תו ספר או אכסליבריס בלטינית ( מספרייתו של...) הוא נושא חיבורו החשוב של הברמן ואחד החיבורים הבודדים בנושא זה בכלל . סימן הבעלות על ספר שהתפתח מחתימה או מסימן לסמל אמנותי המסמן "בעלות" על ספר הפך ברבות השנים לפריט אספני מקובל . בספר הקדמה קצרה המציגה את הנושא ועיקרו של הספר הן 165 דוגמאות של תווי ספר וחתימות של אישים יהודיים שונים . ( לא ידוע לי על פרסום נוסף בהיקף הזה ) אני מניח שרבים "נתקלו" בתוית או חותמת המעידה על הבעלים הקודמים של הספר - תוית זו מלמדת על ההסטוריה של הספר ( כלומר...מי החזיק בו לפנייך ) ומוסיפה לפחות בעיניי לרומנטיקה שבדבר . "תוי ספר יהודיים לפי הברמן החלו "לצוץ" רק החל מסוף המאה השמונה עשרה במשך השנים נתרבו ונתגוונו תווי הספר ויש כאלו שהם מעשי אמנות של ממש ." בסוף הספר מאמר חשוב של אברהם וייס בנושא המדובר מתוך כתב העת "הד הדפוס" שגם כן מצוי בידי . לסיכום ספר חשוב לאספנים ולמתעניינים בתחום - מהווה מעין קטלוג ל תוי ספר נבחרים,לרוב של אנשים ומוסדות חשובים . כמו כן מהווה "רפרנס" להתפתחות הגרפיקה במשך השנים .

איזה ספר מקסים ! לפני הביקורת : יש לי תובנה ( שתכעיס רבים ),אך אומר אותה,בעיקר בגלל שאני עצמי לא מכיר,בכלל אנשים מנומסים! לדעתי - נכון להיום : אין אנשים מנומסים,לא בפ"ת,לא בגוש דן,לא באיזור המרכז ואולי גם לא בארץ כולה...! לאחר שקוראים את הספר -) מקבלים מושג,איפה אנו חיים ואיך היום,הדברים כלכך שונים... את הספר ערכה תמי לנצוט ליבוביץ עלפי רשימות שכתבה חנה בבלי והוא בנוי בצורת שאלות בנושאים שונים ולידם התשובה הרלוונטית : למשל : "מי נפרד ראשון ממי כאשר נוסעים ומהו סדר העדיפויות כאשר חוזרים ? והתשובה : הנוסע ! נפרד מהנשארים וכשיודעים שהוא חזר,ניגשים אליו או מטלפנים ראשונים ומברכים אותו. אלא שנוהג זה רשמי למדי ולפי עניות דעתי אין להחמיר בו ובוודאי לא לעשות מזה טרגדיה". בנה של חנה בבלי,מיקי מספר בהקדמה לספר שאימו הותירה אחריה אלפי דפים כתובים בצפיפות - היו אלה תשובותיה לשאלות קוראים ומאזינים,אם כמענה למכתביהם או בצורת "ספרות שאלות ותשובות" . משעשעים במיוחד הדפים המוקדשים לנושא "היא והוא" ותשובה שאהבתי במיוחד! שבה לתדהמתי (אני לא מגזים!) קראתי בפעם הראשונה בחיי שגם "בת הזוג,צריכה להשתתף מדי פעם בהוצאות" , כך כתוב שחור על גבי לבן...! זה כנראה לא מנומס להשאיר את הגבר לשאת בהוצאות... ( אני מרגיש שאני הופך להיות קצת ציני - אבל תדעו שאני ממש לא! ) ...לו כל מי שיצאתי איתה,היתה קוראת ספר זה... הספר מקיף כמעט את כל הנושאים שבהם אדם נזקק למנת נימוס כמי שמכיר וחי את המציאות היומיומית במדינת ישראל,אני לא חושב לרגע שהספר הזה ישנה ולו במעט את המצב,אך הקריאה בו מהנה ומכוונת לכיוון הנכון . לסיכום : ספר עיון שכיף לעיין בו - ) exlibris פ"ת

לא ביקורת ! אלא,תוספת של פרטים ביביליוגרפים על הספר היחידי שתורגם לעברית על המרד הימי החשוב בהיסטוריה ! המרד על הבאונטי/קורות מלחי הבאונטי ב 3 ספרים ו ב 5 כרכים : הוצאת נ.טברסקי,1947-1948 ספר ראשון : המרד על הבאונטי,2 כרכים,1947 מביא את סיפורה של הבאונטי לפני המסע ובמהלכו,כולל המרד ומסופר מנקודת מבטו של הקפטן לוטננט ויליאם בליי ספר שני : בסירה על פני הים , כרך בודד,1948 סיפורה של הסירה של בליי וצוותו ( כ18 איש ) שאליה הוטלו ע"י מורדי הבאונטי - כנראה מסע הניווט המדהים בהיסטוריה . ספר שלישי : האי פיטקרן , 2 כרכים,1948 המשך סיפורם של מורדי הבאונטי,לאחר "הבריחה" מטהיטי ונסיון למצוא מקום מפלט שבו לא ימצאו אותם . באנגלית יצאו עשרות ספרים על המרד ונכתבו מאות עבודות מחקר...חבל שאף הוצאה לא "מרימה את הכפפה" ומוציאה בעברית! ספר המספר את סיפורו המרתק של המרד. חג שמח - )

לאחר מותו של מייק בראנט,הופיעו כפטריות אחרי הגשם מספר ביוגרפיות ואלבומי תמונות על הזמר המיוסר . רוב רובם נכתבו בשפה הצרפתית,חלק באנגלית ( בעיקר מגאזינים ) וחלק בספרדית . רק אחד,יחיד ומיוחד יצא לאור בעברית ! ( לא כולל כמובן,מגאזינים ובהם "להיטון" המיתולוגי ) אורלי מזרחי הכותבת ( מעריצה ) ליקטה ואספה את סיפור חייו הסוערים . בהתחשב בכך שהיתה בת 18 כשהוציאה את הספר לאור מדובר בעבודה מרשימה ,ללא ספק ! אורלי היפה ( שתמונתה מופיעה בדש הכריכה ),לא נתנה לרגשותיה להשתלט על סגנון כתיבתה . ניכר אמנם שהיא הסתייעה בעורך או איש מקצוע מהתחום ( דעתי האישית בלבד ) לא ברור לי אם מדובר בציטוטים מכתבות על מייק או מראיונות שביצעה הכותבת עם בני משפחתו ( אחיו צביקה ואמו ברכה ) בכל מקרה התוצאה נעימה מאוד לקריאה ועוד בעברית...! בספר יש מספר תמונות בשחור לבן של מייק ומשפחתו וגם תמונות משנות הזוהר שלו איכות התמונות נמוכה ( בעיקר בגלל איכות ההדפסה והדפים ) הספר בכריכה רכה,לא ניתן להשגה כיום וחבל. ממש מדהים שאף אחד אחר לא הוציא ספר נוסף ( ביקוש והיצע ) שמעתי שהספר הודפס ב כ 2000 עותקים . כמות מצחיקה של עותקים בתוספת הזמן שעבר מאז הודפס (1978) הופכים את מלאכת מציאת הספר לקשה במיוחד. לסיכום : ספר חובה למעריצי הזמר !!!

"ספר הבשול" חוקי האכילה והתקנת המאכלים . כנראה ( ואם לא ?!..אשמח שיתקנו אותי לטובת הכלל ) , פרסום עברי ראשון בארץ ישראל בתחומו . בשונה מפרסומים מוקדמים אחרים ונפוצים הרבה יותר כדוגמת "איך לבשל בארץ ישראל" של מאייר "אני מבשלת" של קורנפלד והספר של ויצו - כאן ישנה התייחסות למזונותיו של האדם מבחינה גופנית ורוחנית כלומר : "הרוצה לדעת מה עליו לאכול כדי שגופו לא יוזק,אלא יוסיף כוח ואון,צריך לרכוש לו ידיעה כללית במיני המזונות שגוף האדם זקוק להם , במידת התעכלותם ובדרכי הרכבתם המתאמת " ( ציטוט מתוך הספר ) בספר מסביר המחבר על חשיבותם של חלבונים,פחממות ושומנים מציג את סוגי המזונות,נותן דוגמאות קצרות לגבי "שריפת קלוריות" במצבי פעולה שונים... "אישה מינקת זקוקה למזון מיוחד לשם הפרשת החלב . סכום הקלוריות הדרוש לה ליום הוא כמעט כזה של איש העובד עבודה קשה. אישה מעוברת זקוקה למן החודש החמישי לתוספת קלוריות של 20% לשם הזנת העובר..." ( ציטוט ) מאמרים קצרים על העכול , יסודות המזון,בשר וחלב ( עם התייחסות לצמחונים ) כללים לאכילה נכונה ושתיה נכונה מה לאכול בבוקר , בצהרים ובערב... בסיום חלק המאמרים המחבר מביא את עקרי האכילה : ( שימו לב לעיקר ג' ) א - אל תאכל יתר על המידה. ב - אל תרבה לאכול לחם ובשר. ג - אל תאכל נקניק,סרדינים וכל מיני קונסרבים . ד - אל תאכל חומץ ולא חרדל והזהר ממזונות מלוחים וחמוצים . ה - אל תאכל מאכלים מטוגנים. ו - אל תשתה בסעודה . ז - אל תאכל מאכלים קרים ואל תשתה מי קרח . ח - אל תאכל אלא מאכל עיקרי אחד בזמן סעודה אחת והיה מתון בלעיסה . ט - אכול פירות וירקות יום יום . י - קבע זמן סעודותיך ואל תאכל בין סעודה לסעודה . החלק השני של הספר מוקדש לבישול עצמו ומובאים בו מתכונים שונים לפי סוג המזון... חלק מהמתכונים הפתיעו אותי כמו "עגבניות ממולאות בביצים" ו "חצילים ממולאים בגבינה" אבל בהחלט יתכן שמאכלים אלו ידועים ומוכרים לכל והם "הפתיעו" רק אותי... הספר עצמו משנת תרפ"ז ( 1927 ) ומהווה דוגמא "מאלפת" לאיך השתנתה השפה מאז.. לדוגמא : יש מתכון בספר לתפוחי אדמה שחוקים ( הכונה לפי דרך ההכנה לפירה..של היום ) דלעת מכונה "קלוסה" , יש מתכון לתרד ולחמיצה מסלק והמילה "פשטידה" מופיעה כ "פשטידא" המידות מופיעות ב : "אוקיות" ( מידת משקל בערך 220 גר' ) ספר נדיר ויקר מציאות זה הוא תוספת לאוסף ספרי "ארץ ישראל" שלי ומהווה מקור חשוב למה שאכלו כאן תושבי הארץ ( היהודים ) בתחילת המאה העשרים .

"ספר הבשול" חוקי האכילה והתקנת המאכלים . כנראה ( ואם לא ?!..אשמח שיתקנו אותי לטובת הכלל ) , פרסום עברי ראשון בארץ ישראל בתחומו . בשונה מפרסומים מוקדמים אחרים ונפוצים הרבה יותר כדוגמת "איך לבשל בארץ ישראל" של מאייר "אני מבשלת" של קורנפלד והספר של ויצו - כאן ישנה התייחסות למזונותיו של האדם מבחינה גופנית ורוחנית כלומר : "הרוצה לדעת מה עליו לאכול כדי שגופו לא יוזק,אלא יוסיף כוח ואון,צריך לרכוש לו ידיעה כללית במיני המזונות שגוף האדם זקוק להם , במידת התעכלותם ובדרכי הרכבתם המתאמת " ( ציטוט מתוך הספר ) בספר מסביר המחבר על חשיבותם של חלבונים,פחממות ושומנים מציג את סוגי המזונות,נותן דוגמאות קצרות לגבי "שריפת קלוריות" במצבי פעולה שונים... "אישה מינקת זקוקה למזון מיוחד לשם הפרשת החלב . סכום הקלוריות הדרוש לה ליום הוא כמעט כזה של איש העובד עבודה קשה. אישה מעוברת זקוקה למן החודש החמישי לתוספת קלוריות של 20% לשם הזנת העובר..." ( ציטוט ) מאמרים קצרים על העכול , יסודות המזון,בשר וחלב ( עם התייחסות לצמחונים ) כללים לאכילה נכונה ושתיה נכונה מה לאכול בבוקר , בצהרים ובערב... בסיום חלק המאמרים המחבר מביא את עקרי האכילה : ( שימו לב לעיקר ג' ) א - אל תאכל יתר על המידה. ב - אל תרבה לאכול לחם ובשר. ג - אל תאכל נקניק,סרדינים וכל מיני קונסרבים . ד - אל תאכל חומץ ולא חרדל והזהר ממזונות מלוחים וחמוצים . ה - אל תאכל מאכלים מטוגנים. ו - אל תשתה בסעודה . ז - אל תאכל מאכלים קרים ואל תשתה מי קרח . ח - אל תאכל אלא מאכל עיקרי אחד בזמן סעודה אחת והיה מתון בלעיסה . ט - אכול פירות וירקות יום יום . י - קבע זמן סעודותיך ואל תאכל בין סעודה לסעודה . החלק השני של הספר מוקדש לבישול עצמו ומובאים בו מתכונים שונים לפי סוג המזון... חלק מהמתכונים הפתיעו אותי כמו "עגבניות ממולאות בביצים" ו "חצילים ממולאים בגבינה" אבל בהחלט יתכן שמאכלים אלו ידועים ומוכרים לכל והם "הפתיעו" רק אותי... הספר עצמו משנת תרפ"ז ( 1927 ) ומהווה דוגמא "מאלפת" לאיך השתנתה השפה מאז.. לדוגמא : יש מתכון בספר לתפוחי אדמה שחוקים ( הכונה לפי דרך ההכנה לפירה..של היום ) דלעת מכונה "קלוסה" , יש מתכון לתרד ולחמיצה מסלק והמילה "פשטידה" מופיעה כ "פשטידא" המידות מופיעות ב : "אוקיות" ( מידת משקל בערך 220 גר' ) ספר נדיר ויקר מציאות זה הוא תוספת לאוסף ספרי "ארץ ישראל" שלי ומהווה מקור חשוב למה שאכלו כאן תושבי הארץ ( היהודים ) בתחילת המאה העשרים .