אין מילים. פשוט: אין מילים. ספר מהמם ביופיו, הייתי כמעט אפילו מעיזה ואומרת - מושלם. זיידי סמית טווה יצירה כל כך נועזת, אמיתית, מודרנית ומקורית, הדמויות שלה כל כך יפות, מכמירות לב, נוגעות.

חשוב לציין את תרגומה המעולה, המדויק כל כך של קטיה בנוביץ' שעשתה עבודת תרגום משובחת במיוחד.

אני רק חייבת כמה הערות קטנטנות - שלא קשורות לתרגום - אלא למגיהת הספר:
1. בעמוד 69 שורה 7 מלמעלה כתוב "אמרה האוורד" כשצריך היה להיות כתוב: "אמר האוורד".
2. בעמוד 384 שורות 3-4 מלמטה כתוב "משפט נדרוש" במקום "משפט נדוש".
3. בעמוד 121 שורה 5 מלמטה כתוב "קיקי הכירה את את" כשמספיק "את" אחת.
4. בעמוד 437 שורה 4 מלמטה כתוב "אני עדיין לא מבינה..." נהם האוורד. זה צריך להיות "אני עדיין לא מבין..."

הערות קטנות ובונות למהדורה הבאה, בתקווה שתהיה, כי כאמור - הספר מדהים!

ספר מזעזע.
הראשון בסידרה הוא ספר בלתי נשכח!
השני בסדר היה בסדר, לא יותר,
והספר הזה פשוט מיותר. נראה כאילו פאולינה סיימונס מנסה למשוך את ההצלחה של פרש הברונזה.
משעמם לחלוטין והורס את הספר הראשון.
ממליצה לא לקרוא שום ספר המשך, תישארו עם ה"וואו" של הספר הראשון ואל תהרסו לעצמכם.
לא הצלחתי לסיים את הספר ולאן שכן הגעתי - הגעתי בקושי רב.

ואו! מדובר ברומן משפחתי (ספר עב כרס- 673 עמ')שמתחיל בסוף המאה ה-19 בארה"ב. הספר מתורגם לעברית ישנה מאוד (קראתי את הספר בתרגומו של שלמה חיימן, 1954), כך שלפעמים אפילו לא הבנתי לגמרי משפטים מסויימים ומילים מסויימות כתובות כביכול בשגיאות כתיב. חלק מהקסם של הספר זו העברית הישנה הזו שלעתים הצחיקה אותי מאוד. לגבי הסיפור- יש בו משהו מיושן שאבד עליו הכלח, אבל יש בו גם משהו נצחי. כשקראתי את הספר, חשתי התרגשות שהזכירה לי את ההתרגשות שחוויתי כאשר קראתי את "האמן ומרגריטה" של בולגקוב. הדמיון בין שני הספרים מקורו במסתורין שהסופר הצליח להשרות, בחקירת הרע והטוב, באזכור של סיפור מימי התנ"ך (בספר הזה- קין והבל) ובמיוחד בנוכחות של הסופר בעלילה. סטיינבק הופיע לסירוגין בעלילה בדמות עצמו. רק בפעם השלישית שנכנס לסיפור אפשר היה להבין שהוא היה אחד מצאצאי אותה משפחה שעליה סיפר. מעבר לכך, הוא שתל בספר עוד מספר רמזים שקשורים לחייו שלו. הדמויות שעליהן כתב החזיקו בפילוסופיה וידע שהוא עצמו רכש בחייו וההתבוננות שלו עליהן ושלהן על עצמן הייתה מרתקת.
מומלץ מאוד!