מישהו כותב ברגישות מרובה על אדם ועל טבע. כותב עם המון אמפטיה ואהבה.
כאילו שיש כאן מיתר מאוהב : ) בעל קול מיוחד, הנפרט ומתנגן ~~
אפשר לחשוב שזה אולי יואב, הגיבור המתחבט, אבל אני אומרת שזה שיינפלד :)
שיינפלד מאוהב בעברית הרוקדת לקולמוסו, כמו נחש לגוף המחלל.
הוא מאוהב בטבע, רגיש לכל ניד ורחש.
מאוהב באדם , בחיים , בבריאה. (לגבי שרון אינלי מושג ;)
הגיבור שלו, כמוהו : ) מאוהב באבדות שחשפו בו רגשות ותובנות, והפכו כה אנושיות - פיסות חיים עם שם וסיפור, עד כי הוא נסער מן הרעיון להוציא את האבדות למכירה פומבית.
האבדות הביאו אותו לרקום אהבת חיים פנימית, נושמת ועורגת, שאינה מתכחשת לארועי החיים.
אהבה אנושית המעיזה לברר ולהשתקף מול כל הצבעים הנמהלים בתוכו. אלו המרצדים ונכונים ליום ססגוני, ואלו המכבים את השמש באמצע חייה ומשכיבים אותו לשבוע שלם במיטה.

שיינפלד לא המציא את האבדות. הן של האנושות, ומובאות כסמל למה שאנו מאבדים בחיים, ולכך שתמיד נבקש למצא לנו - אהבה , שמחה, בהירות, הגנה, עונג, עניין בחיים, קשרי ידידות משפחה וכו'. אבל הוא, כמו פותח דלת אל מרחב מהוסס, וצולח מסלול בשפה קולחת ונעימה, (להוציא את הדיאלוגים של החבר'ה, ובמיוחד של יואב עם שרון , שהיה שם משו קצת שטוח עד מרוח).
יש בהחלט חוט שזירה רך בין הדמויות, האבדות והמסר שלהן.

מיכאל מבעבע המון רגש בכתיבה המטאפורית שלו.
בראשונה הרגשתי שתאורי השדה אותו חוצה יואב כדרך קיצור, מופרזים, ודי להעיק עם זה בכל חציה, אך מבט נוסף הע(א)יר בי דעת ונשימה גם על המוכר והידוע : לא להשאב לשיגרה(ע).
להתרענן ולהתלהב גם מן המוכר ולשמוח בקיים.

באשר לסטודנטים שביננו, לא קשה להזדהות עם סטודנטים בשנתם הראשונה ללימודים, ולקרוץ חיוך מזוית העין לשמע האזהרה של המרצה, שלא להשליך את חומר הלימוד על עצמנו... (חחח אני זוכרת אתזה מלימודי הפתולוגיה עם ד"ר מן :))
עם זאת, קטעי הלימוד בפסיכולוגיה הרגישו לי, אמממ.. קצת פלסטיים, למרות שלכאורה הם האירו את הארוע המסופר, ואולי אף שיעשעו בהקשרם.

לטעמי, קצת יותר מדי אבדות יש בספר, עד שחלקן נספג באור חיוור. אך כנראה, שבמחסן זה כמו בחיים, יש הרבה אבדות, החמצות, ומה טוב לגלות -
שאבדה תמיד שייכת למישו , ונוגעת בו...

היתה לי חדווה בקריאת הספר, שיש בו גם עוררות למחשבות ותהיות על זכותנו להתערב בגורלם של אחרים, עד היכן, כיצד לנהוג עם המידע שברשותנו ועוד...

בשלב זה של חיי המוֹצאים אותי, אהבתי את החיפוש המובע , כתנועה בנפש.
האיזכורים הדתיים בספר הזרימו חום בעורקי...

ש נ מ צ א : )
כּנרת~~
וכמובן שנהניתי משיבוץ שירהּ של זלדה : )

ספר מעניין על אוצרת תערוכה שאוספת ציורים של אומנים לא מפורסמים ותוך כדי מגיעה לבית אישה מבוגרת רואה שם ציור שהיא מאד רוצה לתערוכה אך הזקנה לא מוכנה למסור. בשלב מסויים מוכנה למסור את הציור בתנאי שהאוצרת תקשיב לסיפורו של הציור שהוא למעשה קורות חייה .על סיפור לידתה בזמן פוגרום בקישינוב,איך ניצלה הודות לתושיתו של אביה שנרצח, ועל דודה ח.נ.ביאליק, היחסים והלבטים בן הציונים לבין מאמיני המהפכה האדומה, המאמינים שהגיע הקץ לשוני בין בני האדם,הגעתה ארצה באוניה רוסלאן המכונה מיי פלאור היהודית עליה 650 נוסעים מאצולת היהודים הבאים מרוסיה להקים תרבות חדשה בארץ.על חייה בארץ השזורים בחיי ענקי הרוח של אותם ימים.
ספר מצויין השולח אלומת אור לתחילת המאה 20 עת תחלופת השלטון בארץ מידי הטורקים לבריטים.