הדבר הזה שאת מדברת עליו, העוצמתי-המפחיד-הנוראי-המיוחד, קיים בכל הודו והדרו ב"אילם" וב"נ", ובלבוש קצת שונה גם בעוד סיפורים בספר. קינג הוא אחד מיחידי הסגולה שיכולים להכניס בדיוק את הדבר הזה גם לסיפור קצר, ומסתבר שכדי לגרום לאנשים להחוויר ולרעוד הוא לא זקוק לאלף עמודים כמו ב"זה" ואפילו לא למאתיים ומשהו כמו ב"בית כברות" (שניהם מפחידים ומעיקים ומדהימים), אלא אפילו בכמה עשרות עמודים, ולפעמים גם בפחות מעשרים. פחות אורך, פחות נפח, אותו עומק, אותה לחיצה על הנקודות הכי מדויקות.

סוד הפחד של קריאה בספר של סטיבן קינג הוא ההתעמקות בנפש האדם. בתור אדם שמשקיע רבות במחקר על כל פרט וכל ניואנס בכל אחד מהספרים שלו, הדבר האחרון שאפשר להגיד על סטיבן קינג הוא "פסיכולוגיה בגרוש". אכן הסרט לא רע. מהביקורת שלך נשמע שאת מעדיפה זרמי הלם קצרים על מנת לפחד, ולא תיאור עמוק ואפל של נפש האדם, שבעיניי היא הדבר המפחיד ביותר שקיים.

הקריאה בהחלט לא קלילה אבל זורמת גם זורמת. כך הייתה החוויה שלי איתו. ו"תיאורי הסרק" שאתה מדבר עליהם הם תיאורים פסיכולוגיים של נפש האדם בצורה ספרותית עמוקה ביותר. ומאוד מאוד חשובה לעלילה, ויותר מזה - לחיבור של הקורא עם הדמויות (שבעיניי, באופן אישי, תמיד וללא יוצא מן הכלל חשוב יותר מהעלילה). בקיצור, תלוי איך מסתכלים על זה.

אני לא מעריצה את סלינג'ר, אבל בהחלט מעריצה את יצירתו. ומאוהבת בסימור בכל נפשי ומאודי. רציתי מאוד להלל כמה נקודות בביקורת שלך, אבל איבדת אותי בקובי מידן. אני לא רוצה להתחיל להסביר למה בעיניי התרגום הישן, של רחל פן, הוא יצירה מושלמת בפני עצמה, שלא לדבר על הנאמנות לכתיבה של סלינג'ר. פשוט אספר שהתאכזבתי מהתרגום החדש עד עמקי נשמתי. שום דבר אישי נגד קובי מידן, וגם לא נגד אמיר צוקרמן (שערך את התרגום החדש, ושאחראי בכבודו ובעצמו על יצירה אחרת, תרגום לספר אחר, שבעיניי גם היא מושלמת ולא נופלת מהמקור). בקיצור, מתחברת לדברים רבים שאמרת, אבל חולקת עליך בנושא התרגום. ובעוד מילה אחת שהכאיבה לי בביקורת שלך. אבל אגיד בכנות שהתרגשתי מההזמנה שלך לקראת הסוף, ומעוד כמה תיאורים מדויקים. תודה על זה.

המתרגמים של ההוצאה המחודשת מ-75 הם אותם מתרגמים מהתרגום המקורי. הם ניסו להתאים את התרגום לקוראי התקופה. אני גם חושבת שהשם המקורי חשוב מאוד, אבל מרגיש לי שהביקורת הצינית לא מתאימה כלפי שני מתרגמים מעולים שעשו את אחד התרגומים הטובים ביותר לשפה העברית.

בלתי קריא בעיני. בדרכים מיותר לגמרי. דרקולה היה רק בינוני.

איזה משקפיים חבשת? בבית ספר הגנתי על הולדן בראש. ועכשיו כשלמדתי את הספר שוב בחוג ספרות ראיתי דברים אחרים. את הצביעות האמריקאית והעמדת פנים,את הבדידות של נער דחוי ומחוצ'קן, את משמעות השם, ובעיקר הרצון שלו להציל עצמו ועוד ילדים כמוהו. ממש צללתי לעומק.ועוד שלא נדבר על התעללות של מורים, יחסים הורים ילדים. הספר מלא כרימון. מכבדת דעתך.

זה אחד הספרים הכי אובר רייטד והכי מאכזבים שאי פעם קראתי. זה ספר ביטניקי משעמם. הרגשתי שרימו אותי. למישהו הייתה אג'נדה לקדם אותו בארה"ב והרעל הזה טפטף כרגיל אל חוגי ה"אינטלקטואלים" הישראליים של אז ועד ימינו. עוד ספרים משעממים בטירוף שהם אובר רייטד - חוג הסרטן / מילר בדרכים / קרואק זן ואומנות אחזקת האופנוע / מה שמו פסוקי השטן / רושדי דרקולה / סטוקר ועוד ועוד

ספר שמייצג שני דברים, גם תקופה בהיסטוריה וגם סממנים טבעיים של נער מתבגר.

מילא אני יכול להבין כשהספר יצא לאור אבל לדעתי הוא התיישן וכיום אין בו כל ייחוד. ככל הנראה אני במיעוט עיקש אבל אשרוד את זה..