Uelinoz•לפני 14 שניםהספר שגרם לי להתאהב סופיתממנו והלאה הסדרה הופכת ממכרת...על הביקורת של soky על Dead to the World מאת Charlaine Harris
הריקוד של סוניהויקטוריה היסלופעל מה הספר הזה בכלל? על השחרור שמגיע עם הריקוד? על מלחמת האזרחים הספרדית? אהבה גדולה מהחיים? או שאולי זה סיפור אהבת משפחה ועל תלאות הגורל? אין לדעת. מרוב שהסופרת יורה לכל הכיוונים, הרעיון המרכזי הולך לאיבוד. הסופרת הלכה על מבנה דומה לרב המכר הקודם שלה: אישה מגלה פרטים על עבר משפחתה מאדם זקן שמעולם לא פגשה. באופן מפתיע, הזקן (או הזקנה, ב"אי של סופיה") יודעים הכל על רחשי ליבם ומניעיהם של כל המשתתפים בסיפור, גם אם לא היו נוכחים במקום. הייתי מוכנה להתעלם מסיפור המסגרת הדל אם שאר הסיפור היה סוחף. בפועל, מצאתי את עצמי מדלגת על דפים כתובים באריכות מייגעת רק כדי להגיע אל הסוף.
בית הניירקרלוס מריה דומינגספשוט מופלא. סיפור חזק על אהבת ספרים, ועל האופן האובססיבי לעיתים שאנו חומדים אותם.
הריקוד של סוניהויקטוריה היסלופעל מה הספר הזה בכלל? על השחרור שמגיע עם הריקוד? על מלחמת האזרחים הספרדית? אהבה גדולה מהחיים? או שאולי זה סיפור אהבת משפחה ועל תלאות הגורל? אין לדעת. מרוב שהסופרת יורה לכל הכיוונים, הרעיון המרכזי הולך לאיבוד. הסופרת הלכה על מבנה דומה לרב המכר הקודם שלה: אישה מגלה פרטים על עבר משפחתה מאדם זקן שמעולם לא פגשה. באופן מפתיע, הזקן (או הזקנה, ב"אי של סופיה") יודעים הכל על רחשי ליבם ומניעיהם של כל המשתתפים בסיפור, גם אם לא היו נוכחים במקום. הייתי מוכנה להתעלם מסיפור המסגרת הדל אם שאר הסיפור היה סוחף. בפועל, מצאתי את עצמי מדלגת על דפים כתובים באריכות מייגעת רק כדי להגיע אל הסוף.
בשורות טובותניל גיימן0מה שאהבתי במיוחד בספר הוא העובדה שלעיתים הוא נראה כאילו הם פשוט נעלו את המורה לספרות (זאת שאומרת "היי! פה צריכה להיות תפנית! אין פה מבנה עלילה!") בארון השרת ועשו מה שבראש שלהם. ומה שבראש של גיימן ופראצ'ט כל כך מצחיק! לא כולם מסוגלים להתחבר לסגנון הזה, להומור המוגזם והנונסנסי הזה, אבל עבור מי שכן- הספר הזה הוא סוגשל תנ"ך. הדמויות בנויות בצורה מבריקה- קרולי ואזירפאל עם האינטרקציה שלהם (ואף מילה על זוגיות), פרשי האפוקליפסה, פרשי האפוקליפסה האחרים, אדם וחבריו, ואם אני אתחיל לצטט פה קטעים זה לא יגמר. משפט אחרון- תודה למי שעשה תרגום חדש ופחות בזיוני לספר הזה. בקריאה הראשונה חשבתי שזה חלק מההומור הבריטי המוזר של הצמד - לפזר את הנבואות באופן אקראי ביותר על גבי הספר.
הריקוד של סוניהויקטוריה היסלופ0כמה ציפיתי לקרוא את הספר השני של ויקטוריה היסלופ. בתור אחת שמאוד אהבה את האי של סופיה כמובן שהציפיות היו בשמיים. כגודל הציפיה כך התאכזבתי. ראשית, חבל שהיא בחרה שוב לכתוב עוד ספר באותו צורה כמו הראשון שלה... כל מסגרת הספר היתה צפויה ולכן הורידה מערכו לטעמי. שנית, לטעמי התיאורים הקשים של מה שעובר על הדמויות אינם משרתים את העלילה וזה חבל. זה הרגיש ,לי לפחות, כאילו הסופרת רצתה פשוט להכניס דרמה ותיארה מצבים קשים במלחמת האזרחים שעוברים על הדמויות אבל בעצם בלי שום סיבה עלילתית ולכן הסוף המאכזב בלתי נמנע מבחינתי. למרות כל ניסיונותיה להכניס אותנו למלחמת האזרחים לדעתי היא הצליחה רק במעט באמת לרגש, הרוב היה סתם לתאר אכזריות לשם אכזריות ולא לשם כתיבה יפה.
