נכון אם להיות כנה, הספר זורם אבל זה כמו לשמוע שיר שאהבת בעיבוד קצת לא מוצלח. לקראת הסוף לגרקרנץ מתחיל לקפוץ בין סצנה לדמות ללא הבחנה. רגע אחד ליסבת יושבת מול המחשב וברגע שני מפקח המשטרה מפנטז על שוקולד תפוז ומהרהר בקיומו של אלוהים. והסוף! (אל תדאגו אין ספויילרים) הסוף היה הקש ששבר את גב הגמל. הכל מסתדר למקומו בגירסת וולט דיסני למתקדמים. בסופו של דבר מעניין אותי מה מיכאל היה אומר אחרי כל המאבקים שלו לשמור על העצמאות של מילניום שבסופו של דבר בא בעל ממון חדש והקים אותו לתחייה כדי לקבל עוד תמלוגים.

סוף טוב הכול טוב? אני אתחיל בגילוי נאות - כשקניתי את הספר בעיקר זינקתי משמחה ותהיתי איך סכסכוך הירושה של סטיג לרסון נגמר ולא ידעתי. אז התחלתי לקרוא וככה התמכרתי ל200 עמודים הראשונים, שמחה להתאחד מחדש עם הדמויות האהובות. ואז משהו התחיל להרגיש קצת מוזר, אז שהתחלתי לתהות על קנקנו של דבר הבנתי שמדובר בשוד קברים ולא פחות. נכון אם להיות כנה, הספר זורם אבל זה כמו לשמוע שיר שאהבת בעיבוד קצת לא מוצלח. לקראת הסוף לגרקרנץ מתחיל לקפוץ בין סצנה לדמות ללא הבחנה. רגע אחד ליסבת יושבת מול המחשב וברגע שני מפקח המשטרה מפנטז על שוקולד תפוז ומהרהר בקיומו של אלוהים. והסוף! (אל תדאגו אין ספויילרים) הסוף היה הקש ששבר את גב הגמל. הכל מסתדר למקומו בגירסת וולט דיסני למתקדמים. בסופו של דבר מעניין אותי מה מיכאל היה אומר אחרי כל המאבקים שלו לשמור על העצמאות של מילניום שבסופו של דבר בא בעל ממון חדש והקים אותו לתחייה כדי לקבל עוד תמלוגים.