אולי פרויד אהב לקרוא לעצמו מדען (והוא אכן היה רופא וניורולוג) אבל התאוריות שלו הן בגדול לא מדעיות (כפי שפופר טוען בין השאר). הכללות שלו מופרזות ומעוגנות בבסיס נתונים קטן, תאוריות בלי קריטריון הפרכה, ומה שהוא חשב שיהפוך לגולת הכותרת שתשאיר חותם על העולם הפכה מהר מאוד לבלתי משכנעת - "פירוש החלום". פסיכואנליזה נחשבת ללא מדעית, יש כאלה שאפילו קוראים לה דת מסיבות כאלה ואחרות. המקרים הכי יעלים לטיפולה הם מקרים פוסט טראומטיים, האחרים לא ברור כל כך. והפסיכולוגיה היום לא עוסקת באינסטינקטים מעוכבים או חסכים או עודפים כאלה ואחרים בשלבי ההתפתחות באדם - אלא ביחסים שלנו עם האנשים הסובבים אותנו, ובעיקר ההורים שלנו. חוץ מאשר התרומה והשפעה ההיסטורית הבלתי ניתנת לשיעור של פרויד, מה שבאמת נשאר מרתק ורלוונטי זוהי, הכתיבה בעלת הגישה הפילוסופית יותר שלו - בעיקר תרבות בלא נחת, מאמר על מלחמה וכו'. פרויד אחרי הכל לא מדען, אבל מסאי (כותב מסות). זוהי קריאה קאנונית, והכתיבה של פרויד היא כאומנות משל עצמה, היא מענגת לקריאה, גם אחרי תרגום.

""עובדות, מכל מקום, אי-אפשר להעלים לצמיתות. אפשר לעמוד עליהן על ידי חקירה, אפשר לסחוט אותן מפיך על ידי עינויים. אבל אם אין מטרתך להשאר בחיים, אלא להשאר אנושי, אין בכל זה כדי לשנות הרבה בסופו של דבר. אין בידם לשנות את רגשותיך, ובעצם אף אתה עצמך אין בידך לשנותם, אפילו תרצה. יכולים הם לגלות לפרטי-פרטים כל מה שעשית או אמרת או חשבת; אבל תוך-תוכך, שמסתריו הם בבחינת חידה אפילו לגביך, נשאר בלתי-חדיר." - 1984 אנשים רואים ב"עולם חדש מופלא" סוג של משלים ל1984. הספרים משלימים אחד את השני, 1984 עם הדגש המבריק שלו על השימוש בשפה והרלוונטיות הגדלה של "עולם חדש מופלא". בו לא מגבילים, מסתירים ומעוותים את האמת למען סדר חברתי כמו ב1984 - אלא חומסים לחלוטין את היכולת לשלנו לזהות דבר הנקרא "אמת" - ובכך לגנוב מאיתנו את חירותנו, החופש שלנו לבחירה ולהפוך אותנו ללא יותר מאשר מכונות אשר מתפקדות לשם תכלית היציבות החברתית בלבד. לגבנו, מה יותר מציאותי מאשר הנדסה גנטית? מה יותר מציאותי מחברה פוסט-מודרנית חסרת אמת (אובייקטיבית) שמלאה בסמים משפרי מצב-רוח וטלויזיות אשר מכבות את מוחנו ומבדרות אותנו בחוסר תקנה?

לא התלהבתי מהסקירה הכללית של גליקר של הנושא, ראיתי עמוקים וטובים יותר, ובפרט בנוגע לפרי סוקרטים. אבל אל תפסיקו לקרוא כאן... למרות הדירוג, אל תסיקו שזה ספר שאינו שווה את זמנכם, זהו נושא חובה ומקום מצויין להתחיל ממנו ללמוד פילוסופיה ולהתחבר לשורשי המחשבה שלנו. אחלה מקום להתחיל להתפלסף איתו ולהבין את היוולדותה של הפילוסופיה, דהיינו הפרדות המחשבה מדתות ומיתולוגיות.

קולח, מקורי, שנון, מצחיק ומטורף לגמריי. לא תמצאו כאן סיפורים מנותקים לחלוטין מן המציאות אלא גבול דק ומטושטש מאוד בין מציאות לפיקציה, הספר לא גורר עצמו למעמד פארודיה עצמית והוא (אולי..) באמת ייגרום לכם בעצמכם להרהר רבות על נושאי השיח בספר (הספר סמי-אוטוביוגרפי?). לא מתאים לכולם בגלל התוכן המיני והממש לא נורמלי שלו, וזה בדיוק מה שכיף בו! ספר פולחן, ובצדק.

הספר עוסק במגוון רחב של נושאים הקשורים לתזה שאכן יש לאדם טבע מולד. בגדול; למה היא נכונה, הפחדים שגורמים לאנשים לדחות אותה וחשיפה הפחדים לבחינה רציונלית. הנושאים הם בגדול גנטיקה מודרנית, המוח, פוליטיקה ופילוסופיה. התקציר בגב הספר לא מצליח לתאר באמת את סדר הגודל של הספר הזה - ואני בהחלט ממליץ אותו כספר טוב מקיף יחסית בצד הזה של הגדר. העניין עדיין מאוד טעון (האם יש לאדם מה שאפשר לקרוא לו טבע מולד?) פינקר טוען שיש לאדם טבע שכזה וטוען שמכחישים אותו מהסיבות הלא נכונות. הספר משמעותי לדעתי, אך איני יודע עד כמה הוא נכון.

הספר בעיקרו טומן בקרבו ביוגרפיה ה י ס ט ו ר י ת ולא "אינטלקטואלית" (משמע הצגה של הרעיונות והגות) - שימו לב לזה כאן וגם לספרים אחרים (כמו "ההיסטוריה של המדע" אשר פורס לא היסטוריה של רעיונות ותגליות מדעניות אלה שם דגש על הביוגרפיות של המדענים). הספר פורס בפרטים את כל מה שאפשר לצפות מביוגרפיה היסטורית מצויינת ועוד הרחבות ומסעות מעניינים אנה ואנה (למשל הגותו של שפינוזה ואחרים בתקופה, מועברים בצורה מצויינת מאוד גם כן). סטיבן נדלר, מלומד מרשים בכל הנוגע לשפינוזה, כותב באופן מדוקדק, נהיר ומפורט מאוד. לקרוא את הספר היה תענוג, הוא הצליח להחיות את התקופה ורגעים דלים כמעט ולא מצאתי. אני לא יודע עד כמה ההמלצות בתקציר בגב הספר נאמנים לתוכן הספר, הייתי מצמצם את ההמלצות בעיקר לאלו המתעניינים להרחיב את הידיעה בנוגע לאישיות ותקופה אשר עיצבו את שפינוזה וברמה מסויימת בהגותו. ולאחר מכן מחשבה והיסטוריה יהודית בכלליות והולנד במאה ה17 (ואפילו הייתי הולך עד לכל חובב ביוגרפיות טובות).