עומרי•לפני 13 שניםרק שמש מרגשת כל כך וברורה כל כךעל הביקורת של יניב על כל החיים לפניו מאת רומן גארי (אמיל אז'אר)
Uחובב ספרות•לפני 16 שניםגלן גולדמענייו אותי לדעת לאיזה דיסק התכוונת ? האם לבצוע שלו לפסנתר המושווה מאת באך !על הביקורת של יניב על כל החלב והדבש מאת נתן זך
עמיר•לפני 16 שניםשכנעת אותיהמלצה כל כך כובשת ומשכנעת. תודה.על הביקורת של יניב על כל החלב והדבש מאת נתן זך
U•לפני 16 שניםביקורת ענייניתתודה שהוספת לי ספר למדף שירי. לא הכרתי. וגם יופי שיש דיסק בקולו של זך. ^ . ממש עוד מעט יש "ימי אהבה לשירה" של "משיב הרוח" . אולי יעניין אותך. http://www.mashiv.org.il/----13 ~ . ~ . ~ . ~ . ~ שישורר לך היום המתחדש :) כּנרת~~על הביקורת של יניב על כל החלב והדבש מאת נתן זך
הזהו אדם?פרימו לויקודם כל סופר ורק אח"כ ניצול. אחד הסופרים האהובים עלי. על אף התאבדותו רווי באופטימיות ואהבת אדם, בלי להתכחש למגבלותיו.
כל החיים לפניורומן גארי (אמיל אז'אר)כמי שהמקום האירוטי ביותר, הפיק אפ שלו, היתה הספריה, המידע הסודי לפיו אמיל א'זאר היה בעצם רומאן גארי, היה קלף מנצח. ובכלל, זה היה סוג של אישור לטעמי האישי. אהבתי את "עפיפנים" של גארי ואהבתי מאוד את כל החיים לפניו. בכלל, אני מגלה מחזרה זו לצעירותי המוקדמת, את הנטייה האופטימית הזהירה, המלנכוליה חדורת האמונה. פעם שמעתי את עמוס עוז אומר דבר יפה ובעל טעם: אינך זוכר דברים של ממש, שורות ממש, מספר. עם הזמן הפרטים מטשטשים ולעיתים גם העלילה. מה שנשארת היא תחושה של ספר, איזו התרשמות. הציטוט אינו מדוייק כמובן, הוא רק התרשמות, מאותו מפגש אקדמי ישן. עוז צודק. הרושם שחרת בי "כל החיים לפניו" הוא של חיוך דק, התרחבות מסויימת של הנפש. הבחירה בשמש על גבי העטיפה נכונה במקרה זה. יש שקיעות/זריחות הגורמות לאדם לחוש כך. ומי שאינו מכיר את הסיפור על גארי/ א'זאר - שישאל
כל החיים לפניורומן גארי (אמיל אז'אר)כמי שהמקום האירוטי ביותר, הפיק אפ שלו, היתה הספריה, המידע הסודי לפיו אמיל א'זאר היה בעצם רומאן גארי, היה קלף מנצח. ובכלל, זה היה סוג של אישור לטעמי האישי. אהבתי את "עפיפנים" של גארי ואהבתי מאוד את כל החיים לפניו. בכלל, אני מגלה מחזרה זו לצעירותי המוקדמת, את הנטייה האופטימית הזהירה, המלנכוליה חדורת האמונה. פעם שמעתי את עמוס עוז אומר דבר יפה ובעל טעם: אינך זוכר דברים של ממש, שורות ממש, מספר. עם הזמן הפרטים מטשטשים ולעיתים גם העלילה. מה שנשארת היא תחושה של ספר, איזו התרשמות. הציטוט אינו מדוייק כמובן, הוא רק התרשמות, מאותו מפגש אקדמי ישן. עוז צודק. הרושם שחרת בי "כל החיים לפניו" הוא של חיוך דק, התרחבות מסויימת של הנפש. הבחירה בשמש על גבי העטיפה נכונה במקרה זה. יש שקיעות/זריחות הגורמות לאדם לחוש כך. ומי שאינו מכיר את הסיפור על גארי/ א'זאר - שישאל
כל החיים לפניורומן גארי (אמיל אז'אר)כמי שהמקום האירוטי ביותר, הפיק אפ שלו, היתה הספריה, המידע הסודי לפיו אמיל א'זאר היה בעצם רומאן גארי, היה קלף מנצח. ובכלל, זה היה סוג של אישור לטעמי האישי. אהבתי את "עפיפנים" של גארי ואהבתי מאוד את כל החיים לפניו. בכלל, אני מגלה מחזרה זו לצעירותי המוקדמת, את הנטייה האופטימית הזהירה, המלנכוליה חדורת האמונה. פעם שמעתי את עמוס עוז אומר דבר יפה ובעל טעם: אינך זוכר דברים של ממש, שורות ממש, מספר. עם הזמן הפרטים מטשטשים ולעיתים גם העלילה. מה שנשארת היא תחושה של ספר, איזו התרשמות. הציטוט אינו מדוייק כמובן, הוא רק התרשמות, מאותו מפגש אקדמי ישן. עוז צודק. הרושם שחרת בי "כל החיים לפניו" הוא של חיוך דק, התרחבות מסויימת של הנפש. הבחירה בשמש על גבי העטיפה נכונה במקרה זה. יש שקיעות/זריחות הגורמות לאדם לחוש כך. ומי שאינו מכיר את הסיפור על גארי/ א'זאר - שישאל
כל החיים לפניורומן גארי (אמיל אז'אר)כמי שהמקום האירוטי ביותר, הפיק אפ שלו, היתה הספריה, המידע הסודי לפיו אמיל א'זאר היה בעצם רומאן גארי, היה קלף מנצח. ובכלל, זה היה סוג של אישור לטעמי האישי. אהבתי את "עפיפנים" של גארי ואהבתי מאוד את כל החיים לפניו. בכלל, אני מגלה מחזרה זו לצעירותי המוקדמת, את הנטייה האופטימית הזהירה, המלנכוליה חדורת האמונה. פעם שמעתי את עמוס עוז אומר דבר יפה ובעל טעם: אינך זוכר דברים של ממש, שורות ממש, מספר. עם הזמן הפרטים מטשטשים ולעיתים גם העלילה. מה שנשארת היא תחושה של ספר, איזו התרשמות. הציטוט אינו מדוייק כמובן, הוא רק התרשמות, מאותו מפגש אקדמי ישן. עוז צודק. הרושם שחרת בי "כל החיים לפניו" הוא של חיוך דק, התרחבות מסויימת של הנפש. הבחירה בשמש על גבי העטיפה נכונה במקרה זה. יש שקיעות/זריחות הגורמות לאדם לחוש כך. ומי שאינו מכיר את הסיפור על גארי/ א'זאר - שישאל
כל החיים לפניורומן גארי (אמיל אז'אר)כמי שהמקום האירוטי ביותר, הפיק אפ שלו, היתה הספריה, המידע הסודי לפיו אמיל א'זאר היה בעצם רומאן גארי, היה קלף מנצח. ובכלל, זה היה סוג של אישור לטעמי האישי. אהבתי את "עפיפנים" של גארי ואהבתי מאוד את כל החיים לפניו. בכלל, אני מגלה מחזרה זו לצעירותי המוקדמת, את הנטייה האופטימית הזהירה, המלנכוליה חדורת האמונה. פעם שמעתי את עמוס עוז אומר דבר יפה ובעל טעם: אינך זוכר דברים של ממש, שורות ממש, מספר. עם הזמן הפרטים מטשטשים ולעיתים גם העלילה. מה שנשארת היא תחושה של ספר, איזו התרשמות. הציטוט אינו מדוייק כמובן, הוא רק התרשמות, מאותו מפגש אקדמי ישן. עוז צודק. הרושם שחרת בי "כל החיים לפניו" הוא של חיוך דק, התרחבות מסויימת של הנפש. הבחירה בשמש על גבי העטיפה נכונה במקרה זה. יש שקיעות/זריחות הגורמות לאדם לחוש כך. ומי שאינו מכיר את הסיפור על גארי/ א'זאר - שישאל
