סלון הדחוייםרותם בכרמתוך "תהום" בין שני הקצוות החבל מתוח ודק. צריך להתקדם. אם אתן את ידי למישהו – אתייצב, אך העזיבה תרעיד את החבל. והגובה. כולם רוצים ידיים. משלבים ועוזבים. צריך הרבה שיווי משקל. קטע מתוך הסיפור מפתחות: "פשוט את המעיל, קלף את העור, נתק את האוזניים, בלע את הפה, חלץ את העיניים ולבסוף – האף. איבדתי את צרור המפתחות שלי. עכשיו אני לא יכול להיכנס. הכל סגור בפני. אין לי את המפתח המתאים לשום מקום שהיה פתוח בפני בעבר. הבית שלי, הרחף-מהיר שלי ושל אשתי דורה, בית הורי, ביתו של החבר הכי טוב שלי, אלן, השיחון הווירטואלי - הכל. פשוט את המעיל, קלף את העור, נתק את האוזניים, בלע את הפה, חלץ את העיניים ולבסוף – האף. העיר כולה סגורה בפני. נראה שהעולם כולו. אני כלוא, כלוא מחוץ. הדחף הזה לצאת אל מחוץ לכיפה תמיד גורם לי בעיות. המריבות עם דורה ועכשיו זה. אבל הייתה לי סיבה טובה להצדיק סיבוב רגלי מחוץ לכיפה. אני חושב שאפילו דורה תקבל את זה בהכנעה. אבל את מה שקורה עכשיו, המצב המסוכן הזה בו אני נמצא – את זה היא לא תקבל. אני מחוץ לכיפה בלי צרור המפתחות." פורסמה ביקורת על הספר באתר נוצה פורסמה ביקורת גם בגלובל ריפורט- האתר להמלצות ספרים מאת יוניתה
קדיש לילד שלא נולדאימרה קרטס0קרטס במייטבו,סופר ופילוסוף של החיים,אדם קרוע ותלוש שחי ולא חי בעולמנו לאחר החוויה הנוראה שעבר כילד מתבגר בבוכנוואלד ובאושוויץ. חוויה של פעם בחיים לקרוא סופר ללא מעצורי מחשבה אך יחד עם זאת ספר לא פשוט(דורש ריכוז וליקוט פרטים בתוך סבך של מחשבות והגיונות). ממליץ בחום.
חקירות פילוסופיותלודוויג ויטגנשטיין0הקול הצלול ביותר בפילוסופיה המודרנית. שיטתו של ויטגנשטיין היא חקירת עולם המחשבה והשפה לא כדי לפתור בעיות פילוסופיות, אלא כדי להבין מה הן בכלל השאלות. ויטגנשטיין מפרק את השפה, המילה, המשפט באופן שמשאיר אותנו בדממה מוחלטת, רגע לפני שהוא משנה לחלוטין את האופן בו אנו חושבים.
כך הפכתי לנזירהססר איירה0ספר מוזר, מוזר, מוזר! קודם כל, אין כל קשר בין שם הספר לתוכנו. שנית, המספר מתייחס לעצמו כילדה, בעוד שכל הסביבה מתייחסת אליו כאל ילד. דיסונאנס בלתי מוסבר זה מהווה את נקודת ההתחלה ואת המצע לסיפור קצר אך מתעתע ביותר, שאינו מציע לקורא המורגל בקונבציות ספרותיות מוכרות, כל קרקע בטוחה לצעוד עליה. ססר איירה בועט בכל המוסכמות וכפי שקראתי אודותיו הוא כותב את כל ספריו בישיבה אחת, ללא תכנון, הגהה או עריכה. התוצר מוביל את הקורא במבוך סוריאליסטי למחצה ובלתי ליניארי בעליל, ברחובות עיר קטנה בארגנטינה, ובסמטאות מוחו הקודח של הסופר. אין ספק שזהו ספר שונה מהרגיל, כתוב היטב, לעיתים מרגש, לעיתים מעצבן ולעיתים פשוט מותיר אותך בפה פעור. למה התכוון המשורר? לניסוי ספרותי פוסט מודרניסטי מתחכם או לתוצר אותנטי מקורי? לאלוהי הספרות הפיתרונים. כדאי לכם להתנסות ולהגיע למסקנות בכוחות עצמכם. אולי ההנאה אינה מובטחת אבל אין ספק שלא תשתעממו. נב ותודה לpen והעורכת שבזכות המלצותיהן גיליתי את הפנינה הקטנה והמופרעת הזאת. ותודה להוצאת כתר/סדרת ליברו שהעזה לתרגם את הספר ולהוציאו לאור. עובדה ממש לא מובנת מאליה בעולם הספרות הממוסחר.
