אתה לא יכול ללמוד משהו חדש מאלוהים – עד שאתה לא מוכן לשמוע, עד שאתה לא מוכן להפסיק לומר לאלוהים מה נכון ומה לא!
לרצות משהו זה למעשה להכיר בכך שאין לך אותו – וזה מבטיח שגם לא יהיה לך אותו. "אתה תמיד רוצה יותר ממה שאינך צריך" – חל פה – הרדיפה אחרי הריקנות יוצרת עוד ריקנות – צריך להפנות מבט אל היש – אל מה שכבר קיים בתוכך – להכיר בטוב ובערכים הקיימים במין האנושי!
כל תפילה תענה – בה במידה שהיא אמיתית וממשית – אבל תפילה ובקשה מזויפים, מתוך ידיעה פנימית שאין להם אחיזה במציאות – דינן להידחות!
מאחורי הדברים שמובאים בקטע הנ"ל, מתוך "שיחות עם אלוהים" שאולי נראים סתומים מסתתרות אמיתות מיסטיות ידועות: התודה היא הכוח הגדול ביותר הקיים ביקום, עצם האמונה יוצרת את הדברים – שכן הנשמה היא היוצרת את העולם הפיסי שלנו מתוך האמונות והמחשבות שלה, כל התשובות כבר ישנן, הכול כבר נברא והכול כבר נפלא – וכל המטרה שלנו הוא לגלות אותן, כי אלוהים עצמו מחכה שנגלה אותו, לא מתוך זה שהוא ישנו פיסית, אלא מתוך זה שהוא מעמיד פנים שאיננו, ברגע שיצר אותנו הוא מחק מתודעתנו את הידיעה שהוא קיים ושהכול נפלא ומושלם – כדי שנוכל לגלות זאת וכך הוא בעקיפין יוכל בעצמו לחוות את גדולתו ונפלאותיו עצמו.
בשבילי הספר הזה הוא יותר מכל סגירת מעגל – כשחלמתי לפני יותר משמונה שנים, בעקבות שאלה שאחותי שאלה (בהקשר לספר "מה חשב יונג על אלוהים", שאז יצא לאור) "אני באמת רוצה לדעת מה הוא חשב!" חלום מיסטי – שאני רואה בו מן מסע של הנפש – ראיתי את היכל ה' במרומים – כולו בצבעים זהב, היכל ארמון ענק, בו רעש והמולה של התרגשות ומילות פליאה, כאשר כולם אחוזים התרגשות נוכח הכרזות על נסים והנפלאות שקורים כל הזמן – לא הבנתי בהחלה מדוע חלום זה אמור להראות לי את מהות האלוהים. רק עוצמתו של החלום, שהיה חוויה עילאית שאין כדוגמתה – שכנעה אותי שלא מדובר פה בסתם חלום אלא במסר ממשי מגבוה. רק אחרי שקראתי את הספר "שיחות עם אלוהים" הבנתי שזה בעצם מהותו של האלוהים – גילוי מתמיד של פלאותיו ונפלאותיו!
עליך ליצור את עצמך כפי שהנך אחרת לא תהיה כזה – כלומר החיים הם יצירה תמידית. אנחנו מונעים מתוך שאפתנות שבא מתוך הרגשה שאנו שווים פחות ולא מתוך אמונה בעצמנו שאנו נאהבים ונפלאים. אז ההצלחה שלנו לא מצליחה למעשה לסלק פחד זה שאנו פועלים מתוכו – והיא מזויפת.
ספר לא קל לקריאה – שיחות עם אלוהים – כי הוא מביא את האמת הקשה – אולי נתחיל הכול מהתחלה – כלומר הכול הבל הבלים – כל הדברים שנעשה, ככל שיהיו מושלמים אלוהים יהרוס כדי שנבנה מחדש. זה מהות הקיום האנושי החומרי – אלו דברים שנועדו להריסה – כי הרי רק הרוח תישאר - כי מתוך ההרס, כי מתוך האין יבנה דבר שערכו האמתי לא בתוך היש יישאר!
כל מה שהוא יכול להתקיים רק עם כל מה שהוא לא – השלם מחזיק את החלקים שלא יכולים להתקיים בלעדיו – ובלי מה שלא קיים לא יכול להתקיים מה שקיים.
בעצם אלוהים יכול להוות את הגדולה שלו על ידי החלוקה.
כל מה שיש זה אהבה ופחד, פחד ואהבה וחוזר חלילה. ברגע שבא האהבה בא גם הפחד. ברגע שאתה אומר אני אוהב אותך – אתה נופל למלכודת זאת של פחד – כי אתה מצפה לשמוע את התשובה אני אוהבת אותך בחזרה...
בגלל החינוך שקבלנו אנחנו חושבים שאהבה מותנית במשהו – ולכן אנחנו משליכים את זה גם על אלוהים.
אתה לא מבינים אותי – המסר של אלוהים לאדם. האדם טועה לחשוב שאהבה מותנית, שהוא צריך להוכיח שהוא ראוי לאהבה והוא משליך את החינוך הזה גם על אלוהים ולא מבין שאלוהים אוהב אותו ללא תנאי ובכל מצב. זהו אלוהים שסולח ואוהב תמיד!
פחד ואהבה הם אם כן שתי הבחירות היחידות הקיימות – בחירות המעצבות את חיינו לטוב או לרע – לפחד או לשמחה, לסגור להתקמצן או לפתוח ולפזר, להרגיש אסיר או להיות חופשי, לאהוב או לשנוא, לצאת למלחמה או לעשות שלום.
אלוהים לא מחליט בשביל האדם , הוא כמו הורה השולח את ילדיו לשחק ויודע שהתוצאה בטוחה, ולא מתערב במשחק עצמו, אלוהים יודע כמו הורה טוב שיודע שמה שהילד רוצה הוא יעשה בסוף ולא תעזור ההתערבות שלו – לכן אלוהים לא מתערב בחיי האדם – הוא יוצר אותו כיצור בעל יכולת בחירה האדם הוא הוא המעצב את חייו...
