בודד,

צועד במעמקי היאוש

נושא עיני מעלה

לשמיים האפורים

מאין יבוא עזרי

פולח הקול מגרוני

נוחר מגרד,

הגרון נפוח מצעקות

העיניים אדומות מבכי

מה אני הקטן

עושה פה בעולמי שלי

קחני אליך הבא אותי לעולמך

לא לראי המשתקף, היקום.

בחר לי מיתה יפה

נשק לנשמתי, שאיה בחיקך

משכני אחריך נרוצה

הביאני חדריך

אגילה ואשמחה בך.

החסידות נודדות,

בשמיים התכולים.

פורסות כנפיים רחבות

מגוננות(על העולם) מצילות

מטיבות מחסדם

מפני השמש היוקדת

הלוהטת, השורפת.

אנא בחסדך,

הגן עלינו ברוב רחמיך

ופרוס עלינו סוכת שלומך

(סוכת שלום ורחמים).

תסוכך עלינו באיברתך

האכילנו מפיך,

שאינו בחיקך

תן לנו להשליך

יהבינו עליך.

אבינו אתה ובניך אנו

סלח לנו כי חטאנו.

המים זורמים מלמטה למעלה

השמש נכבת,

העולם חוזר לתוהו

והאדם רואה את קטנותו

ענן רם ונישא מגביה אותך

אתה נמצא מעל העולם,

אתה מביט מלמעלה ורואה

ורואה את קטנות האדם

האדם קטן

קטן מנמלה

עצלותו ורק עצלותו גדולה ממעשי הנמלה,

רק רוע באדם, באדם השלם

בעל גאוה עד בלי די

והאדם לא רואה את קטנותו..