להוציא לאור ספר כמו "גלויות לב" עכשיו במדינת ישראל של סוף 2024 נראה כמעשה של אומץ יוצא דופן, או אולי מעשה טירוף. בתוך המציאות המוטרפת והאלימה המאיירת והקומיקסאית הוותיקה ומשובחת אילנה זפרן יוצרת אי יפהפה של אהבה, חמלה, קסם ואופימיות ילדיים אך לא ילדותיים. זהו רומן מכתבים, או בעצם גלויות, אך הכיוון הוא חד צדדי. ג'יין ארמדילה, החיה בטקסס, כותבת לחברתה המרמיטה התל אביבית, אך זו אינה עונה.
בגלויותיה היפהפיות חושפת ג'יין את נבכי נשמתה, את הקשיים כמו גם את היופי. את הנשגב כמו גם את היום יומי והכול מלווה באהבה אינסופית, לעולם, לטבע ולכול מה שחי. האופטימיות הזאת של אילנה וההתעקשות הזו על היופי והתקווה מהדהדים בעוצמתם וביופיים והופכים את הרומן הזה להרבה יותר ממה שנראה במבט ראשון.
כול הכבוד להוצאת "אסיה" האיכותית שלקחה על עצמה פרוייקט כל כך מיוחד, שונה ויקר והדפיסה את הגלויות של ג'יין, כלומר של אילנה, בפורמט צבעוני איכותי ובכריכה קשה, כפי שראוי ליצירה שהיא חזותית לא פחות מספרותית. זוהי הוצאה עצמאית ייחודית ונועזת מאוד עם אולי מעט מדי יחסי ציבור, אבל עם קטלוג מסקרן ביותר של יצירות איכותיות ויוצאות דופן.
אילנה זפרן, המוכרת כבר שנים כמאיירת/כותבת של פינת ליטוף המיתולוגית במוסף הארץ בכיכוכם של רפי וספגטי עליהם השלום בעבר, וכעת בכיכובם של מלעיל ומלרע היא בהחלט זן נדיר בנוף האמנות הישראלי. זן נדיר, ציפור משונה ואקטיביסטית שקטה ונחושה המאיירת ומפרסמת מדי יום איור מחווה ותזכורת לגורל החטופים והחטופות שלנו ויוצאת להפגין עם שלט מעשה ידיה בכול הפגנה למענם, בשקט ובנחישות, בלי הרבה רוח וצילצולים שמאפיינים מאיירים אחרים שעושים דברים דומים, אך בהתמדה ובאומץ ילדיים אך לא ילדותיים, המשותפים לה ולג'ין ארמדילה שלה. מי ייתן ושתיהן ייזכו לחיים ארוכים ומלאי יופי ואהבה.

חוץ מכריכת הספר ושם הספר החתול שהציל ספרים של סואוסקה נצוקאווה סופר יפני , אשר שניהם לבד כבשו את ליבי ברגע שראיתי אותם כי ספרות יפנית וספרים הם שילוב מושלם ואהוב עלי במיוחד . וכששניהם יחד בספר אחד ההנאה עבורי כקוראת ספרים כמו אויר לנשימה קסומה במיוחד , כי ספרים עבורי מגיל חמש הם הרבה הרבה מעבר למילים....

החתול שהציל ספרים זהו סיפור על רינְטָארוֹ נאצוּקי תלמיד תיכון ביישן ומופנם ,המתגורר עם סבו לאחר שהוריו נפטרו כשהיה ילד קטן .
לסבו היתה חנות ספרים קטנה לספרים משומשים ,שם רינְטָארוֹ היה מוצא מפלט ושקט , שם גם החדיר בו סבו אט אט את אהבתו לספרים .
כשמתעורר בוקר אחד מגלה שסבו מת . הוא עצוב ומתבודד ומרגיש שהוא נותר לבד בעולם .
דודתו מגיעה לסידורי ההלוויה ואומרת לו שתסתיים ההלוויה הוא לא ישאר עוד לבדו ויעבור להתגורר עימה ושהוא צריך לעזור לה למכור את הספרים בחנות שאותה הם צריכים כעת לסגור .
רינְטָארוֹ עצוב ומתבודד מחליט להפסיק ללכת לבית הספר , כשבוקר אחד מופיע בחנות טורה החתול הג'ינגי שמדבר אליו ומבקש ממנו עזרה בהצלת ספרים נטושים החבויים בשלושה מקומות וכדי להצליח הוא אמור לעבור את קסמם של מבוכים ....
למסע מצטרפת סאיה יוזיקי חברתו לכיתה , אשר שוב לא מותירה אותו לבד.
סאיה היא התלמידה המצטיינת בכיתה שדואגת בכל יום לשאול לשלומו ולהביא לו את החומר שהחסיר בלימודים .
הם יוצאים למסע הרפתקאות בו הם פוגשים ספרים מוכרים ויצירות מופת ועוד כמה סוגי אנשים ובלי לשים לב מתחולל אצלו שינוי המתגלה לו בכוחם של ספרים ...
מהו השינוי ? וכיצד ישפיע על עתידו ?

היום שבו הכול השתנה - עשרה סיפורים משבעה באוקטובר- אור יוגב, דניאל גולדפרב, רון לוין, אלינה גורבן, אביאל בסיל, טוהר שרמן-פרידמן, דנה ברנר, יונתן פופר, עובדיה בנישו, דניאל פלג.


פרוייקט מדהים של טובי היוצרים בסוגת הרומאן הגראפי בישראל. מביא עשרה סיפורים של ניצולים וקורבנות השביעי באוקטובר 2023.
החזותיות יפיפייה ומשתנה מאומן לאמן. הספר גם גדול במידותיו וזה מוסיף לאפקט של האומנות הזו לבלוט עוד יותר.
הסיפורים מנציחים בדרך מאוד מיוחדת את הזוועות של אותו יום. עם זאת, מצאתי בשני סיפורים טעם לפגם. הבולט שבהם הוא של דנה ברנר המספרת את סיפורו של חיים פרי, וכך היא מסיימת את סיפורה: "ודבר אחרון, אני כבר מסיים... סבא שלי היה, זאת אומרת הוא עדיין, פעיל שלום. אני רוצה להגיד שהיום, עם דוד הרוג וסבא חטוף, אני מבין כמה השלום נחוץ"
אני באמת לא מעוניין להכנס לשיח פוליטי. כל אחד רשאי להחזיק בדעותיו. עם זאת, להכניס משפט כזה לספר שהמהות שלו הוא הנצחה ואולי גם משהו שדור העתיד יוכל ללמוד ממנו, נראה לי בהקשר האירועים הכל כך טראומתים שהעם שלנו עבר, כאיוולת שאין שנייה לה.

מלבד זאת, זה באמת ספר מדהים ויפה שסיימתי בפחות מיום.