עם הזמן, אותות הגיל מתחילים גם אצל הביביסיטרים הייקים, ותאי המוח נצבעים בגוון אפרורי. הרמן "מתקלקל"... הוא מתחיל לאבד את צלילות דעתו, והדמנציה מתחילה לחלחל אצלו בתאי המוח. מה קרה? ביום השגחה של כמה דקות כאשר רות לא הייתה בבית, הרמן ועופרי נעלמו... ארנון מוצא אותם בפרדס סמוך לבית... איש אינו יודע מה קרה שם, אך ארנון משוכנע שקרה מה שאף הורה לא ירצה שיקרה, וקרה "אולי" הרע מכול!
ל"חפירותיו הבלתי נלאות" של ארנון, מצטרפת קארין הנכדה הבלונדינית של הזוג רותי והרמן, קריסתו הכלכלית, המעבר מ"עצמאי" ל"שכיר", טענותיה הבלתי מתפשרות של איילת, שטוענת שהוא מוציא את כל תסכוליו על כל העולם ואשתו וגם קצת פוליטיקה...ציטוט עמוד 69: "זה כמו עם עזה. לאף אחד בעולם לא אכפת ששנים ירו עלינו קסאמים לפני שנכנסנו לשם".
בקומה השנייה מתגוררת חני ואפשר להגיד עליה אם חד הורית, משום שבעלה כל הזמן בחו"ל. בפי דיירי הבית היא נקראת "האלמנה". חני מיואשת וכותבת מכתב לנטע שירדה מהארץ לארצות הברית. המכתב הזה ארוך באורך הגלות, ומשתרע על לא מעט עמודים של החלק השני בספר.
חני כותבת לנטע על הייאוש, התפוררות נישואיה ועל החיים בשקר. בד בבד תוך כדי כתיבת המכתב לנטע צפה דמות נוספת "נומי" שהלכה לעולמה בטרם עת.
נומי קצת הזכירה לי את הסיפור המקראי של משה רבנו בעומדו על הר נבו. ("וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֶת-הַגִּלְעָד, עַד-דָּן. וְאֵת, כָּל-נַפְתָּלִי, וְאֶת-אֶרֶץ אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה; וְאֵת כָּל-אֶרֶץ יְהוּדָה, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן. וְאֶת-הַנֶּגֶב, וְאֶת-הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים--עַד-צֹעַר. וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו, זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ, אֶתְּנֶנָּה; הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר. וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד-ה', בְּאֶרֶץ מוֹאָב--עַל-פִּי ה'" דברים ל"ד, 1-5).
הקומה השלישית מכילה את החלק השלישי והאחרון של הספר. זו הקומה שהכי אהבתי, ולא בגלל שבקומה הזו מתגוררת דבורה האלמנה, שופטת בדימוס, שהיא גם מנהלת את ועד הבית של אותו בניין.
כל בקשתה של דבורה אדלמן , שמישהו יסיע אותה להפגנת המחאה החברתית בתל-אביב. לצערה במעבר בין דיירי הבניין היא נתקלת בהתחמקויות וסירובים וגם בחיבוק מנחם מחני. דבורה החליטה על אפו וחמתו של מיכאל בעלה ז"ל לנסוע במונית... ציטוט עמוד 177: "אז הזמנתי מונית. ספיישל. ולמען האמת, היא עלה מאה ועשרים שקלים. לא מאה. לעזאזל, כמה חשובה לי עדיין דעתך". לא לחינם הנחתי את הציטוט הנוכחי כאן. תחשבו לרגע עד כמה קשה לנו להשתחרר מהעבר, מאנשים שליוו אותנו שנים רבות, מהסטיגמות ומהגיבנת של עצמנו... נקודה למחשבה, ובהמשך יהיו עוד הרבה...
דבורה מגוללת את סיפור חייה, והחיים עם מיכאל-בעלה, שגם היה שופט, באמצעות השארת הודעות לתוך המשיבון האוטומטי, שמצאה בחדרו של מיכאל לפני פינוי דירתם. כאן, כאישה, שמתי לב שיש סוג של מעצור על הצמד מילים "מזכירה אוטומטית". חשבתם לרגע למה לא "מזכיר אוטומטי", אלא "מזכירה אוטומטית מלשון נקבה?" עוד נקודה למחשבה...
אשכול נבו בדרכו שלו, בעזרתה של דבורה, שכנראה השם "דבורה" לא נבחר שלא בכוונה, נגע במגוון רבדים של החברה הישראלית. החל מהמחאה על מחירי הדירות, הפגנות זועקות לצדק חברתי, גילוי עריות, הומוסקסואליות, הלחות התל-אביבית והפיח שעולה מעומס הרכבים, המדבר ויופיו הייחודי, הזקנה וההרגשה שפתאום, אתה מיותר בחברה האנושית, הבחירות בחיים, האכזבות והכזבים, על חשיבותן של המילים ועוד.
אני מודה שהגעתי לקומה השנייה, עם האוויר שהיה בריאותיי, חלחלו לתוכי רגשות אכזבה מעט, אבל שהתקדמתי לקומה שלישית שמלאה כרימון, החל מהשמות שנבחרו והשימוש בתורתו של פרויד - הוקסמתי.
כדאי לחשוב מעט על השמות שאשכול נבו בחר, ולדעתי הם לא נבחרו כלאחר יד כמו: דבורה הנביאה, נואית-הישוב שאליו דבורה נסעה עם אבנר אשדות. (נואית הינו פרח קוצני שמלבלב דווקא בחורף, כשהשמים בוכים והעננים מכסים את אור השמש). בבושקה-שמקור המילה מלטינית mother. כידוע הבבושקה מעוצבת כאישה טובת לב, שמנמונת עם מטפחת ראש. אסיה-יבשת היבשת שלנו, עופרי, יעל, אדר א' ואדר ב', ועוד.
את "שלוש הקומות" של אשכול נבו, אפשר לקחת למחוזות והרים שונים של מחשבות והרהורים אינסופיים. החל מתורתו של זיגמונד פרויד, וכלה בשיר "על שלושה דברים" של לאה גולדברג. (כדי לא תגידו שאני "חופרת" לכם, אז אני לא מביאה את מילות השיר לסקירה הנוכחית).
אם היה ניתן בידי, הייתי מכילה עמודים שלמים של ציטוטים מתוך הספר, ובמיוחד ציטוטים מהקומה השלישית של הספר. אחד הציטוטים שאני לא מוכנה לוותר עליהם הוא מעמוד 269, ואתם תיקחו את הציטוט הזה לאן שמחשבותיכן יסיעו אתכם.
"אתה מבין, זיגמונד פרויד היה איש חכם מאוד, אבל אתמול בלילה, אחרי שסיימתי את הספר האחרון במארז הספרים לו והנחתי אותו לצד המיטה, חשבתי לעצמי שהייתה לו טעות אחת. שלוש הקומות של הנפש לא מתקיימות בתוכנו בכלל! לא ולא! הן מתקיימות באוויר שבינינו לבין מישהו אחר, ברווח שבין הפה שלנו לאוזן של זה שאנחנו מספרים לו את הסיפור שלנו. ואם אין מישהו כזה-אין סיפור. אם אין מישהו כזה, לגלות לו סודות ולהשחיז עליו זיכרונות ולהתנחם בו, אז מדברים למזכיר אלקטרוני, מיכאל. העיקר לדבר עם למישהו. אחרת, לבדו, לאדם אין מושג באיזו קומה הוא נמצא בכלל, והוא נידון לגשש נואשות בחושך בחדר המדרגות, אחרי מתג האור".
מר אשכול נבו, כתבת ספר נפלא, למרות שבהתחלה קצת גרמת לי לקמר את גבותיי ועיניי. אני מודה, היו מקומות ששאלתי את עצמי: מה הוא רוצה ממני?
לא קבלתי ממך תשובות, לא היית חביב אלי ואפילו התאכזרת מעט.
הסתכלתי שוב במראה, נותרו לי אותם קמטים, אני לא רוצה חדשים! אני רוצה לחשוב איך להתארגן אולי קצת אחרת.
השארת אותי עם תקווה, הארת את דרכי, אני הולכת לצעוד...כן כן יש לי על מה לחשוב ואיך לשנות את המבט...
ספר מעולה, מרגש, עם כתיבה מהודקת, מדויקת כמו שאשכול נבו יודע לכתוב.
אל תשוו את הספר הנוכחי לספריו האחרים של אשכול נבו. יש לספר הזה את הקסם שלו!
אולי יהיה לנו המשך, ונקרא בעתיד על דרכה החדשה של דבורה אדלמן... מי יודע?
לבניין "שלוש קומות" של אשכול נבו, מומלץ לעלות במדרגות, לא להשתמש במעלית למרות שהיא תקינה לחלוטין!
מומלץ בחום אתם חייבים לקרוא ואולי בבניין הבא יהיה לנו בניין עם ארבע קומות!
לי יניני
נ"ב: שימו לב, שם הספר לא תורגם לאנגלית ל"שלוש קומות", אלא ל-THE REASONABLE PERSON
עוד נקודה למחשבה וגם מעניין למה זה לא מתורגם במדוייק?
החלקים קצובים היטב והפרקים לא ארוכים, מה שגורם לקורא שקיקה וסקרנות לעבר הפרק הבא.
גיום מוסו מביא איזוכרים מעולים, מפתח את הדמויות בקצב תואם, מכניס פיתולים, הרפתקאות מתובלות בפנטזיה עם המון דימיון ומתחחחחחח.
הלוואי והיה לי מושג איך הרעיונות נוזלים לסופר הזה, לתוך הנייר או מוקלדים ישירות למחשב...
הרומן הזה נע בין בוסטון לניו-יורק בהפרש של שנה. הפעם כלי התקשורת הוא "מחשב", החבר הצמוד שלנו על גבי שולחן העבודה.
מסתבר שדפוסי כתיבה לא משתנים אצל סופרים, ותמצאו כאן נרטיב ומסגרת מוכרת כמו: הצלבה בין העבר להווה, מסעדות, יינות משובחים, נשים יפות, טכנולוגיה, רפואה ועוד.
החיבור בין הדמויות ככלים שלובים. לדעתי, יופי של התאמה ממש כמו מנגינה. כולם משלימים אחד את השני...תענוג צרוף. הכתיבה הדוקה ומגוונת, עד כדי כך שקשה לי לסווג את הספר לז'אנר מסוים... זה יכול להיות רומן, פרוזה, מתח, פנטזיה. סוג של מעדן מושלם עם התבלינים והארומה המדויקים.
נכון שלא תמיד המעברים בין הפרקים מושלמים וחלקים אז מה? ולמרות זאת בשבילי הוא היה יופי של ספר עם 335 עמודים מענגים. סיפור שובה לב, מיוחד, קליל, אקסקלוסיבי, מרתק ומסקרן כאחד...
אחרי שחפרתי לכם כל כך הרבה אז על מה הסיפור מבלי להיכנס לספוילרים:
העלילה מתחילה ב-19.12.2011 באוניברסיטת הרווארד קיימברידג', כשהמרצה לפילוסופיה הוא מתיו שאפירו. מתיו נחשב למרצה כריזמטי, עם פנים צעירות, שמהלך קסם על הסטודנטיות ובכלל. האיש הוא בעל לשון חדה, שמתהלך בדרך כלל עם ג'ינס דהוי, ונראה כאחד הסטודנטים שהסתובבו בקמפוס.
עיקר תורתו של מתיו התבססה על המשפט של הפילוסוף אפיקורס:
"הפילוסופיה חסרת תועלת אם היא איננה מבטלת את סבלה של הרוח" (צוטט מעמוד 10).
מתיו היה מרצה כל כך מוצלח, עד כדי כך שגרם לעמיתיו לא מעט רגשי קנאה ורוגז. על ההצלחה הזו העיבה אובדן אשתו- קייט, שנהרגה בתאונת דרכים ב-24.12.2010.
האובדן כיבה את הלהבה הלוהטת בקרביו, אך למרות האובדן, והתמודדות עם מנהרה ארוכה של עצב ויגון, הסטודנטים נסחפו אחר קולו העמוק שהדהד באולם ההרצאות.
לאחר מותה של קייט, מבחינתו של מתיו "המחר"לא היה קיים עוד... ובכל זאת בבית חיכתה לו אמילי ביתו בת הארבע.
לאחר מותה של אשתו, נאלץ מתיו להשכיר חלק מדירתו לאפריל פרגוסון. ג'ינג'ית טמפרמנטית שנטייתה המינית הייתה "אהבת נשים". לפרנסתה היא ניהלה גלריה לאומנות. קסם של אישה וגם סוג של מנטורית!
בתום יום עבודתו באוניברסיטה, ובעת צעידה של מתיו לכיוון הרכבת התחתית, "במקרה" הג'ינג'ית חלפה על פניו. היא עוצרת ואוספת את מתיו לטרמפ, ותוך כדי נסיעה מודיעה לו שתאלץ להתעכב מעט, אצל רוכש פוטנציאלי שהתעניין ביצירת אומנות מהגלריה שלה.
הצלחת מכירת היצירה, הסבה מצב רוח טוב לאפריל, והיא רוכשת למתיו מחשב נייד יד שנייה שפורמט, והיה שייך לאחותו של המציע שכבר לא בין החיים.
אפריל ומתיו שמחים מהמכירה והרכישה, ובעודם משתרכים בפקקי התנועה בחזרה לבוסטון, ניטע הגרעין הראשון לתחילת הסיפור שלנו... ציטוט עמוד 20: "לא היה לו מושג שהרכישה הזאת עמדה לשנות את חיו לנצח".
בניו-יורק באותה עת בשעה 18:45 מיס אמה לבנסטיין, הסומליירית אשר מארחת בבר מסעדת "אימפרטור" את האירוע "מוצארט של הגסטרונומיה". תוך כדי האירוע היא מקבלת מסרון מפרנסואה, שאיתו ניהלה מערכת יחסים לא רציפה משום שהוא היה נשוי. כל הבטחותיו לעזוב את אשתו וילדיו לטובתה, נתגלו כהבטחת שווא שהובילו את אמה לניסיון התאבדות והיא ניצלה בזכות אחיה.
כשאמה שבה לביתה היא מוצאת במחשב שלה, מייל מאדם שלא הכירה "מתיו שאפירו". אותו מתיו שעמד לטלטל את חייה...ומה נרשם באותו מייל? ציטוט עמוד 39:
מאת: מתיו שאפירו
אל: אמה לבנסטיין
נושא: תמונות
שלום רב, מיס לבנסטיין,
אני הבעלים החדש של המקבוק שלך, ורציתי לומר לך שנשארו תמונות במחשב הקודם שלך.
את רוצה שאשלח לך אותן או שפשוט אמחק אותן?
כרצונך.
בברכה,
מתיו שאפריו
מכאן ואילך מתחיל הספר להתפתל, לשחק עם הזמן בין בוסטון 2011 לניו-יורק 2010.
בין שני השחקנים הראשיים: אמה לבנסטיין ומתיו שאפירו מתווספות דמויות רקע, רומואלד המשקפופר, שפותר את כל בעיות הטכנולוגיה. מתגלות תעלומות, הפתעות, פיתולים, שיטות להעברת מידע (סטנוגרפיה), תגליות רפואיות ומחשש לספויליריות לא אמשיך לפרט.
גיום מוסו בתוך כל המנגינה הזו מחזיר את הקורא לפברואר 1991 ויש כאן הפתעות...
ציטוט עמוד 186: "מי את באמת קייט שאפירו? מי את באמת, קתרינה לודמילה סבטקובסקי?"
רוצים תשובות?
תקראו!
רמז דקיק בשבילכם, ציטוט עמוד 288:
"עד לאן אפשר להרחיק בשם האהבה?
רחוק.
רחוק מאוד.
אבל יש גבול שמעטים האנשים שיחצו אותו.
קייט חצתה."....
המלצה רותחת!
אני מודה שמזמן לא כתבתי את צמד המילים "המלצה רותחת" ואני ידועה "כקמצנית" בכוכבים... שימו לב לשורה הבאה: