וואו, הספר הזה הוא אחד הספרים המדהימים שקראתי אי פעם. הוא אישי, הוא נוקב, הוא מרגש. זה לא ספר אומללות-של-ילדים-חולי-סרטן, ואפילו ההפך. הייזל ואוגאסטוס, גיבורי הספר, הם לא ילדים אומללים שמצפים לישועה. הם לוקחים את עצמם בידיים. הם מתנהגים כמו ילדים רגילים. כי הם יכולים. מלבד הסיפור המרתק, חייבים לציין גם את צורת הכתיבה הייחודית שיש לג'ון גרין. אחד העיתונים שביקר את הספר אמר שזו "קומדיה קודרת ומדויקת להפליא", והוא צודק לגמרי. עם כל העצב, ג'ון גרין מצליח להפוך כל דבר פה לבדיחת העשור. בקיצור, זה ספר מדהימדהימדהימדהימדהים, ואני מקווה שגם אתם אוהבים אותו לפחות כמוני.

אז אחרי שקראתי את לב של דיו אני כזה אעעעעעעעעעעעע ואז אני קולטת שיש לזה ספר המשך. אז ברור שאני רצה לספרייה ומגלה שהספר הזה מושאל ויש לו כבר 9999 מזמינים ואם אני רוצה אז "בדיוק עוד חודשיים שלוש את תוכלי לקבל אותו" - על פי הספרנית המקסימה. אז חיכיתי חודשיים, חיכיתי שלושה, והנה הגיע הרגע!!!!!!!11 האמת, בהתחלה כשפתחתי את הספר הוא לא כל כך משך אותי. היה שם קצת יותר מדי תיאורים חופרים של אלינור ודאריוס האומללים שנשארו לבד בבית והם כל כך מיואשים, וכל כך עצובים, וכל כל חסרי ישע... אבל בגלל שהחלטתי שאני קוראת את הספר עד הסוף - המשכתי עם הקריאה. ולקראת אמצע הספר הוא פשוט סחף אותי. אם בספר הקודם האנשים מהספרים הגיעו אלינו, אז עכשיו המצב הפוך. עכשיו מו, מגי, פאריד, רזה וכל החברה נכנסים לתוך הספר בעצמם - והעלילה רק מסתבכת. ובסוף הספר אני כזה לאאאאאאאא וכמעט באתי לרצוח את קורנליה פונקה אבל זה מהמם. ואני לא מאמינה ש!ספוילר! אצבע אבק מת !סוף ספוילר!.

אז, ללכת בדרכך. זה אחד הספרים הכי מדהימים, יפהפיים ומרגשים שיצא לי לקרוא אי פעם (למקרה שתהיתם באיזה עוד ספרים מדובר, אז אשמת הכוכבים. לגמרי.) בכל אופן, ללכת בדרכך הוא ספר יפהפה. התהליך המדהים שעובר ויל עד להתרככותו, הגילוי של לו על התוכנית של ויל, מסע השיכנוע המקורי שלה, ולבסוף גם ה... סוף. כי לסופרים יש קטע נורא כזה, שהם מוכרחים להרוג את אחת הדמויות הכי קסומות שהם המציאו. כאילו שזה לא מספיק מרושע להכניס אותה לחיים שלנו בלי שנוכל לפגוש אותה לעולמים. וול, אני מניחה שלא הצלחתי להסביר את עצמי יותר מדי טוב, אבל המסר ברור - רוצו לקרוא את הספר המושלם הזה!

אז אחרי שקראתי את לב של דיו אני כזה אעעעעעעעעעעעע ואז אני קולטת שיש לזה ספר המשך. אז ברור שאני רצה לספרייה ומגלה שהספר הזה מושאל ויש לו כבר 9999 מזמינים ואם אני רוצה אז "בדיוק עוד חודשיים שלוש את תוכלי לקבל אותו" - על פי הספרנית המקסימה. אז חיכיתי חודשיים, חיכיתי שלושה, והנה הגיע הרגע!!!!!!!11 האמת, בהתחלה כשפתחתי את הספר הוא לא כל כך משך אותי. היה שם קצת יותר מדי תיאורים חופרים של אלינור ודאריוס האומללים שנשארו לבד בבית והם כל כך מיואשים, וכל כך עצובים, וכל כל חסרי ישע... אבל בגלל שהחלטתי שאני קוראת את הספר עד הסוף - המשכתי עם הקריאה. ולקראת אמצע הספר הוא פשוט סחף אותי. אם בספר הקודם האנשים מהספרים הגיעו אלינו, אז עכשיו המצב הפוך. עכשיו מו, מגי, פאריד, רזה וכל החברה נכנסים לתוך הספר בעצמם - והעלילה רק מסתבכת. ובסוף הספר אני כזה לאאאאאאאא וכמעט באתי לרצוח את קורנליה פונקה אבל זה מהמם. ואני לא מאמינה ש!ספוילר! אצבע אבק מת !סוף ספוילר!.

הדעה שלי לגבי הספר הזה השתנתה די הרבה. בפעם הראשונה שקראתי אותו אני זוכרת שממש אהבתי אותו (למרות שבאותו זמן אהבתי כל דבר שקשור לרולינג, ככה שזה לא מאוד מפתיע XD) וחשבתי שהוא הספר הטוב ביותר בסדרה. אולי זה בגלל שהעלילה בנויה קצת אחרת, בתור מסע חיפושים ולא בתור שנת לימודים, אולי זה בגלל שהאופל יותר מורגש בו, אני כבר לא כל כך זוכרת. הדבר היחיד שאני זוכרת הוא שממש אהבתי את הספר. בקריאה שנייה פחות התחברתי לספר, ושוב, גם הפעם אני לא זוכרת למה. לפני כמה ימים קראתי את הספר עוד פעם ו... וואו. הוא מדהים. מוצלח בהרבה משאר הסדרה (בהנחה שלא כוללים את הילד המקולל, כמובן - אלבוס סוורוס גונב להארי את ההצגה), זה בטוח. אם ששת הספרים הקודמים התעסקו בעיקר בבעיות הילדותיות של הארי בהוגוורטס, הספר הזה הוא חידוש לגמרי. החיפוש אחרי ההורקרוקסים, הגילוי על אוצרות המוות, כל השאלות והמחשבות של הארי, רון והרמיוני לאורך הספר... ציינתי כבר שזה מדהים? כי זה מה שזה. ספר יפהפה לגמרי, אני בטוחה שכל אחד יוכל להנות ממנו. מומלץ בחום, כמובן :)