זך, לצד רביקוביץ, הם המשוררים כותבי העברית של חיי. על אף שאופטימיות אינה הצד החזק שלהם, בשונה מעמיחי. אני מוצא בהם אמת. "כל החלב והדבש" הוא בשבילי כמו דיסק מסויים של גלן גולד. אני קורא אותו שוב ושוב. אני מצטט מתוכו בלי סוף, בין אם לעצמי בין אם לאחרים. יותר מלהיות חכם (והוא חכם מאוד) יש בזך הצעיר משהו מאוד ישר, ולא מעגל פינות. אני חושב למשל על ויסלבה שימבורסקה - חכמה חכמה אבל אנושיותה "מכריעה" אותה. היא חייבת לצאת טוב בסוף. זך נקי מכך. אין חובה להיות אומלל, אבל אם אתה כותב על אומללות, כמו על אושר, כתוב ישר. אגב, להדורה זו מצורף דיסק שבו זך קורא משיריו. השירים מהדהדים בראש ולעולם לא תוכל לקרוא אותם בהטעמה אחרת אח"כ. משהו נוסף: מאחר ואיני קורא תנ"כ, משוררים כמו זך הם התווך שלי לעברית ששואבת מבארות עתיקים. גם על כך אני מודה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
