גם בשבילי הבובה מן הבית הקטן היה אחד הספרים הראשונים שקראתי בתור ילדה. אני לא יכולה להמליץ עליו ואני לא יכולה להבין איך כתבו אותו עבור ילדים, אני לא יודעת איזה מן מסר זה להישאר במקום לא לנסות דברים חדשים ולהגיד תודה על מה שיש לך כי בסופו של דבר תבין שמה שחיפשת כל החיים היה בעצם לידך כל הזמן. וגם אם פיספסתי את הפואנטה למשל, מה שזכור לי מהספר בתור ילדה הוא עצב עצב ועצב לא צחקתי ממנו אז ובטח שלא היום. הקקטוס שתקוע במקום ולא יכול לזוז הסנאי שגוסס ומת, האהבה שלא מומשה. ממש "הר ברוקבק" - סוחט דמעות, אפילו "חלף עם הרוח" נגמר יותר טוב, סקרלט עוד האמינה שמחר יהיה יום חדש, והבובה? הבובה מחליטה להתאבד! אין לה עוד למה לחיות, בקור רוח היא נפרדת מהעולם ומחליטה לשים קץ לחייה... ומה שהכי קשה בסיפור הזה, הוא שאני לא מוכנה להיפרד מהספר הזה. ואני לא יודעת למה...
