ספר מעולה , רומן הסטורי מרתק עלילה סוחפת מפרק לפרק . מסוג הספרים שלא מניחים הצידה ולא רוצים שיסתים.
המסר והתובנה ברורים ונוקבים באשר לאלימות בשם הדת, וזה נכון לא רק לנצרות במאה החמישית במצריים.
יוסף זידאן חיי במצריים וצריך הרבה אומץ לפרסם ספר עם ביקורת על הדת , כי מה שהתרחש במצריים בשם הכנסייה, נכון גם היום . בהחלט אפשר למצא רמיזה לאחים המוסלמים.
ובאשר לנו כבני אדם , כמה עצוב - "אין חדש תחת השמש".
בגלל האומץ העלילה הסוחפת והמסר ניתן להגדיר את הספר בקלות כספר מופת.

אז ככה, מדובר ב"יומן מסע" של נזיר קופטי המתחיל באזור מצרים, דרך ירושלים, ממשיך לחלב שבסוריה וכך הלאה, במאות 400-500 לספירת הנוצרים. הנזיר נקלע בדרכו במאבקים קשים שהתחוללו על רקע מלחמות הנוצרים בינם לבין עצמם, ובינם לבין דתות אחרות. חלק מהסיפורים אכן קשים, והנזיר עובר תלאות רבות במסעו ע"מ למצוא את השקט "והנחלה" לה הוא מייחל (מאז רצח אביו). אני מודה שבהתחלה היה קשה קצת להתחבר , הסיפור נראה די רחוק "ולא שייך", אך כשמתקדמים עם הקריאה, אי אפשר לעצור. מעניין ביותר.

הספר הזה יותר יפני מיפני. יש בו את כל המאפיינים המוכרים - העיסוק האובססיבי כמעט במוות ובדכאון מלווים באוכל וסוריאליזם. משום מה המאפיינים הללו עולים לי לראש כל פעם ששם יפני כתוב על הכריכה.
להרוקי מורקאמי הפתרונים:-)

שני סיפורים יש בקובץ הזה: "המטבח" ו"צלו של אור ירח", כאשר את הראשון, נטול העל-טבעי אהבתי יותר מהאחרון.
מיקגה, בחורה צעירה שהתייתמה מהוריה בגיל צעיר, מאבדת גם את סבתה שגידלה אותה. מיקגה, חובבת הקולינאריה, חשה בדידות ושוקעת במרה עד שיואיצ'י הצעיר, מכר של סבתה נכנס לחייה. היא עוברת לגור בביתו ומתוודא לסיפור משפחתי בלתי שגרתי. מערכת היחסים שלהם נעה על הסקלה שבין "אהבת אחים" לבין "אהבה רומנטית" ויחדיו הם מתמודדים עם האובדן והשכול.

גם הסיפור השני עוסק במוות. ההתמודדות של סצקי, בת התשע עשרה עם מות אהובה הראשון בתאונת דרכים. אם מיקגה מהסיפור הראשון מנסה להתמודד עם המוות בעזרת בישול אובססיבי, סצקי משקיעה את עצמה בריצה. יחד עם היראגי, אחיו הצעיר של אהובה ובחורה מסתורית אותה פגשה במקום התאונה, היא מנסה לסגור קצוות ולמצוא שלווה.

שני הסיפורים כתובים כמיטב המסורת של המינימליזם. מיעוט פרטים, רק דברים שנחוצים, הכל מאוד יומיומי לכאורה, מונוטוני אפילו. עם זאת, יש קסם מסויים בסיפורים הללו. הם נותנים הצצה לנפשם של צעירים יפניים, שהלך רוחם שונה מאוד מאלה המוכרים לנו במערב.