אמנם הספר נחשב לאורים ותומים של התכנון העירוני (נושא מרתק כשלעצמו) אך ככל שניסיתי, לא הצלחתי להתחבר אליו.
הספר מחולק לפרקים קצרים, כאשר כל פרק מתאר עיר דמיונית אחרת. יותר מחמישים פרקים כאלה מכיל הספר, אורכו של כל פרק כעמוד אחד בלבד. כל פרק נדמה כחלום, כאילו יצא מעומק התת-מודע, מוצף במילים סתומות ("מטופות", "טלטלים", "לווחים") וקוי עלילה משונים שהולכים ומתפתלים, נקטעים ונשזרים מחדש. הספר אינו דומה לאריג כי אם לפקעת חוטי צמר שפורקה ופוזרה לכל עבר, ורוב חלקיה סמויים מעין.
את הפרקים הקצרים והמוזרים עוטף דיאלוג מסגרת בין קובלאי חאן הכובש ובין מרקו פולו המשוטט בערים הרחוקות הנדמות כבדיה. על אף הציון ההיסטורי הנטוע במאה ה-13, בערים שראה מרקו פולו מוזכרים אלמנטים מודרניים ככלי רכב ומטוסים. לא אחת מצאתי פרק שעורר בי עניין ותאוריו היו מדוייקים (לדוגמה, הפרק העוסק באשפה שהעיר מייצרת, הנזרקת אל מחוץ לעיר ומהווה חיץ בין העיר לבין שכנותיה), אך רוב הפרקים נדמו לי כאגדות ניו-אייג' בסגנון הנסיך הקטן של סנט-אכזופרי.

הערים הסמויות מהעין, יותר משהוא סיפור, הוא משל שבא לבדוק את מצבו של האדם המודרני על רקע האורבניותת המתפתחת.הספר מציע מסע. מסע אורבני אל תוך נבחי העיר עצמה.הוא מבקש לברר האם העיר המודרנית המתפתחת גורמת בהכרח גם להתפתחותו של האדם או שההתפתחותה של העיר בא על חשבון חירותו הנפשית והמרחבית של האדם עצמו.
כדרכם של משלים אין הספר נותן תשובה אלה הוא מזמין את הקורא עצמולחפש את התשובה שמתאימה לו.מעורר חשיבה. מסקרן.

"יש אומרים שכך מתאשרת ההנחה שכל אדם נושא במוחו עיר העשויה רק מהבדלים, עיר בלי דמויות ובלי צורה, והערים המסוימות ממלאות אותה תוכן".
ספר שהוא שיר הלל ליצירת המופת הגדולה ביותר של האנושות - העיר, ואיתה גם לחברה האנושית עצמה ולמגוון אפשרויות החיבור וההרכבה שהיא מאפשרת.
הספר מורכב מכחמישים קטעים קצרים באורכם, כל אחד מוקדש לעיר דמיונית אחרת, ומכיל תיאור מפיו הבדיוני של מרקו פולו. מטרת כל מכתם שכזה הוא להעביר מסר שונה בנוגע לחברה ולעיר בכלל. הפואטיקה של הכתיבה הפרוזאית הזאת, יחד עם הרעיונות המרתקים העולים מתוך הקריאה, מפצים על היעדר עלילה כלשהי. מה גם שישנה עלילה, היא פשוט פחות ליניארית מהמקובל.
מרקו פולו יכול לתאר את כל ערי אסיה והמזרח ועדיין להמשיך ולדבר רק על עיר אחת ויחידה, על עיר-האם שלו. במקרה שלנו מדובר בוונציה, אך כל אדם שמנהל מערכת יחסים רומנטית עם עיר (רובנו בשלב כזה או אחר בחיינו), ישכיל להבין זאת: אתה רואה בערים אחרות את פניה של העיר שלך, אתה משווה ערים אחרות ומודד כל דבר בהן בקנה המידה שלה; ועיר היא יותר ממכלול בתיה, אלא הרכבה החברתי. וזו מסקנתו העיקרית של הספר הזה: אנחנו יוצרים במבט שלנו את העולם שלנו.