שאלה: ספר מאד מאד טוב ומאד מאד מדכא, כדאי לקרוא? כבר כמה ימים שאני מסתובבת עם הספר הזה בראש, מאז שסיימתי אותו לא בא לי להתחיל ספר אחר. ככל שאני חושבת עליו יותר, אני מתפעלת ממנו, מלאכת מחשבת ממש, ובמקביל הוא יותר מדכא אותי. ממש משפיע לי על מצב הרוח. יצירה יפה אמורה לגרום להתרוממות רוח אף אף אם היא עוסקת בנושא קשה. אבל איכשהו זה לא עובד עלי כאן.
אישיגורו הוא מהסופרים האהובים עלי. בשנים האחרונות הוא עשה תפנית למד"ב. יש דמיון בין "קלרה והשמש" ו"לעולם אל תאמר לי ללכת". גם כאן הדמות הראשית ומוקד ההזדהות היא יציר מלאכותי שנועד לשימוש בני האדם ב"לעולם" היא שיבוט וב"קלרה" זו אינטיליגנציה מלאכותית. בשני הספרים מתוארים בני האדם מאד רגילים שמנהלים חיים רגילים ובעצם הם רעים. ממש. חסרי לב. בשני הספרים הדמות הראשית מתוכנתת להיות תמימה וטובה ולהשתוקק לעזור -כפי שמפתחים זנים של כלבים שהם פשוט נשמה- ככל שהיא מוצלחת יותר בתור נשמה, ככה זה יותר מגעיל להיות בן אדם.