מה עדיף, אני שואל. יחסים מהוגנים ומסודרים, המתנהלים על מי מנוחות, המספקים הנאות קטנות ורגעי נחת מדי פעם, שהשגרה מושלת בהם לרוב ... או זוגיות יצרית, סוחפת, פרועה ושורפת, הגורמת לנו לכוויות בלב, לרכבת הרים בנפש אך בזכותה אנו מרגישים הכי חיים שאפשר?
הסוגיה הזו עומדת במרכז היצירה הנפלאה הזו. היא מתחילה עם מותו של ולדומירו, הידוע בכינויו ודיניו(Vadinho). מי היה ודיניו זה? בעלה הראשון של דונה פלור. ואת הכינוי שלו קיבל כי היה משוטט בין בתי הימורים, של באהיה, מפתה נשים מכל הגילאים, מתהולל פרוע. שבע שנים הייתה נשואה לו, שבע שנים של דאגות, תקוות שווא, חלומות שלא התגשמו, של חסרון כיס ואפילו אירוע של אלימות. אך היו אלה גם שבע שנים של ריגוש, של אהבה בוערת, של חגיגת החושים, של טירוף בחדר המיטות. אגדות נרקמו על כישרונותיו של ודיניו שלנו עוד בחייו על יכולתו הבלתי נדלית בכל תחום, על הכריזמה החייתית שלו, שנשים לא יכלו לעמוד בפניה וגברים היו מאבדים את כל ההגנות מולה. היה בעל כושר שכנוע שלא נראה כמותו, גברים היו מלווים לו כספים למשחקי הרולטה שלו, הנשים שחפץ בהן, נמסו בפניו.
דונה פלורה המסכנה, חונכה על ערכי הכנסייה וקדושת המשפחה. אולם, היא ניחנה ביצריות מתפרצת, נשיות וחושניות. שאיפתה להיות בחורה מכובדת וצנועה, נאבקה תמיד בשובבות ותשוקה שבערו בה. בצעירותה דחתה חתנים מבטיחים ואמידים ובסוף מה? נפלה לרגליו של קלפן ונואף זה, שהתחזה לפקיד בכיר ומבטיח במסיבה שנפגשו. אמה, דונה רוזילדה ,המכשפה האימתנית, כמעט התפוצצה מזעם כשנתגלתה התרמית. אך היה זה מאוחר מדי. פלוריפֶדיס (השם המלא של פלורה) הייתה כבר מאוהבת עד האוזניים ואף נתנה לפושע לקטוף את בתוליה לפני ליל הכלולות הרשמי ולהכיר לה את עולם החושים האסור. אבוי לבושה!
