זכרון דברים - יעקוב שבתאיזכרון דברים - יעקוב שבתאי יש ספרים מעניינים יש ספרים שצוחקים יש שבוכים ויש שנשארים אדישים ויש ספרים שמעבירים בגוף צמרמורת זה מה שאני הרגשתי כשסיימתי לקרוא את הספר ״זכרון דברים״ ספר בעל מסר חזק המביא את הקורא לידי מחשבות עמוקות על חייו ועל הסובב אותו ומעביר בו צמרמורת באמיתות הדברים ובדרך המיוחדת שהסופר כותב. ניראה כי הסופר יעקוב שבתאי רוצה לזעזע ולטלטל את הקורא להתיש אותו בפרטים טכניים ובתחושות המתרחשים בקצב אחיד ומטורף מתחילת הספר ועד סופו שמצד אחד הוא מתיש מייגע ומדכא ומצד שני מסקרן להמשיך לקרוא בחיפוש וסקרנות למציאת תשובה לסוגיה המרכזית אותה מעלה הסופר כבר בתחילת הספר. למרות שיש קטעים והם רבים בו הקורא הולך לאיבוד ומתעייף מהמבוך החברתי האנושי שהסופר פורש, בכל זאת הסקרנות מאלצת את הקורא שמחפש גאולה ותשובה לעבור בלאות לדף הבא עד הסוף הבלתי נימנע של חוסר ודאות וחוסר תיקווה ואין תשובה לשאלה. יש לי תחושה שהסופר בזמן כתיבת הספר נימצא בזון בטרנס במרוץ נגד הזמן הוא כותב בכפייתיות ללא לאות במשיכת יד אחת ככתב מחובר ללא הפסקה וללא מנוחה כאילו רוצה הוא להעביר לקורא את מצבו ומחשבתו על מהות ותכלית החיים מול המוות הבלתי נמנע בהסתכלות אמיצה וראליסטית על החיים הסובבים אותו. הוא עושה זאת על ידי כתיבת עלילה מלאה בפרטים וללא הבחנה בין עבר הווה עתיד.הזמן המקום והמרחב משתנים ומתחלפים בעירבוביה הוא מכניס את הנפשות הטבע ומרחב הזמן לתוך מערבל של החיים ובוחן את התוצאות במיקרוסקופ ופורס זאת על הדף במילים חדות ומדויקות לעיני הקורא. בצורה זו משרטט או מצלם לנו שבתאי מצד אחד תמונת מצב ראליסטית חדה ונוקבת בחיי היום יום בארץ ישראל בתחילת דרכה דרך שלוש דמוית גבריות שסביבם מתרחשת העלילה. ומצד שני הספר מעלה נושאים חברתיים פילוסופיים אנושיים אוניברסליים הקשורים לטבע האדם תפוסים ורצונות המובילים אותו להתנהלות הניקפאת עליו בתוך הסבך החברתי בו הוא חי החורגים ומתנגשים בתפיסתו המוסרית שאינם נותנים מענה לעצם קיומו. ניתן להבחין בין שלשלת הדמויות המרכזיות בסיפור בשלשה זרמים עיקריים באופי האנושי ובאסכולות פילוסופיות המאפייניות את הטבע האנושי. כמו כן ניתן לשייך את הדמויות למסורת היהודית שמופיעות בהגדה של פסח ארבעת הבנים . ״הרשע״ צזאר הצלם האגואיסט המנסה לחיות מהיד אל הפה להנות מהחיים עד כמה שיותר לספק את צרכיו ללא התחייבות מצידו. המעדיף את האושר על פני המוסר.מבלי לתת דעתו על הנזק שהוא גורם לסובבים אותו. ״החכם״ גולדמן העו״ד הרגיש התלבט המתוסכל האדם החושב המנסה להבין את מהות ותכלית החיים השואל שאלות ומחפש את יעודו בחיים ואינו מוצא תשובה לא בתא המשפחתי חברתי לא בדת לא במדע ולא ביקום האין סופי ולא אצל הזונות הוא הולך ומאבד את מקומו בעולם הזה ומתאבד. כמה אירוני שהוא כעו״ד עבר על החוק ומתאבד. ״שאינו יודע לשאול״ ישראל המוסיקאי האדיש לגורלו אדם ללא יעוד ותכלית ללא רצון ודעות של עצמו. כמו בועת סבון הנעה ממקום למקום ללא רצון עצמי כך הוא נע ממקום למקום על פי השיקולים והרצונות של הסובבים אותו. לגבי המתרחש סביבו הוא חי כמת . חוץ מהמוזיקה שהיא מרכז חייו ובה הוא גם לא מוצא פורקן אינו מצליח בחייו וניגרר אחר רצונם של צזאר וגולדמן. ומעניין שיעקוב שבתאי מסיים את הספר ביציאתו של ישראל מחדר היולדות בו נולד ילדו היתום העזוב כאילו ויצא גם מהסיפור שבו לא היה נוכח מבחינת מעשים כוונה וחיים. יתכן שהסופר רוצה להגיד שלא משנה מה נעשה בחיינו עד כמה ניתרוצץ נכעס נתרגז ניקח ללב נואהב נתחתן נוליד ילדים נירדוף אחר כבוד וכסף והנאות בסופו של דבר כולנו יוצאים מהחיים ללא הבנה ממשית מה ייעודנו בחיים והאם מיצינו אותם במלואם. והרביעי ״התם״ הוא הדמות המרחפת מעל כולם אינה ניראת או נישמעת אך נימצאת ברקע וקובעת את מהלכינו ומעשנו ללא כל התערבות פיזית ללא ידיעתנו או רצוננו דמות זו היא ה״אלוהים״. (עמוד 109). האלוהים בתרבות הכלל אנושית המערבית והמזרחית, ובעיקר אצל היהדות מנסה לגשר בין החיים למות המוות הוא סופי לא ידוע והאלוהים הוא אין סופי ולא ידוע . אולי האלוהים הוא הגאולה אותה אנו מחפשים. העובדה היא שעד היום למרות כל הקידמה והידע הטכני והאקדמי אנו עדין עומדים בפני הלא נודע בשתי שאלות עיקריות אחת האם יש אלוהים שהוא נצחי והאם המוות הוא סופי. אם נצא מתוך הנחה שאלוהים הוא הטבע שאנו חלק ממנו כפי שהלא מאמינים באלוהים מאמינים אזי גם אנו ניצחיים מפני שגם אנו חלק מהטבע. ואולי זאת היא הגאולה. מוטיב החיים והמוות מול היקום האין סופי בספר הוא מרכזי ומובע בשתי דרכים האחת המוות הוא נעלם גדול ויחידי ממנו בן האנוש מפחד פחד מוות מצד אחד ומצד שני מצפה שיפתור את כל בעיותיו. הנפשות בספר מתרוצצות הלוך ושוב סביב אותה נקודה מות שהם בתי קברות תנחומים ומחלות סופניות ממנה הם לא מצליחים להתנתק כמו הירח הסובב את כדור הארץ שמסתובב סביב השמש כמו היקום האין סופי שהתחיל מנקודה אחת המתפש לנצח כך הם סובבים חיים סביב נקודת המוות נקודת האין חזור בניסיון נואש לברוח ולנוס מאימת הלא נודע המוות שאותו הם פוגשים וחווים בכל אשר יפנו. והדרך השניה החיים הסופר יוצר מעגלים אנושיים וחברתיים וריגושים הקשורים אחד בשני מבלי יכולת להתנתק.כל אחד מסתובב סביב עצמו והוא עצמו מסתובב סביב מי שהוא אחר והם ביחד סובבים קבוצה אנושית אחרת בכוחות שאינם בשליטת אף אחד מהסובבים.הם הולכים ומתפשטים וגדלים כמו היקום שהתחיל מנקודה אחת ועכשיו מלא באיו סוף כוכבים הקשורים אחד לשני בכוחות לא ידועים . מתפשטים ללא לאות ומבלי כל תכלית. כמה סיבות למוות מעלה הסופר בספר מוות כתוצאה מתאונה מוות כתוצאה ממחלה מוות מזיקנה מוות על ידי התאבדות המת החי התנתקות מהמציאות הסובבת אותך הסופר מתאר את החיים בתחילת דרכה של מדינת ישראל עד שנות ה 70 בתחילת קום המדינה שלטו הגברים מכורך המציאות בחיי היום יום של מלחמות ובניית המולדת החדשה והנשים הם אלו ששרתו את הגברים ודאגו לשלומם ובריאותם הן היו תלויות בגברים. אנו מבחינים בשינוי שקורה בשנות ה 70 כאשר הנשים מתחילות לקחת אחריות על עצמם ולהתנגד לרצון הגברים ורוכשות מקצוע ועומדות על דעתם. גם הגברים משנים את מקצועם ועוסקים במקצועות חופשיים, צזאר כצלם גולדמן כעו״ד וישראל המוסיקאי שונים מעיסוקם של קודמיהם שעסקו במקצועות של צווארון כחול העוסקים בעבודת כפיים שיש בהם חומריות וממשות. לאומת המקצועות החופשיים שיש בהם רוח ונפש. כבר מהעמוד הראשון הסופר מכניס אותנו לטלטלה לתראומה למרוץ נגד הזמן אחר גופת המת שבה צזאר וישראל מתרוצצים בין כל בתי הקברות בעיר ובכולם אנו חווים כל פעם מחדש תאור של הלוויה הנערכת בזמן הגיעם.אבא של גולדמן חבר שלהם ניפטר בפתאומיות ביום קיץ חם לוהט שלגבי המת כבר אין זה משנה דבר אך משנה את וחייהם של הסובבים אותו . שאלתי את עצמי מה היה בספר שהשפיע עלי כל כך חזק שדכדך את רוחי ונפשי וגרם לי למחשבות דיכאוניות. תשובתי היא שהסיפור והדמויות בספר הם מציאותיות לא חוצנים או זומבים מעולם אחר אלא כאלה שאני מכיר שגדלתי איתם העיר היא העיר שבה העברתי חלק מחיי והמסר שהסופר מנסה להעביר הוא שמה שאנו רואים זו לא התמונה האמיתית . אם אנו רואים את העץ שהוא ירוק הסופר אומר לנו שהצבע האמיתי של העץ הוא שחור. בספר זה מעמיד הסופר את הקורא בצומת של חיים ומוות ואומר לא משנה באיזה כיוון תבחר תמיד תגיע לאותה נקודת האין חזור. הוא גם אומר שאין גאולה אך צריך לחיות כאילו יש גאולה. ואם נימה חצי אופטימת זאת נסיים את הכתיבה ונקריא את השיר שכתב יעקוב שבתאי שיר של תיקווה ״אם נדע לאהוב״.ואולי זו התשובה לשאלה אם נדע איך לחיות. במחשבה שניה עדיף שהקוראים מעל גיל 60 לא יקראו את הספר הזה ויתחילו לקרוא סיפרי ילדים. מילים: יעקב שבתאי.לחן: ז'אק ברל קיימים 4 ביצועים לשיר זה אם נדע לאהוב שנינו את ואני מתוך הלב ילדה יפרחו יונים אם נדע לאהוב מ אילו רק במבט גם ימים אפורים ירבו כמו שבת אם נדע לאהוב בחיבה וברוך החושך יעלם והאור ימלוך אם נדע לאהוב גם קרוב גם רחוק האימה והצער לא יהיו לחם חוק אם נדע לאהוב יד נושיט לכושל נרפא לכואב ננחם לסובל אם נדע לאהוב כל צמא ורעב אדם אז לאדם לא יהיה זאב אם נדע לאהוב העולם אז ישקוט ואבות על בנים לא יוסיפו לבכות אם נדע לאהוב אז תוסר הקללה ולמוות כבר לא לא תהיה ממשלה אם נדע לאהוב אז נישא את הראש לא גאים לא שפלים כי פשוט בני אנוש אם נדע לאהוב אז הבוקר ייעור ונשיר שיר חדש אביבי ושיכור אם רק נדע לאהוב נגלה מרחבים את הזמן את השמש ואת ים הכוכבים

זכרון דברים - יעקוב שבתאיזכרון דברים - יעקוב שבתאי יש ספרים מעניינים יש ספרים שצוחקים יש שבוכים ויש שנשארים אדישים ויש ספרים שמעבירים בגוף צמרמורת זה מה שאני הרגשתי כשסיימתי לקרוא את הספר ״זכרון דברים״ ספר בעל מסר חזק המביא את הקורא לידי מחשבות עמוקות על חייו ועל הסובב אותו ומעביר בו צמרמורת באמיתות הדברים ובדרך המיוחדת שהסופר כותב. ניראה כי הסופר יעקוב שבתאי רוצה לזעזע ולטלטל את הקורא להתיש אותו בפרטים טכניים ובתחושות המתרחשים בקצב אחיד ומטורף מתחילת הספר ועד סופו שמצד אחד הוא מתיש מייגע ומדכא ומצד שני מסקרן להמשיך לקרוא בחיפוש וסקרנות למציאת תשובה לסוגיה המרכזית אותה מעלה הסופר כבר בתחילת הספר. למרות שיש קטעים והם רבים בו הקורא הולך לאיבוד ומתעייף מהמבוך החברתי האנושי שהסופר פורש, בכל זאת הסקרנות מאלצת את הקורא שמחפש גאולה ותשובה לעבור בלאות לדף הבא עד הסוף הבלתי נימנע של חוסר ודאות וחוסר תיקווה ואין תשובה לשאלה. יש לי תחושה שהסופר בזמן כתיבת הספר נימצא בזון בטרנס במרוץ נגד הזמן הוא כותב בכפייתיות ללא לאות במשיכת יד אחת ככתב מחובר ללא הפסקה וללא מנוחה כאילו רוצה הוא להעביר לקורא את מצבו ומחשבתו על מהות ותכלית החיים מול המוות הבלתי נמנע בהסתכלות אמיצה וראליסטית על החיים הסובבים אותו. הוא עושה זאת על ידי כתיבת עלילה מלאה בפרטים וללא הבחנה בין עבר הווה עתיד.הזמן המקום והמרחב משתנים ומתחלפים בעירבוביה הוא מכניס את הנפשות הטבע ומרחב הזמן לתוך מערבל של החיים ובוחן את התוצאות במיקרוסקופ ופורס זאת על הדף במילים חדות ומדויקות לעיני הקורא. בצורה זו משרטט או מצלם לנו שבתאי מצד אחד תמונת מצב ראליסטית חדה ונוקבת בחיי היום יום בארץ ישראל בתחילת דרכה דרך שלוש דמוית גבריות שסביבם מתרחשת העלילה. ומצד שני הספר מעלה נושאים חברתיים פילוסופיים אנושיים אוניברסליים הקשורים לטבע האדם תפוסים ורצונות המובילים אותו להתנהלות הניקפאת עליו בתוך הסבך החברתי בו הוא חי החורגים ומתנגשים בתפיסתו המוסרית שאינם נותנים מענה לעצם קיומו. ניתן להבחין בין שלשלת הדמויות המרכזיות בסיפור בשלשה זרמים עיקריים באופי האנושי ובאסכולות פילוסופיות המאפייניות את הטבע האנושי. כמו כן ניתן לשייך את הדמויות למסורת היהודית שמופיעות בהגדה של פסח ארבעת הבנים . ״הרשע״ צזאר הצלם האגואיסט המנסה לחיות מהיד אל הפה להנות מהחיים עד כמה שיותר לספק את צרכיו ללא התחייבות מצידו. המעדיף את האושר על פני המוסר.מבלי לתת דעתו על הנזק שהוא גורם לסובבים אותו. ״החכם״ גולדמן העו״ד הרגיש התלבט המתוסכל האדם החושב המנסה להבין את מהות ותכלית החיים השואל שאלות ומחפש את יעודו בחיים ואינו מוצא תשובה לא בתא המשפחתי חברתי לא בדת לא במדע ולא ביקום האין סופי ולא אצל הזונות הוא הולך ומאבד את מקומו בעולם הזה ומתאבד. כמה אירוני שהוא כעו״ד עבר על החוק ומתאבד. ״שאינו יודע לשאול״ ישראל המוסיקאי האדיש לגורלו אדם ללא יעוד ותכלית ללא רצון ודעות של עצמו. כמו בועת סבון הנעה ממקום למקום ללא רצון עצמי כך הוא נע ממקום למקום על פי השיקולים והרצונות של הסובבים אותו. לגבי המתרחש סביבו הוא חי כמת . חוץ מהמוזיקה שהיא מרכז חייו ובה הוא גם לא מוצא פורקן אינו מצליח בחייו וניגרר אחר רצונם של צזאר וגולדמן. ומעניין שיעקוב שבתאי מסיים את הספר ביציאתו של ישראל מחדר היולדות בו נולד ילדו היתום העזוב כאילו ויצא גם מהסיפור שבו לא היה נוכח מבחינת מעשים כוונה וחיים. יתכן שהסופר רוצה להגיד שלא משנה מה נעשה בחיינו עד כמה ניתרוצץ נכעס נתרגז ניקח ללב נואהב נתחתן נוליד ילדים נירדוף אחר כבוד וכסף והנאות בסופו של דבר כולנו יוצאים מהחיים ללא הבנה ממשית מה ייעודנו בחיים והאם מיצינו אותם במלואם. והרביעי ״התם״ הוא הדמות המרחפת מעל כולם אינה ניראת או נישמעת אך נימצאת ברקע וקובעת את מהלכינו ומעשנו ללא כל התערבות פיזית ללא ידיעתנו או רצוננו דמות זו היא ה״אלוהים״. (עמוד 109). האלוהים בתרבות הכלל אנושית המערבית והמזרחית, ובעיקר אצל היהדות מנסה לגשר בין החיים למות המוות הוא סופי לא ידוע והאלוהים הוא אין סופי ולא ידוע . אולי האלוהים הוא הגאולה אותה אנו מחפשים. העובדה היא שעד היום למרות כל הקידמה והידע הטכני והאקדמי אנו עדין עומדים בפני הלא נודע בשתי שאלות עיקריות אחת האם יש אלוהים שהוא נצחי והאם המוות הוא סופי. אם נצא מתוך הנחה שאלוהים הוא הטבע שאנו חלק ממנו כפי שהלא מאמינים באלוהים מאמינים אזי גם אנו ניצחיים מפני שגם אנו חלק מהטבע. ואולי זאת היא הגאולה. מוטיב החיים והמוות מול היקום האין סופי בספר הוא מרכזי ומובע בשתי דרכים האחת המוות הוא נעלם גדול ויחידי ממנו בן האנוש מפחד פחד מוות מצד אחד ומצד שני מצפה שיפתור את כל בעיותיו. הנפשות בספר מתרוצצות הלוך ושוב סביב אותה נקודה מות שהם בתי קברות תנחומים ומחלות סופניות ממנה הם לא מצליחים להתנתק כמו הירח הסובב את כדור הארץ שמסתובב סביב השמש כמו היקום האין סופי שהתחיל מנקודה אחת המתפש לנצח כך הם סובבים חיים סביב נקודת המוות נקודת האין חזור בניסיון נואש לברוח ולנוס מאימת הלא נודע המוות שאותו הם פוגשים וחווים בכל אשר יפנו. והדרך השניה החיים הסופר יוצר מעגלים אנושיים וחברתיים וריגושים הקשורים אחד בשני מבלי יכולת להתנתק.כל אחד מסתובב סביב עצמו והוא עצמו מסתובב סביב מי שהוא אחר והם ביחד סובבים קבוצה אנושית אחרת בכוחות שאינם בשליטת אף אחד מהסובבים.הם הולכים ומתפשטים וגדלים כמו היקום שהתחיל מנקודה אחת ועכשיו מלא באיו סוף כוכבים הקשורים אחד לשני בכוחות לא ידועים . מתפשטים ללא לאות ומבלי כל תכלית. כמה סיבות למוות מעלה הסופר בספר מוות כתוצאה מתאונה מוות כתוצאה ממחלה מוות מזיקנה מוות על ידי התאבדות המת החי התנתקות מהמציאות הסובבת אותך הסופר מתאר את החיים בתחילת דרכה של מדינת ישראל עד שנות ה 70 בתחילת קום המדינה שלטו הגברים מכורך המציאות בחיי היום יום של מלחמות ובניית המולדת החדשה והנשים הם אלו ששרתו את הגברים ודאגו לשלומם ובריאותם הן היו תלויות בגברים. אנו מבחינים בשינוי שקורה בשנות ה 70 כאשר הנשים מתחילות לקחת אחריות על עצמם ולהתנגד לרצון הגברים ורוכשות מקצוע ועומדות על דעתם. גם הגברים משנים את מקצועם ועוסקים במקצועות חופשיים, צזאר כצלם גולדמן כעו״ד וישראל המוסיקאי שונים מעיסוקם של קודמיהם שעסקו במקצועות של צווארון כחול העוסקים בעבודת כפיים שיש בהם חומריות וממשות. לאומת המקצועות החופשיים שיש בהם רוח ונפש. כבר מהעמוד הראשון הסופר מכניס אותנו לטלטלה לתראומה למרוץ נגד הזמן אחר גופת המת שבה צזאר וישראל מתרוצצים בין כל בתי הקברות בעיר ובכולם אנו חווים כל פעם מחדש תאור של הלוויה הנערכת בזמן הגיעם.אבא של גולדמן חבר שלהם ניפטר בפתאומיות ביום קיץ חם לוהט שלגבי המת כבר אין זה משנה דבר אך משנה את וחייהם של הסובבים אותו . שאלתי את עצמי מה היה בספר שהשפיע עלי כל כך חזק שדכדך את רוחי ונפשי וגרם לי למחשבות דיכאוניות. תשובתי היא שהסיפור והדמויות בספר הם מציאותיות לא חוצנים או זומבים מעולם אחר אלא כאלה שאני מכיר שגדלתי איתם העיר היא העיר שבה העברתי חלק מחיי והמסר שהסופר מנסה להעביר הוא שמה שאנו רואים זו לא התמונה האמיתית . אם אנו רואים את העץ שהוא ירוק הסופר אומר לנו שהצבע האמיתי של העץ הוא שחור. בספר זה מעמיד הסופר את הקורא בצומת של חיים ומוות ואומר לא משנה באיזה כיוון תבחר תמיד תגיע לאותה נקודת האין חזור. הוא גם אומר שאין גאולה אך צריך לחיות כאילו יש גאולה. ואם נימה חצי אופטימת זאת נסיים את הכתיבה ונקריא את השיר שכתב יעקוב שבתאי שיר של תיקווה ״אם נדע לאהוב״.ואולי זו התשובה לשאלה אם נדע איך לחיות. במחשבה שניה עדיף שהקוראים מעל גיל 60 לא יקראו את הספר הזה ויתחילו לקרוא סיפרי ילדים. מילים: יעקב שבתאי.לחן: ז'אק ברל קיימים 4 ביצועים לשיר זה אם נדע לאהוב שנינו את ואני מתוך הלב ילדה יפרחו יונים אם נדע לאהוב מ אילו רק במבט גם ימים אפורים ירבו כמו שבת אם נדע לאהוב בחיבה וברוך החושך יעלם והאור ימלוך אם נדע לאהוב גם קרוב גם רחוק האימה והצער לא יהיו לחם חוק אם נדע לאהוב יד נושיט לכושל נרפא לכואב ננחם לסובל אם נדע לאהוב כל צמא ורעב אדם אז לאדם לא יהיה זאב אם נדע לאהוב העולם אז ישקוט ואבות על בנים לא יוסיפו לבכות אם נדע לאהוב אז תוסר הקללה ולמוות כבר לא לא תהיה ממשלה אם נדע לאהוב אז נישא את הראש לא גאים לא שפלים כי פשוט בני אנוש אם נדע לאהוב אז הבוקר ייעור ונשיר שיר חדש אביבי ושיכור אם רק נדע לאהוב נגלה מרחבים את הזמן את השמש ואת ים הכוכבים

זכרון דברים - יעקוב שבתאיזכרון דברים - יעקוב שבתאי יש ספרים מעניינים יש ספרים שצוחקים יש שבוכים ויש שנשארים אדישים ויש ספרים שמעבירים בגוף צמרמורת זה מה שאני הרגשתי כשסיימתי לקרוא את הספר ״זכרון דברים״ ספר בעל מסר חזק המביא את הקורא לידי מחשבות עמוקות על חייו ועל הסובב אותו ומעביר בו צמרמורת באמיתות הדברים ובדרך המיוחדת שהסופר כותב. ניראה כי הסופר יעקוב שבתאי רוצה לזעזע ולטלטל את הקורא להתיש אותו בפרטים טכניים ובתחושות המתרחשים בקצב אחיד ומטורף מתחילת הספר ועד סופו שמצד אחד הוא מתיש מייגע ומדכא ומצד שני מסקרן להמשיך לקרוא בחיפוש וסקרנות למציאת תשובה לסוגיה המרכזית אותה מעלה הסופר כבר בתחילת הספר. למרות שיש קטעים והם רבים בו הקורא הולך לאיבוד ומתעייף מהמבוך החברתי האנושי שהסופר פורש, בכל זאת הסקרנות מאלצת את הקורא שמחפש גאולה ותשובה לעבור בלאות לדף הבא עד הסוף הבלתי נימנע של חוסר ודאות וחוסר תיקווה ואין תשובה לשאלה. יש לי תחושה שהסופר בזמן כתיבת הספר נימצא בזון בטרנס במרוץ נגד הזמן הוא כותב בכפייתיות ללא לאות במשיכת יד אחת ככתב מחובר ללא הפסקה וללא מנוחה כאילו רוצה הוא להעביר לקורא את מצבו ומחשבתו על מהות ותכלית החיים מול המוות הבלתי נמנע בהסתכלות אמיצה וראליסטית על החיים הסובבים אותו. הוא עושה זאת על ידי כתיבת עלילה מלאה בפרטים וללא הבחנה בין עבר הווה עתיד.הזמן המקום והמרחב משתנים ומתחלפים בעירבוביה הוא מכניס את הנפשות הטבע ומרחב הזמן לתוך מערבל של החיים ובוחן את התוצאות במיקרוסקופ ופורס זאת על הדף במילים חדות ומדויקות לעיני הקורא. בצורה זו משרטט או מצלם לנו שבתאי מצד אחד תמונת מצב ראליסטית חדה ונוקבת בחיי היום יום בארץ ישראל בתחילת דרכה דרך שלוש דמוית גבריות שסביבם מתרחשת העלילה. ומצד שני הספר מעלה נושאים חברתיים פילוסופיים אנושיים אוניברסליים הקשורים לטבע האדם תפוסים ורצונות המובילים אותו להתנהלות הניקפאת עליו בתוך הסבך החברתי בו הוא חי החורגים ומתנגשים בתפיסתו המוסרית שאינם נותנים מענה לעצם קיומו. ניתן להבחין בין שלשלת הדמויות המרכזיות בסיפור בשלשה זרמים עיקריים באופי האנושי ובאסכולות פילוסופיות המאפייניות את הטבע האנושי. כמו כן ניתן לשייך את הדמויות למסורת היהודית שמופיעות בהגדה של פסח ארבעת הבנים . ״הרשע״ צזאר הצלם האגואיסט המנסה לחיות מהיד אל הפה להנות מהחיים עד כמה שיותר לספק את צרכיו ללא התחייבות מצידו. המעדיף את האושר על פני המוסר.מבלי לתת דעתו על הנזק שהוא גורם לסובבים אותו. ״החכם״ גולדמן העו״ד הרגיש התלבט המתוסכל האדם החושב המנסה להבין את מהות ותכלית החיים השואל שאלות ומחפש את יעודו בחיים ואינו מוצא תשובה לא בתא המשפחתי חברתי לא בדת לא במדע ולא ביקום האין סופי ולא אצל הזונות הוא הולך ומאבד את מקומו בעולם הזה ומתאבד. כמה אירוני שהוא כעו״ד עבר על החוק ומתאבד. ״שאינו יודע לשאול״ ישראל המוסיקאי האדיש לגורלו אדם ללא יעוד ותכלית ללא רצון ודעות של עצמו. כמו בועת סבון הנעה ממקום למקום ללא רצון עצמי כך הוא נע ממקום למקום על פי השיקולים והרצונות של הסובבים אותו. לגבי המתרחש סביבו הוא חי כמת . חוץ מהמוזיקה שהיא מרכז חייו ובה הוא גם לא מוצא פורקן אינו מצליח בחייו וניגרר אחר רצונם של צזאר וגולדמן. ומעניין שיעקוב שבתאי מסיים את הספר ביציאתו של ישראל מחדר היולדות בו נולד ילדו היתום העזוב כאילו ויצא גם מהסיפור שבו לא היה נוכח מבחינת מעשים כוונה וחיים. יתכן שהסופר רוצה להגיד שלא משנה מה נעשה בחיינו עד כמה ניתרוצץ נכעס נתרגז ניקח ללב נואהב נתחתן נוליד ילדים נירדוף אחר כבוד וכסף והנאות בסופו של דבר כולנו יוצאים מהחיים ללא הבנה ממשית מה ייעודנו בחיים והאם מיצינו אותם במלואם. והרביעי ״התם״ הוא הדמות המרחפת מעל כולם אינה ניראת או נישמעת אך נימצאת ברקע וקובעת את מהלכינו ומעשנו ללא כל התערבות פיזית ללא ידיעתנו או רצוננו דמות זו היא ה״אלוהים״. (עמוד 109). האלוהים בתרבות הכלל אנושית המערבית והמזרחית, ובעיקר אצל היהדות מנסה לגשר בין החיים למות המוות הוא סופי לא ידוע והאלוהים הוא אין סופי ולא ידוע . אולי האלוהים הוא הגאולה אותה אנו מחפשים. העובדה היא שעד היום למרות כל הקידמה והידע הטכני והאקדמי אנו עדין עומדים בפני הלא נודע בשתי שאלות עיקריות אחת האם יש אלוהים שהוא נצחי והאם המוות הוא סופי. אם נצא מתוך הנחה שאלוהים הוא הטבע שאנו חלק ממנו כפי שהלא מאמינים באלוהים מאמינים אזי גם אנו ניצחיים מפני שגם אנו חלק מהטבע. ואולי זאת היא הגאולה. מוטיב החיים והמוות מול היקום האין סופי בספר הוא מרכזי ומובע בשתי דרכים האחת המוות הוא נעלם גדול ויחידי ממנו בן האנוש מפחד פחד מוות מצד אחד ומצד שני מצפה שיפתור את כל בעיותיו. הנפשות בספר מתרוצצות הלוך ושוב סביב אותה נקודה מות שהם בתי קברות תנחומים ומחלות סופניות ממנה הם לא מצליחים להתנתק כמו הירח הסובב את כדור הארץ שמסתובב סביב השמש כמו היקום האין סופי שהתחיל מנקודה אחת המתפש לנצח כך הם סובבים חיים סביב נקודת המוות נקודת האין חזור בניסיון נואש לברוח ולנוס מאימת הלא נודע המוות שאותו הם פוגשים וחווים בכל אשר יפנו. והדרך השניה החיים הסופר יוצר מעגלים אנושיים וחברתיים וריגושים הקשורים אחד בשני מבלי יכולת להתנתק.כל אחד מסתובב סביב עצמו והוא עצמו מסתובב סביב מי שהוא אחר והם ביחד סובבים קבוצה אנושית אחרת בכוחות שאינם בשליטת אף אחד מהסובבים.הם הולכים ומתפשטים וגדלים כמו היקום שהתחיל מנקודה אחת ועכשיו מלא באיו סוף כוכבים הקשורים אחד לשני בכוחות לא ידועים . מתפשטים ללא לאות ומבלי כל תכלית. כמה סיבות למוות מעלה הסופר בספר מוות כתוצאה מתאונה מוות כתוצאה ממחלה מוות מזיקנה מוות על ידי התאבדות המת החי התנתקות מהמציאות הסובבת אותך הסופר מתאר את החיים בתחילת דרכה של מדינת ישראל עד שנות ה 70 בתחילת קום המדינה שלטו הגברים מכורך המציאות בחיי היום יום של מלחמות ובניית המולדת החדשה והנשים הם אלו ששרתו את הגברים ודאגו לשלומם ובריאותם הן היו תלויות בגברים. אנו מבחינים בשינוי שקורה בשנות ה 70 כאשר הנשים מתחילות לקחת אחריות על עצמם ולהתנגד לרצון הגברים ורוכשות מקצוע ועומדות על דעתם. גם הגברים משנים את מקצועם ועוסקים במקצועות חופשיים, צזאר כצלם גולדמן כעו״ד וישראל המוסיקאי שונים מעיסוקם של קודמיהם שעסקו במקצועות של צווארון כחול העוסקים בעבודת כפיים שיש בהם חומריות וממשות. לאומת המקצועות החופשיים שיש בהם רוח ונפש. כבר מהעמוד הראשון הסופר מכניס אותנו לטלטלה לתראומה למרוץ נגד הזמן אחר גופת המת שבה צזאר וישראל מתרוצצים בין כל בתי הקברות בעיר ובכולם אנו חווים כל פעם מחדש תאור של הלוויה הנערכת בזמן הגיעם.אבא של גולדמן חבר שלהם ניפטר בפתאומיות ביום קיץ חם לוהט שלגבי המת כבר אין זה משנה דבר אך משנה את וחייהם של הסובבים אותו . שאלתי את עצמי מה היה בספר שהשפיע עלי כל כך חזק שדכדך את רוחי ונפשי וגרם לי למחשבות דיכאוניות. תשובתי היא שהסיפור והדמויות בספר הם מציאותיות לא חוצנים או זומבים מעולם אחר אלא כאלה שאני מכיר שגדלתי איתם העיר היא העיר שבה העברתי חלק מחיי והמסר שהסופר מנסה להעביר הוא שמה שאנו רואים זו לא התמונה האמיתית . אם אנו רואים את העץ שהוא ירוק הסופר אומר לנו שהצבע האמיתי של העץ הוא שחור. בספר זה מעמיד הסופר את הקורא בצומת של חיים ומוות ואומר לא משנה באיזה כיוון תבחר תמיד תגיע לאותה נקודת האין חזור. הוא גם אומר שאין גאולה אך צריך לחיות כאילו יש גאולה. ואם נימה חצי אופטימת זאת נסיים את הכתיבה ונקריא את השיר שכתב יעקוב שבתאי שיר של תיקווה ״אם נדע לאהוב״.ואולי זו התשובה לשאלה אם נדע איך לחיות. במחשבה שניה עדיף שהקוראים מעל גיל 60 לא יקראו את הספר הזה ויתחילו לקרוא סיפרי ילדים. מילים: יעקב שבתאי.לחן: ז'אק ברל קיימים 4 ביצועים לשיר זה אם נדע לאהוב שנינו את ואני מתוך הלב ילדה יפרחו יונים אם נדע לאהוב מ אילו רק במבט גם ימים אפורים ירבו כמו שבת אם נדע לאהוב בחיבה וברוך החושך יעלם והאור ימלוך אם נדע לאהוב גם קרוב גם רחוק האימה והצער לא יהיו לחם חוק אם נדע לאהוב יד נושיט לכושל נרפא לכואב ננחם לסובל אם נדע לאהוב כל צמא ורעב אדם אז לאדם לא יהיה זאב אם נדע לאהוב העולם אז ישקוט ואבות על בנים לא יוסיפו לבכות אם נדע לאהוב אז תוסר הקללה ולמוות כבר לא לא תהיה ממשלה אם נדע לאהוב אז נישא את הראש לא גאים לא שפלים כי פשוט בני אנוש אם נדע לאהוב אז הבוקר ייעור ונשיר שיר חדש אביבי ושיכור אם רק נדע לאהוב נגלה מרחבים את הזמן את השמש ואת ים הכוכבים

ספר מעולה מומלץ לקריאה

ספר מהנה מומלץ לאוהבי אומנות הציור המודרני מול חיי הקיבוץ וחיי האנושות השוני והדמיון בין האומנות לחיים האמיתיים כיצד הציור המודרני כמו מדע הפיסיקה משפיע על חיי התרבות והחיים החברתיים או להפיך ספר מענין כתוב בחן ואפילו מצחיק מאוד נהנתי לקרוא אותו

םמה עושה ספר טוב לדמיון לרגשות למחשבות לחלומות שלנו איך מצליח סופר טוב לשבות את לב הקורא מהוא הסוד הכשף אותו שולף הסופר ממוחו ופוגע בנקודה הרגישה של כל אחד מהקוראים. על איזה מיתר נפשי פורט הסופר את משנתו . מה גרם לאדון למאוס בחייו הטובים השלווים חיי משפחה נעימים ללא דאגות פרנסה ובריאות טובה לצאת ולחפש את מה ? ממה הוא בורח ומה הוא מצפה למצוא. מה האדם מחפש ,כשאין לא הוא מייחל שיהיה לו. וכשיש לו הוא מייחל ליותר ונישאר הוא לא מסופק.הוא מחפש משמעות לחייו. אם נצא מתוך הנחה שבני האדם מחפשים הם את האושר גם אם הוא עני חולה או בריא ועשיר המטרה היא אחת להיות מאושר מסופק. האם יש נוסחה מדעית שיכולה להבטיח לנו אושר מוחלט ותמידי . האם חוסר הסיפוק והתשוקה לאושר הם המפתח לקידום המדעי חברתי שקיים היום . גם כיום רמת האושר של אוכלסיית העולם לא גדלה יחסית לקידום הטכנולוגי המדעי שטרם לשיפור משמעותי ברמת החיים של הפרט לאפשריות האדירות והחופש שיש כיום לכל אדם לחיות את חייו ולספק את וצרכיו. האדם וצרכיו האישיים אוכל חום חיבה הבנה אהבה לא השתנו בהרבה מאז בריאתו מה שהשתנה בצורה מהותית זו הסביבה העוטפת אותו ומאפשרת לו מיגוון רחב וגדול של פתרונות לשאלות הבסיסיות המעסיקות את האדם כמעט מאז בריאתו. מירב האפשריות העומד לרשות האדם גורם לתיסכול ובלבול שהולכים וגדלים ככל שמספר האפשריות גדל. האדם רוצה בפתרונות פשוטים ומעטים לרצות את צרכיו. וככל שמספר האפשריות גדל כן גדל תיסכולו. הסיפור הוא על חיים ומוות של ומה שבניהם . האדון נפל לים למקום לא מוכר הוא נימצא לבד עם עצמו אין מי שישמע אותו או יעזור לו הוא לבד מול הטבע האין סופי האדיש והמנוכר. הוא צף בין שמים לים וחושב על חייו מזריחת השמש ועד שקיעתה. בזמן זה הוא עושה חשבון עם חייו. ביום האחרון לחייו הוא עובר מהפכים רגשיים ותחושות של שמחה צער בושה כעס כמו כל בני האנוש החיים חיים שלמים על פני האדמה. השם של הספר ״האדון שנפל לים״ אדון משמעותו גבר בעל סמכות שליט מכובד יודע מה הוא רוצה ומבצע את רצונו. האמנם זה כך? שיר הלל לאלוהים למי שמאמין אשר בשמים ובארץ אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ / בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצוֹ כֹּל / אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל / לְבַדּוֹ יִמְלֹךְ נוֹרָא. שיר לאדם המאמין שהוא הוא האלוהים מול הטבע האדיש לקיומו. אדון עולם אשר נפל /בטרם את חייו גמר והוא חלש ואין מרפא/כי הוא אדון ימלוך לבד ואין צופה ואין עזרה/כי הוא אדון ישלוט נורא והוא מחליט והוא רוצה/את אשר הוא לא ידע והוא היה והוא הווה/ללא כוח וגבורה והוא ראשון והוא אחרון/והוא אחד מיני רבים ואחרי ככלות הכל/לבדו ימות נורא ואז נשיר ביום הזה/אמן אמן שם הנורא. כל עוד אנו לא מסתכלים למוות בעיניים כאשר אנו עסוקים במטלות היום יומיות אנו רואים את עצמנו כאילו אנו אדונים לחיינו אנו מחליטים החלטות .אדון משמעותו גבר בעל סמכות שליט מכובד יודע מה הוא רוצה ומבצע את רצונו.גם בסיפור שקראנו האדון (האדון בספר מייצג את כל החברה האנושית) מחליט על מהלך חייו הוא בונה לו חיי משפחה נוחים עסק משגשג חיים נוחים ושלווים . אף אחד לא מאיים עליו אף אחד לא מכאיב לו לכאורה חיים שלווים ונוחים הוא אדון לעצמו ובכדי להוכיח לעצמו עד כמה חזק הוא ,הוא מחליט לעזוב הכל את העסק את משפחתו ולצאת למסע חובק עולם. הוא מחפש משמעות לחייו ומוצא את הטבע בכל עוצמתו .הוא מבין שהוא לא האדון. ואת זה הוא מבין רק כאשר הוא שוכב בין שמים לים ומחכה לסופו. במידה והיה ניצל וחוזר לחייו הרגילים היה ממשיך להיות ״אדון״ דבר לא השתנה גם כשהוא חושב על חייו שעזב הוא לא חושב שהיה צריך לנהוג ולהחליט אחרת חייו היו לגביו מושלמים. חייו עוברים ביום אחד כמו הטבע בין זריחה לשקיעה בין לידה למוות. הטבע מונע על חוקים פיזיקליים יש הקוראים לחוקים אלו ״אלוהים״ הטבע לא מונע על תחושות רגשות אנושיים הטבע אדיש להם הוא אדיש לכל האדונים המלאכים הרוזנים המושלים המלחמות ולסבל האנושי. כך מרגיש האדון שנפל לים וגם במידה מסויימת גם הקורא. מה שאומר אין גאולה אך בסופו של דבר צריך לחיות כאילו יש גאולה. וזה מה שהאדם מנסה לעשות במהלך חייו.