קראתי אותו עכשיו בפעם השניה, ואני רואה ומבינהנהרבה יותר מפעם הקודמת. לטעמי, יצירת מופת. נבוקוב הוא 'אמן מילה' במלוא מובן המילה. כל משפט אצלו בנוי בקפידה, וכל פרט משרת את היצירה השלמה. זה מסוג הספרים שלא רק מספרים סיפור, אלא נשארים עם הקורא זמן רב אחרי שסוגרים את הספר. מאחורי סיפורו של לוז'ין נחשף דיוק פסיכולוגי נדיר, ויכולת כמעט בלתי נתפסת להפוך מחשבה, בדידות וגאונות ללשון חיה.