דן סתיו•לפני 12 שניםשרמן, רק כעת ראיתי את השאלה. אם זה עדיין רלבנטי אז ממליץ בחום על אריך מריה רמרק/עת לאהוב ועת למות, היינריך בל - שתיקת המלאך וספרו של אווה טים, אחי, לדוגמאעל הביקורת של שרמן על לבד בברלין מאת הנס פאלאדה
מיכאל שליעמוס עוזקראתי ביקורות שהיללו את הספר וניסיתי אותו כדי להבין למה רבים טוענים שהוא " הספר הטוב ביותר שנכתב " או ספר "שהשפיע עליהם רבות". מה גם שהסופרת אהובה עליי, צרויה שלו, הוסיפה למהדורה המחודשת ביקורת משלה... זה גם שכנע אותי לקרוא. ואני מצטערת על הביזבוז זמן, נסיתי להמשיך לקרוא אבל בחצי הדרך הפסקתי- זה היה בלתי נסבל, הדמות הראשית נותנת כל כך הרבה דגש על החלומות שלה שזה טימטם אותי, לא ידעתי להבדיל בין מציאות לבין חלום. לא רק עמוס עוז עשה כך, סופרים מוערכים רבים נוהגים לתת דגש לחלומות של הגיבורים בספרים שלהם, אבל עמוס עוז עשה את זה בצורה בלתי נסבלת שעייפה אותי וגרמה לי לשנוא את הגיבורה. נקודות זכות שאני נותנת לספר הם דווקא בתיאור ירושלים, שלמרות שהיא מתוארת כמדכאת וקרירה גם בקיץ- יותר מתמיד אני רוצה לגור בה בעקבות הקריאה בספר.
מיכאל שליעמוס עוזקראתי ביקורות שהיללו את הספר וניסיתי אותו כדי להבין למה רבים טוענים שהוא " הספר הטוב ביותר שנכתב " או ספר "שהשפיע עליהם רבות". מה גם שהסופרת אהובה עליי, צרויה שלו, הוסיפה למהדורה המחודשת ביקורת משלה... זה גם שכנע אותי לקרוא. ואני מצטערת על הביזבוז זמן, נסיתי להמשיך לקרוא אבל בחצי הדרך הפסקתי- זה היה בלתי נסבל, הדמות הראשית נותנת כל כך הרבה דגש על החלומות שלה שזה טימטם אותי, לא ידעתי להבדיל בין מציאות לבין חלום. לא רק עמוס עוז עשה כך, סופרים מוערכים רבים נוהגים לתת דגש לחלומות של הגיבורים בספרים שלהם, אבל עמוס עוז עשה את זה בצורה בלתי נסבלת שעייפה אותי וגרמה לי לשנוא את הגיבורה. נקודות זכות שאני נותנת לספר הם דווקא בתיאור ירושלים, שלמרות שהיא מתוארת כמדכאת וקרירה גם בקיץ- יותר מתמיד אני רוצה לגור בה בעקבות הקריאה בספר.
האדם מחפש משמעותויקטור פראנקל (פרנקל)אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי, נותן המון חומר למחשבה דרך הנושא הקרוב ביותר לליבי- השואה.
מבוא לאהבהאמנון ז'קונטספר בסדר בסך הכל, קראתי בנשימה אחת, מסקרן מאוד. אבל חיפשתי אהבה ויצא יותר ... ספר מתח. גם כל העניין של המורה תלמידה מעורר בי מתיקות, אבל הספר לא ניצל את כל הפוטנציאל שיש בסיפור שכזה ומהר מאוד זה גם נגמר. נשאר מותח מאוד אבל לא ספר שארצה לקרוא פעם שנייה. לא בשביל מי שרוצה ללמוד משהו חדש כי הספר לא מחדש דבר. מה שכן, מי שרוצה להעביר את הזמן בכיף- זה אחלה ספר בשבילו.
בשביל הנפשחנוך דאוםספר מדהים שלימד אותי רבות על עצמי, חנוך דאום כתב בהקדמה שהוא מקווה שהקוראים יצליחו להתחבר ולפחות לאחד הספר יעזור ואני בטוחה שהוא עזר לרבים כמו שלי הוא עזר. ממליצה בחום לכל אחד, לא צריך להיות בעל ידע בפסיכולוגיה- הספר כתוב בצורה הכי פשוטה ומסביר במילים הכי נכונות מצבים שונים של בני אדם. הסיפורים מורכבים מ3 חלקים : החלק הראשון מסופר בכללי על הטיפול ועל המטופל באופן שמדביק את הקורא לכתוב וממכר מאוד. החלק השני מורכב בדרך של המטפל לטפל במטופל-וזה החלק שהיה לי הכי קשה לקרוא, חלק מייגע מאוד אבל גם משכיל מאוד. והחלק השלישי והחביב שמפרט בקצרה על כל הפרעה/אישיות/התנהגות. אפשר למצוא בספר הפרעות/התנהגותיות כמו : אישיות נמנעת, אישיות פראנואידית, אישיות מביסת עצמי, אישיות נרקסיסטית, אישיות אנטי סוציאלית, הפרעת חרדה, הפרעה טורדנות כפייתית, הפרעת אכילה, הפרעת שינה, בעיית הסתגלות ועוד ועוד ועוד...
בשביל הנפשחנוך דאוםספר מדהים שלימד אותי רבות על עצמי, חנוך דאום כתב בהקדמה שהוא מקווה שהקוראים יצליחו להתחבר ולפחות לאחד הספר יעזור ואני בטוחה שהוא עזר לרבים כמו שלי הוא עזר. ממליצה בחום לכל אחד, לא צריך להיות בעל ידע בפסיכולוגיה- הספר כתוב בצורה הכי פשוטה ומסביר במילים הכי נכונות מצבים שונים של בני אדם. הסיפורים מורכבים מ3 חלקים : החלק הראשון מסופר בכללי על הטיפול ועל המטופל באופן שמדביק את הקורא לכתוב וממכר מאוד. החלק השני מורכב בדרך של המטפל לטפל במטופל-וזה החלק שהיה לי הכי קשה לקרוא, חלק מייגע מאוד אבל גם משכיל מאוד. והחלק השלישי והחביב שמפרט בקצרה על כל הפרעה/אישיות/התנהגות. אפשר למצוא בספר הפרעות/התנהגותיות כמו : אישיות נמנעת, אישיות פראנואידית, אישיות מביסת עצמי, אישיות נרקסיסטית, אישיות אנטי סוציאלית, הפרעת חרדה, הפרעה טורדנות כפייתית, הפרעת אכילה, הפרעת שינה, בעיית הסתגלות ועוד ועוד ועוד...
מלכים ג'יוכי ברנדס0היה לי קשה לקרוא את הספר ולקח לי יותר משבוע לסיים אותו שלא כמו בשבע אמהות. במלכים ג הייתה לי תחושה (ואני לא אדם דתי) שכל מה שלמדתי וידעתי מהמקורות נראה לי פתאום כשקר אחד גדול ולא הרפתה המחשבה לאורך קריאת הספר שכתבה אותו אישה שהייתה חרדית. מאוד הפריע והציק לי שהסופרת הציגה בסיפור את דוד המלך כאדם פחדן ורך לב בעיני רוחי תמיד ראיתי את דוד כגיבור יפה עניים,ולא כרוצח חסר רחמים ולב,לכתוב ספר שמבוסס על סיפורי התנך צריך להצמד לאמת שעליה גדלנו וחונכנו. הספר גרם לי לבילבול, לחוסר שקט ,אני מנסה לומר לעצמי שבסך הכל זה ספר קריאה ואולי הסופרת כתבה אותו ללא כוונות לערער לנו הקוראים את מה שלימדנו אותנו מדורי דורות.ולא הבנתי מדוע יוכי ברנדס לקחה את שלומעם כמוטיב לספר כשיש כל כך גיבורים בספר התנך.כמו שכתבה הסופרת "סיפורים הם כלי נשק יעיל יותר מחרבות. החרבות יכולות להרוג רק את מי שניצב מולן, ואילו הסיפורים קובעים מי יחיה ומי ימות גם בדורות הבאים".
הזהו אדם?פרימו לוי0גם אני מרגיש חובה להצטנע (בצדק) בבואי לכתוב סקירה על הספר הזה. קשה לי לומר למה בדיוק. אני לא מרגיש בנוח עם ההתעניינות שלי בנושא השואה. קשה לי להפריד בין מצוותו של לוי לגבי "והגדת לבניך" לבין משהו נמוך הרבה יותר שקשור במשיכה העזה שיש לבני אדם להביט בזוועות מבעד לזכוכית כפולה ואטומה. פורנוגרפיית אימה. אין ספק כי בהשוואה לספר כמו "הציפור הצבועה"- שנקרא כמו זוועתון במגזין פאלפ משנות ה30 (ועם זאת- כבודו במקומו מונח) הספר הזה שונה. חשבתי שאתקשה לכתוב את הסקירה עד שהגעתי לחלק שבו פרימו לוי מגיע למסקנתו- שהוא בתחתית של התחתית, ועם זאת יש לו עדיין תקווה כי את האפשרות לקפוץ על גדר חשמלית יש לו תמיד. אומנם אף אחד כאן לא חווה על בשרו את זוועות השואה (או כל זוועה אחרת, חלשה פי מאה מונים- ועדיין תחשב בעיניי לזוועה נוראית, כי אי אפשר לחלק את האינסוף ולא לקבל רק עוד אינסוף). אבל את ההרגשה שבתחתית- כל אחד חווה. רעב כלשהו מכורח הנסיבות- רבים חוו בגלל נסיבות אלו ואחרות. ויותר מזה- את הסבל הבל יתואר של אי היכולת להתמסר ל8 שעות מענגות ונטולות סבל של שינה- די בטוח שכולם חוו לפחות פעם בחייהם. זה חצוף לקבוע שההבדל בין חווייתם של ניצולי מחנות לבין חוויותנו היום-יומיות הוא כמותני. אבל אולי זה המחיר שיש לשלם, או לפחות שאני מרגיש צורך לשלם, על מנת שאוכל להבין את המוחשיות של אותן זוועות (שעצם המילה הזו היא כה באנלית, אבל היחידה שמצליחה לצאת מרוב תדהמה וזעזוע) ולא לשכוח אותן. קל מדי לשכוח את הזוועות הללו. לכולם ברור שהנאורות וההומניזם לא ירשו שדבר כזה יקרה לאנשים משכילים ולבנים.
חיי אהבהצרויה שלו0אין לי ספק שזה הספר הטוב ביותר של צרויה שלו. כלפי הספר הזה לא נשארים אדישים. ספר יפהפה ונוגע מאד.כתוב בצורה רגישה, מרתקת וסוחפת מאד. עברתי טלטלה רגשית בעקבות הקריאה.
