לנסות לקרוא את התרגום הזה זה כמו לנסות לקרוא את התנ"ך בכתב ברייל עם כפפות. ממש ציפיתי לקרוא את הספר הזה, וכשהתחלתי וויתרתי אחרי 20 עמודים בערך. לא רק שאת הרוב לא הבנתי, מה שחשבתי שהבנתי מתברר שהבנתי הפוך לגמרי שחיפשתי תקצירים ביוטיוב על השיר הראשון. ד"א - מתברר ששיר זה לא רק כמה פסקאות ששרים על רקע גיטרה בגלגל"צ בשבת בצהריים. אני מניח שזה לחובבי לשון בלבד, לפי מה שהבנתי טשרניכובסקי שם דגש על תרגום מדוייק של משקלים מלטינית לעברית ועוד כל מיני דברים שרק מי שעושה תואר שני בלשון ידע להסביר. ראו הוזהרתם! :(

ספר מעולה, אבל אני קצת לא יודע איך להתחיל לכתוב עליו ביקורת... אני חושב שלקרוא לספר הזה סיפור אהבה או רומן שחוקר אהבה זה להתעלם מרוב הסיפור ולהתייחס רק למעט העמודים שמופיעה בה אנה קארנינה עצמה. לא רק שהיא לא הדמות המרכזית, אני גם לא מבין למה הספר קרוי עליה. הסיפור לא מתחיל וגם לא נגמר באנה. כל החלקים של לווין שמכילים בתוכם גם את הציטוטים הכי מפורסמים, לדעתי הם המטרה העיקרית של טולסטוי לגלול בפני הקורא את הדילמות והפילוסופיות שלו, והרבה אנשים משחררים אותם כחלקים משעממים על חקלאות ופוליטיקה תקופתית. לוין הוא היחידי בספר שעובר את כל שלבי החיים באינטנסיביות רבה - הוא מחזר, הוא מתחתן, הוא אח, הוא אבא, הוא כופר, הוא מאמין, הוא צד והוא חושב. והוא מגלם את המלחמה המרכזית בסיפור בין האדם הטבעי והעיר [המוז'יק והרכבת] - ההגיון והרגש, והנסיון לפייס ביניהם זה מה שמביא אותו לידי מחשבות אובדניות נואשות לקראת הסוף [כמו טולסטוי עצמו]. אחת הדוגמאות החזקות למאבק הזה גם מצויות באלכסיי אלכסנדרוביץ', אדם שחי כולו בתחום ההגיון ונראה כל כך מרוחק לשאר האנשים ולקורא עצמו. ורק כשהוא לרגע מאוד קצר מתמסר כולו לרגש שממלא אותו כשאנה נהיית חולה, פתאום הוא נראה כל כך אנושי ואהוב! אך כשהוא חוזר ומנסה להבין ולהצדיק את הרגש שמילא אותו הוא נופל לקנאה ואמונות טפלות ונהיה אפילו יותר זר משהיה בהתחלה. טולסטוי אפילו כותב את מחשבותיו של הכלב בחלקים מהסיפור. אולי זה הגדולה של הספר, שאפשר להיכנס אליו בכל כך הרבה רבדים, גם לקרוא אותו לכיף וגם לכתוב עליו תזה שלמה. כן אני אוסיף שלפעמים הספר היה איטי קשה מאוד מבחינת מנהגים נימוסים ומסורות של רוסיה לפני 200 שנה בערך, ונדרש קצת מאמץ לצלוח את התעלה הזאת. עכשיו סגר, יש לכם זמן!

את הספר הזה קראתי לפני כמה שנים, ומסיבה מסויימת הוא נשאר איתי עד עכשיו ואני תמיד נזכר בו פעם בכמה זמן. על פניו הוא ספר יחסית פשוט, אין מתח ואקשן או עלילה מסובכת ומפתיעה, או רעיון פילוסופי עמוק מדי ומשנה חיים. הוא בהחלט מהקלילים יותר שכתב דוסטויבסקי. אבל משהו בדרך שבה הוא מציג את הדמויות והאירועים ומנתח אותם תוך כדי היא מאוד מרשימה ומהנה. הסיפור, כנראה מבוסס על נסיונו האישי, מתאר את החוויות שחווה גיבור הספר [שמת בתחילת הסיפור] בתוך בית הכלא בסיביר [קטורגה] ועל הדרך מתאר את חיי היום יום של האסירים ומנסה לעשות ניתוח כמעט פסיכולוגי של המצב בו הם נמצאים. וחשוב לציין שבתקופה שבה הספר נכתב, הפסיכולוגיה לא הייתה ענף מפותח אם בכלל. אני מאוד מצפה לקריאה שניה שלו למאות האותיות קטנות, השפה שיחסית קשה ולוקח קצת זמן להתרגל אליה והרפרנסים המקומיים ותקופתיים שהייתי חייב חיפוש בגוגל פעם בכמה עמודים - עדיין מומלץ בחום!

ספר מעולה, אבל אני קצת לא יודע איך להתחיל לכתוב עליו ביקורת... אני חושב שלקרוא לספר הזה סיפור אהבה או רומן שחוקר אהבה זה להתעלם מרוב הסיפור ולהתייחס רק למעט העמודים שמופיעה בה אנה קארנינה עצמה. לא רק שהיא לא הדמות המרכזית, אני גם לא מבין למה הספר קרוי עליה. הסיפור לא מתחיל וגם לא נגמר באנה. כל החלקים של לווין שמכילים בתוכם גם את הציטוטים הכי מפורסמים, לדעתי הם המטרה העיקרית של טולסטוי לגלול בפני הקורא את הדילמות והפילוסופיות שלו, והרבה אנשים משחררים אותם כחלקים משעממים על חקלאות ופוליטיקה תקופתית. לוין הוא היחידי בספר שעובר את כל שלבי החיים באינטנסיביות רבה - הוא מחזר, הוא מתחתן, הוא אח, הוא אבא, הוא כופר, הוא מאמין, הוא צד והוא חושב. והוא מגלם את המלחמה המרכזית בסיפור בין האדם הטבעי והעיר [המוז'יק והרכבת] - ההגיון והרגש, והנסיון לפייס ביניהם זה מה שמביא אותו לידי מחשבות אובדניות נואשות לקראת הסוף [כמו טולסטוי עצמו]. אחת הדוגמאות החזקות למאבק הזה גם מצויות באלכסיי אלכסנדרוביץ', אדם שחי כולו בתחום ההגיון ונראה כל כך מרוחק לשאר האנשים ולקורא עצמו. ורק כשהוא לרגע מאוד קצר מתמסר כולו לרגש שממלא אותו כשאנה נהיית חולה, פתאום הוא נראה כל כך אנושי ואהוב! אך כשהוא חוזר ומנסה להבין ולהצדיק את הרגש שמילא אותו הוא נופל לקנאה ואמונות טפלות ונהיה אפילו יותר זר משהיה בהתחלה. טולסטוי אפילו כותב את מחשבותיו של הכלב בחלקים מהסיפור. אולי זה הגדולה של הספר, שאפשר להיכנס אליו בכל כך הרבה רבדים, גם לקרוא אותו לכיף וגם לכתוב עליו תזה שלמה. כן אני אוסיף שלפעמים הספר היה איטי קשה מאוד מבחינת מנהגים נימוסים ומסורות של רוסיה לפני 200 שנה בערך, ונדרש קצת מאמץ לצלוח את התעלה הזאת. עכשיו סגר, יש לכם זמן!

ספר מעולה, אבל אני קצת לא יודע איך להתחיל לכתוב עליו ביקורת... אני חושב שלקרוא לספר הזה סיפור אהבה או רומן שחוקר אהבה זה להתעלם מרוב הסיפור ולהתייחס רק למעט העמודים שמופיעה בה אנה קארנינה עצמה. לא רק שהיא לא הדמות המרכזית, אני גם לא מבין למה הספר קרוי עליה. הסיפור לא מתחיל וגם לא נגמר באנה. כל החלקים של לווין שמכילים בתוכם גם את הציטוטים הכי מפורסמים, לדעתי הם המטרה העיקרית של טולסטוי לגלול בפני הקורא את הדילמות והפילוסופיות שלו, והרבה אנשים משחררים אותם כחלקים משעממים על חקלאות ופוליטיקה תקופתית. לוין הוא היחידי בספר שעובר את כל שלבי החיים באינטנסיביות רבה - הוא מחזר, הוא מתחתן, הוא אח, הוא אבא, הוא כופר, הוא מאמין, הוא צד והוא חושב. והוא מגלם את המלחמה המרכזית בסיפור בין האדם הטבעי והעיר [המוז'יק והרכבת] - ההגיון והרגש, והנסיון לפייס ביניהם זה מה שמביא אותו לידי מחשבות אובדניות נואשות לקראת הסוף [כמו טולסטוי עצמו]. אחת הדוגמאות החזקות למאבק הזה גם מצויות באלכסיי אלכסנדרוביץ', אדם שחי כולו בתחום ההגיון ונראה כל כך מרוחק לשאר האנשים ולקורא עצמו. ורק כשהוא לרגע מאוד קצר מתמסר כולו לרגש שממלא אותו כשאנה נהיית חולה, פתאום הוא נראה כל כך אנושי ואהוב! אך כשהוא חוזר ומנסה להבין ולהצדיק את הרגש שמילא אותו הוא נופל לקנאה ואמונות טפלות ונהיה אפילו יותר זר משהיה בהתחלה. טולסטוי אפילו כותב את מחשבותיו של הכלב בחלקים מהסיפור. אולי זה הגדולה של הספר, שאפשר להיכנס אליו בכל כך הרבה רבדים, גם לקרוא אותו לכיף וגם לכתוב עליו תזה שלמה. כן אני אוסיף שלפעמים הספר היה איטי קשה מאוד מבחינת מנהגים נימוסים ומסורות של רוסיה לפני 200 שנה בערך, ונדרש קצת מאמץ לצלוח את התעלה הזאת. עכשיו סגר, יש לכם זמן!

ספר מעולה, אבל אני קצת לא יודע איך להתחיל לכתוב עליו ביקורת... אני חושב שלקרוא לספר הזה סיפור אהבה או רומן שחוקר אהבה זה להתעלם מרוב הסיפור ולהתייחס רק למעט העמודים שמופיעה בה אנה קארנינה עצמה. לא רק שהיא לא הדמות המרכזית, אני גם לא מבין למה הספר קרוי עליה. הסיפור לא מתחיל וגם לא נגמר באנה. כל החלקים של לווין שמכילים בתוכם גם את הציטוטים הכי מפורסמים, לדעתי הם המטרה העיקרית של טולסטוי לגלול בפני הקורא את הדילמות והפילוסופיות שלו, והרבה אנשים משחררים אותם כחלקים משעממים על חקלאות ופוליטיקה תקופתית. לוין הוא היחידי בספר שעובר את כל שלבי החיים באינטנסיביות רבה - הוא מחזר, הוא מתחתן, הוא אח, הוא אבא, הוא כופר, הוא מאמין, הוא צד והוא חושב. והוא מגלם את המלחמה המרכזית בסיפור בין האדם הטבעי והעיר [המוז'יק והרכבת] - ההגיון והרגש, והנסיון לפייס ביניהם זה מה שמביא אותו לידי מחשבות אובדניות נואשות לקראת הסוף [כמו טולסטוי עצמו]. אחת הדוגמאות החזקות למאבק הזה גם מצויות באלכסיי אלכסנדרוביץ', אדם שחי כולו בתחום ההגיון ונראה כל כך מרוחק לשאר האנשים ולקורא עצמו. ורק כשהוא לרגע מאוד קצר מתמסר כולו לרגש שממלא אותו כשאנה נהיית חולה, פתאום הוא נראה כל כך אנושי ואהוב! אך כשהוא חוזר ומנסה להבין ולהצדיק את הרגש שמילא אותו הוא נופל לקנאה ואמונות טפלות ונהיה אפילו יותר זר משהיה בהתחלה. טולסטוי אפילו כותב את מחשבותיו של הכלב בחלקים מהסיפור. אולי זה הגדולה של הספר, שאפשר להיכנס אליו בכל כך הרבה רבדים, גם לקרוא אותו לכיף וגם לכתוב עליו תזה שלמה. כן אני אוסיף שלפעמים הספר היה איטי קשה מאוד מבחינת מנהגים נימוסים ומסורות של רוסיה לפני 200 שנה בערך, ונדרש קצת מאמץ לצלוח את התעלה הזאת. עכשיו סגר, יש לכם זמן!