ספר ממש טוב. צריך לצלוח את הפרק הראשון שהוא קצת משונה ולא ברור, וגם הפרק האחרון נראה שנכתב אחרי שימוש מוגזם בסמי הזייה, אבל האמצע פשוט נפלא. סיפור מאוד דינמי ומסעיר שקל להיכנס ולהיבלע בתוכו. כמות התהפוכות היא כל-כך גדולה, כך שגם אם באיזשהו שלב מהלך האירועים נראה לי צפוי וחשבתי שאני מבין מה הולך לקרות, פתאום הכותב הצליח להפתיע אותי מחדש והשאיר אותי מחייך לעצמי. אהבתי גם את הסגנון הציורי של צ'סטרטון והתיאורים הפתלתלים שלו, ובמיוחד את הדיאלוגים שכל אחד מהם הוא מקור מחודש של עונג. השפה המופיעה בספר גם היא מאוד עשירה ויפה, כך שלפעמים ממש נפעמתי מלהטוטי הלשון שהוא מפגין. ספר שהוא הנאה גדולה ומומלץ מכל הלב.

הספר "התיקונים" הוא רומן ריאליסטי משובח ומטלטל. הספר מתאר את קורות בני משפחת למברט לקראת חג המולד, כאשר אם המשפחה מבקשת לאחד את כל בני המשפחה לארוחת חג בבית ההורים. שם הספר נשאר קצת כחידה בעיני. התיקונים יכול להתפרש כמשהו חיובי, כתיאור התהליך בו מסתדרים הקלקולים בחייהם של בני משפחת למברט והם עוברים לחיים בריאים, ומצד שני, לאור הפלירטוט של הספר עם המתרחש בשוק ההון, השם יכול לרמוז על מקבילה לתיקון במניות, כלומר התרסקות רגעית מהירה של החיים. מבין שתי הפרשנויות האלה, קשה לי לבחור מי יותר מתאימה, כיוון ששני התהליכים מתרחשים, ולא כל הדמויות יוצאות שלמות ובריאות מהסיפור. כבר הפרק הראשון של הספר, שמנוסח מנקודת מבטו של אלפרד, האב חולה הפרקינסון שסובל גם משיטיון, מאוד מעורר מחשבה. ראשית, הפרספקטיבה החתרנית מול "המשטר" שמנסה להגביל את צעדיו, שמקבלת משמעות מיוחדת כשמתברר מהו אותו "משטר". שנית, הסגנון המתפזר והדחוס בפרטים של הפרק, שמעט מקשה על הקריאה, מעביר בצורה מאוד יפה את הקושי של אלפרד לנסח את מחשבותיו כראוי לנוכח מחלתו. עקרון זה חוזר בפרקים המובעים מנקודת מבטו של אלפרד, ברגעים הרבים בהם הוא אינו צלול. אופיו הריאליסטי של הסיפור עושה אותו לבולט במיוחד. לא מדובר רק בסיפור משפחתי המתרחש לרקע המציאות, או שמושפע ממאורע מרכזי בודד שמקורו חיצוני למשפחה. עלילת הספר שזורה בתוך מארג החיים המודרניים ולא ניתן לנתק אותה ממנו ולמקמה במקום אחר ובזמן אחר בלי לפגוע בה באופן אנוש. כל התנהגות בני המשפחה והסובבים אותם פועמת ונושמת את המציאות והסביבה המודרנית. הקשיים וההתלבטויות של אדם מערבי מודרני מתוארים בצורה מדויקת ומעניינת: על חשיבותה של ההצגה החיצונית על פני התוכן שהאם איניד לוקחת לקיצוניות כשהיא מבקשת לקבל תמונה של משפחה שלמה ומאושרת כאשר משפחתה היא הכל מלבד זה, תמונה שהיא למעשה מנסה לחקות מהתבוננות מעוותת על משפחות אחרות. על ההקבלה בין עושר ומושג ההצלחה, שמתבטאת היטב בתפיסתם של איניד והבנים גארי וצ'יפ, ורק הבת דניז והאב אלפרד חסינים לה ומבכרים ערכים ושאיפות אחרות על פני הכסף. על ההתמודדות הכלכלית של משפחה מהמעמד הבינוני, כאשר קיים רצון מצד אחד להתעשרות מהירה ומצד שני לביטחון כלכלי. על הטיפול בהורים מבוגרים שאינם מסוגלים לטפל בעצמם לבדם, אך הם עדיין מאמינים ביכולתם לקבל החלטות תקפות. על החרדה מבעיות בריאותיות, כגון הפחד של בני המשפחה ממצבו המידרדר של אלפרד והפארנויה של גארי מהדיכאון הקליני שהוא כן או לא סובל ממנו. על העינוי העצמי שמעבירות את עצמן הדמויות בשל הבחירות המוטעות שלהן, כמו הבת דניז שמענישה את עצמה במערכות יחסים עלובות שגורלן ידוע מראש והבן צ'יפ שבוחר לכפר על עוונותיו על ידי המצאתו מחדש כנוכל מדופלם בליטא. על הצורך באהבה, בין אם מבני משפחה או מבני זוג, אותו חשה כל אחת מהדמויות. פראנזן גם משתמש בסגנון הסיפורי של פלאשבקים לעברם של בני המשפחה כדי למשוך את הקורא לתוך עולמם. כלי זה משמש לכל אורך הספר ומאפשר להבין יותר לעומק את הדמויות ולקבל עליהן פרספקטיבה חדשה, והוא חוזר אחורה בזמן עד לימי ילדותם של בני המשפחה. ראוי לציין כי מערכת היחסים בין ההורים ומערכת היחסים בין דניז ואלפרד מקבלות אור חדש ומפתיע עם חשיפת הקורא להתרחשויות מוקדמות בעברם. הספר חזק וחודר ללב, משום שהוא מדבר על נושאים שקל להזדהות איתם, בצורה נוקבת ושאיננה חוסכת בתיאורים בוטים.

הספר "תולדות האהבה" מתאר כמה סיפורים שמתרחשים במקביל ובתקופות זמן שונות, מנקודות הראות של הדמויות החיות בהן. כמובן שסיפורים האלה קשורים אחד לשני. באופן מעט מוזר, משום שלא קראתי את תקציר הספר שעל הכריכה, הקשר שאני חשבתי עליו בין הסיפורים לא היה ממש מה שהכותבת חשבה... למעשה הצלחתי להבין את מהות הקשר רק בשלב מאוחר יחסית של הסיפור. אני חושב שזה מעיד קצת על הבהירות שלו (או על יכולת ההבנה שלי, אבל בינתיים כל עוד לא יוכח לי אחרת אני בוחר באפשרות הראשונה). אמנם זה נחמד לפעמים שאתה קולט רק בשלב מסוים איך דברים מתחברים פתאום למקומם, אבל לא הפעם, כיוון שקשה להינות מהספר בלי להבין איך הדברים מתקשרים אחד לשני. אז זה היה חסרון ראשון. חסרון שני משמעותי, הוא שהספר מדבר על ספר פנימי שאחת הדמויות כתבה. קושי משמעותי בכלי עלילתי כזה הוא שככל שהדמויות משבחות ומהללות את הספר, אתה לא יכול שלא לתהות מדוע הסופרת בחרה להוציא את הספר החיצוני, ולא את הספר הפנימי שכל-כך מוצלח ושמעלה כזאת התרגשות. במיוחד שגם הספר החיצוני וגם הפנימי נושאים את אותו השם... אולי זה נחמד לקרוא על כיצד אנשים מרגישים אחרי שהם קוראים ספר טוב, אבל בשורה התחתונה, אם הסופרת יכלה לכתוב ספר כזה טוב, למה היא הסתפקה בספר שהיא כתבה? זאת ועוד, מתוך הציטוטים עצמם של הספר הפנימי עולה תמונה של ספר בינוני למדי, שלא ברורה ההתלהבות ממנו. בנוסף, הרבה פעמים במהלך קריאת הספר הרגשתי מעין מניפולציה לנסות לסחוט ממני רגשות. אני לא יכול לשים את האצבע במדויק על הסיבה לכך, אבל הרבה פעמים נראה שהתיאורים נוגעים ללב - יותר מדי. הבדידות של ליאו גורסקי וזכרונות העבר והאהבה הנכזבת שלו, האצילות של אלמה בהתמודדות עם היותה יתומה מאב שאמה ניתקה את עצמה מהחיים והתיעוב העצמי של צבי ליטווינוף. אני לא יכול להגיד שהקטעים האלה לא היו אמינים, או שלא יכלו להתרחש באמת במציאות, אלא שהדרך בה הם מסודרים ומופיעים בסיפור נעשתה כאילו במאמץ לחלץ ממך הזדהות ורחמים בכח, ולהכריח אותך להרגיש צער כלפי הדמויות. עם זאת, יש כמה דברים בסגנון הספר שהם נחמדים: המעבר בין הסיפורים השונים בכל מעבר פרק גורם למתח וציפייה להתפתחויות, השילוב של תמונות הכוללות מלל ששובר את הסכמה של טקסט בשורות בלבד והרעיון הכללי שלו הוא די יצירתי סך הכל.

הספר "התיקונים" הוא רומן ריאליסטי משובח ומטלטל. הספר מתאר את קורות בני משפחת למברט לקראת חג המולד, כאשר אם המשפחה מבקשת לאחד את כל בני המשפחה לארוחת חג בבית ההורים. שם הספר נשאר קצת כחידה בעיני. התיקונים יכול להתפרש כמשהו חיובי, כתיאור התהליך בו מסתדרים הקלקולים בחייהם של בני משפחת למברט והם עוברים לחיים בריאים, ומצד שני, לאור הפלירטוט של הספר עם המתרחש בשוק ההון, השם יכול לרמוז על מקבילה לתיקון במניות, כלומר התרסקות רגעית מהירה של החיים. מבין שתי הפרשנויות האלה, קשה לי לבחור מי יותר מתאימה, כיוון ששני התהליכים מתרחשים, ולא כל הדמויות יוצאות שלמות ובריאות מהסיפור. כבר הפרק הראשון של הספר, שמנוסח מנקודת מבטו של אלפרד, האב חולה הפרקינסון שסובל גם משיטיון, מאוד מעורר מחשבה. ראשית, הפרספקטיבה החתרנית מול "המשטר" שמנסה להגביל את צעדיו, שמקבלת משמעות מיוחדת כשמתברר מהו אותו "משטר". שנית, הסגנון המתפזר והדחוס בפרטים של הפרק, שמעט מקשה על הקריאה, מעביר בצורה מאוד יפה את הקושי של אלפרד לנסח את מחשבותיו כראוי לנוכח מחלתו. עקרון זה חוזר בפרקים המובעים מנקודת מבטו של אלפרד, ברגעים הרבים בהם הוא אינו צלול. אופיו הריאליסטי של הסיפור עושה אותו לבולט במיוחד. לא מדובר רק בסיפור משפחתי המתרחש לרקע המציאות, או שמושפע ממאורע מרכזי בודד שמקורו חיצוני למשפחה. עלילת הספר שזורה בתוך מארג החיים המודרניים ולא ניתן לנתק אותה ממנו ולמקמה במקום אחר ובזמן אחר בלי לפגוע בה באופן אנוש. כל התנהגות בני המשפחה והסובבים אותם פועמת ונושמת את המציאות והסביבה המודרנית. הקשיים וההתלבטויות של אדם מערבי מודרני מתוארים בצורה מדויקת ומעניינת: על חשיבותה של ההצגה החיצונית על פני התוכן שהאם איניד לוקחת לקיצוניות כשהיא מבקשת לקבל תמונה של משפחה שלמה ומאושרת כאשר משפחתה היא הכל מלבד זה, תמונה שהיא למעשה מנסה לחקות מהתבוננות מעוותת על משפחות אחרות. על ההקבלה בין עושר ומושג ההצלחה, שמתבטאת היטב בתפיסתם של איניד והבנים גארי וצ'יפ, ורק הבת דניז והאב אלפרד חסינים לה ומבכרים ערכים ושאיפות אחרות על פני הכסף. על ההתמודדות הכלכלית של משפחה מהמעמד הבינוני, כאשר קיים רצון מצד אחד להתעשרות מהירה ומצד שני לביטחון כלכלי. על הטיפול בהורים מבוגרים שאינם מסוגלים לטפל בעצמם לבדם, אך הם עדיין מאמינים ביכולתם לקבל החלטות תקפות. על החרדה מבעיות בריאותיות, כגון הפחד של בני המשפחה ממצבו המידרדר של אלפרד והפארנויה של גארי מהדיכאון הקליני שהוא כן או לא סובל ממנו. על העינוי העצמי שמעבירות את עצמן הדמויות בשל הבחירות המוטעות שלהן, כמו הבת דניז שמענישה את עצמה במערכות יחסים עלובות שגורלן ידוע מראש והבן צ'יפ שבוחר לכפר על עוונותיו על ידי המצאתו מחדש כנוכל מדופלם בליטא. על הצורך באהבה, בין אם מבני משפחה או מבני זוג, אותו חשה כל אחת מהדמויות. פראנזן גם משתמש בסגנון הסיפורי של פלאשבקים לעברם של בני המשפחה כדי למשוך את הקורא לתוך עולמם. כלי זה משמש לכל אורך הספר ומאפשר להבין יותר לעומק את הדמויות ולקבל עליהן פרספקטיבה חדשה, והוא חוזר אחורה בזמן עד לימי ילדותם של בני המשפחה. ראוי לציין כי מערכת היחסים בין ההורים ומערכת היחסים בין דניז ואלפרד מקבלות אור חדש ומפתיע עם חשיפת הקורא להתרחשויות מוקדמות בעברם. הספר חזק וחודר ללב, משום שהוא מדבר על נושאים שקל להזדהות איתם, בצורה נוקבת ושאיננה חוסכת בתיאורים בוטים.

הספר "התיקונים" הוא רומן ריאליסטי משובח ומטלטל. הספר מתאר את קורות בני משפחת למברט לקראת חג המולד, כאשר אם המשפחה מבקשת לאחד את כל בני המשפחה לארוחת חג בבית ההורים. שם הספר נשאר קצת כחידה בעיני. התיקונים יכול להתפרש כמשהו חיובי, כתיאור התהליך בו מסתדרים הקלקולים בחייהם של בני משפחת למברט והם עוברים לחיים בריאים, ומצד שני, לאור הפלירטוט של הספר עם המתרחש בשוק ההון, השם יכול לרמוז על מקבילה לתיקון במניות, כלומר התרסקות רגעית מהירה של החיים. מבין שתי הפרשנויות האלה, קשה לי לבחור מי יותר מתאימה, כיוון ששני התהליכים מתרחשים, ולא כל הדמויות יוצאות שלמות ובריאות מהסיפור. כבר הפרק הראשון של הספר, שמנוסח מנקודת מבטו של אלפרד, האב חולה הפרקינסון שסובל גם משיטיון, מאוד מעורר מחשבה. ראשית, הפרספקטיבה החתרנית מול "המשטר" שמנסה להגביל את צעדיו, שמקבלת משמעות מיוחדת כשמתברר מהו אותו "משטר". שנית, הסגנון המתפזר והדחוס בפרטים של הפרק, שמעט מקשה על הקריאה, מעביר בצורה מאוד יפה את הקושי של אלפרד לנסח את מחשבותיו כראוי לנוכח מחלתו. עקרון זה חוזר בפרקים המובעים מנקודת מבטו של אלפרד, ברגעים הרבים בהם הוא אינו צלול. אופיו הריאליסטי של הסיפור עושה אותו לבולט במיוחד. לא מדובר רק בסיפור משפחתי המתרחש לרקע המציאות, או שמושפע ממאורע מרכזי בודד שמקורו חיצוני למשפחה. עלילת הספר שזורה בתוך מארג החיים המודרניים ולא ניתן לנתק אותה ממנו ולמקמה במקום אחר ובזמן אחר בלי לפגוע בה באופן אנוש. כל התנהגות בני המשפחה והסובבים אותם פועמת ונושמת את המציאות והסביבה המודרנית. הקשיים וההתלבטויות של אדם מערבי מודרני מתוארים בצורה מדויקת ומעניינת: על חשיבותה של ההצגה החיצונית על פני התוכן שהאם איניד לוקחת לקיצוניות כשהיא מבקשת לקבל תמונה של משפחה שלמה ומאושרת כאשר משפחתה היא הכל מלבד זה, תמונה שהיא למעשה מנסה לחקות מהתבוננות מעוותת על משפחות אחרות. על ההקבלה בין עושר ומושג ההצלחה, שמתבטאת היטב בתפיסתם של איניד והבנים גארי וצ'יפ, ורק הבת דניז והאב אלפרד חסינים לה ומבכרים ערכים ושאיפות אחרות על פני הכסף. על ההתמודדות הכלכלית של משפחה מהמעמד הבינוני, כאשר קיים רצון מצד אחד להתעשרות מהירה ומצד שני לביטחון כלכלי. על הטיפול בהורים מבוגרים שאינם מסוגלים לטפל בעצמם לבדם, אך הם עדיין מאמינים ביכולתם לקבל החלטות תקפות. על החרדה מבעיות בריאותיות, כגון הפחד של בני המשפחה ממצבו המידרדר של אלפרד והפארנויה של גארי מהדיכאון הקליני שהוא כן או לא סובל ממנו. על העינוי העצמי שמעבירות את עצמן הדמויות בשל הבחירות המוטעות שלהן, כמו הבת דניז שמענישה את עצמה במערכות יחסים עלובות שגורלן ידוע מראש והבן צ'יפ שבוחר לכפר על עוונותיו על ידי המצאתו מחדש כנוכל מדופלם בליטא. על הצורך באהבה, בין אם מבני משפחה או מבני זוג, אותו חשה כל אחת מהדמויות. פראנזן גם משתמש בסגנון הסיפורי של פלאשבקים לעברם של בני המשפחה כדי למשוך את הקורא לתוך עולמם. כלי זה משמש לכל אורך הספר ומאפשר להבין יותר לעומק את הדמויות ולקבל עליהן פרספקטיבה חדשה, והוא חוזר אחורה בזמן עד לימי ילדותם של בני המשפחה. ראוי לציין כי מערכת היחסים בין ההורים ומערכת היחסים בין דניז ואלפרד מקבלות אור חדש ומפתיע עם חשיפת הקורא להתרחשויות מוקדמות בעברם. הספר חזק וחודר ללב, משום שהוא מדבר על נושאים שקל להזדהות איתם, בצורה נוקבת ושאיננה חוסכת בתיאורים בוטים.

ספר ממש טוב. צריך לצלוח את הפרק הראשון שהוא קצת משונה ולא ברור, וגם הפרק האחרון נראה שנכתב אחרי שימוש מוגזם בסמי הזייה, אבל האמצע פשוט נפלא. סיפור מאוד דינמי ומסעיר שקל להיכנס ולהיבלע בתוכו. כמות התהפוכות היא כל-כך גדולה, כך שגם אם באיזשהו שלב מהלך האירועים נראה לי צפוי וחשבתי שאני מבין מה הולך לקרות, פתאום הכותב הצליח להפתיע אותי מחדש והשאיר אותי מחייך לעצמי. אהבתי גם את הסגנון הציורי של צ'סטרטון והתיאורים הפתלתלים שלו, ובמיוחד את הדיאלוגים שכל אחד מהם הוא מקור מחודש של עונג. השפה המופיעה בספר גם היא מאוד עשירה ויפה, כך שלפעמים ממש נפעמתי מלהטוטי הלשון שהוא מפגין. ספר שהוא הנאה גדולה ומומלץ מכל הלב.