אני לא יודעת אם להתחיל בתיאור של הספר, בתיאור של צ'ארלי או במחשבות שעלו אצלי בעקבות הקריאה בספר. אני חושבת שאני אתחיל בכמה ציטוטים שמאוד אהבתי: 1."אנחנו מקבלים את האהבה שאנחנו חושבים שמגיעה לנו." 2."אתה רואה דברים. אתה לא מדבר עליהם. ואתה מבין." 3.הוא יכול לצלם תמונה של סם, והתמונה תצא מקסימה. והוא חושב שהתמונה מקסימה בגלל איך שהוא צילם אותה. אבל אם אני הייתי מצלם אותה הייתי יודע שהסיבה היחידה שבגללה היא מקסימה זאת סם. 4.מוזר לחשוב על המורים שלך כעל בני אדם, 5."אי אפשר פשוט לשבת ולחשוב שהחיים של אנשים אחרים תמיד יותר חשובים מהחיים שלך, ושזאת נקראת אהבה. פשוט אי אפשר. אתה צריך לעשות כל מיני דברים." 6"אתה תמיד חושב כל כך הרבה צ'ארלי?" "זה רע?" פשוט רציתי שמישהו יגיד לי את האמת. "לא בהכרח. פשוט לפעמים אנשים משתמשים במחשבות כדי לא להשתתף בחיים." לרוב אני מתחילה ביקורת עם ציטוט, אז תדעו לכם שכשאני מתחילה את הביקורת עם שישה ציטוטים, כנראה שהספר מעולה. אבל אני לא רוצה להגדיר את הספר ולהגיד שהוא רק מעולה כי הוא הרבה יותר מזה. בואו נתחיל בצ'ארלי. צ'ארלי הוא מקסים. צ'ארלי הוא תמים ובאותו הזמן מבין דברים שאחרים לא מבינים. צ'ארלי הוא ביישן ובאותו הזמן תמיד מספר לאנשים רק את האמת. צ'ארלי הוא אלטרואיסטי ברמות ובאותו הזמן הוא יכול להטריד אדם שהוא לא מכיר בכך שהוא שולח לו מכתבים מפורטים על חייו האישיים. בקיצור, צ'ארלי הוא הדמות הכי רגישה, אלטרואיסטית, מופנמת, חכמה ואירונית שקראתי עלייה אי פעם. ולמה אני מתכוונת כשאני אומרת "דמות אירונית"? צ'ארלי מעשן אבל משתמש בגיליון המסביר על נזקי עישון בתור סימניה. צ'ארלי מספר לסם על החלום המיני שהיה לו עלייה אבל מתבייש להקריא לה שיר שכתב לה וכן הלאה וכן הלאה. צ'ארלי כבש אותי בכתיבה שלו, בצורה הייחודית שבה הוא מסתכל על החיים, בצורה שבה המחשבות שלו זורמות לכל כיוון. אם זה כיוון שחשבתי עליו ואם זה כיוון שאף פעם לא העלתי בדעתי וגרם לי להסתכל על החיים מנקודת מבט אחרת. אני חייבת להודות שלמרות שאני לרוב שונאת שהספר מוצף במחשבות של הדמות הראשית, בכמה טוב להיות פרח קיר המחשבות של צ'ארלי הפכו את הספר למדהים, מעורר מחשבה ואני אעז להגיד אפילו פילוסופי. המכתבים של צ'ארלי מקסימים והמחשבות של צ'ארלי, גורמות לי לרצות לראות כל סרט שבו סטיבן צ'בוסקי היה התסריטאי. כי כשקראתי את הספר חשבתי לעצמי שרק תסריטאי טוב ומסור למקצוע יכול לכתוב ספר עם כל כך הרבה משפטים שראויים לציטוט. למרות שהוא בקושי פירט על הסביבה, על תיאור המקום והאווירה הכללית הצלחתי להיכנס לאווירה ולגמור את הספר ביום מרוב שהוא מעניין. בקיצור, פשוט תקראו את הספר.

אני לא יודעת אם להתחיל בתיאור של הספר, בתיאור של צ'ארלי או במחשבות שעלו אצלי בעקבות הקריאה בספר. אני חושבת שאני אתחיל בכמה ציטוטים שמאוד אהבתי: 1."אנחנו מקבלים את האהבה שאנחנו חושבים שמגיעה לנו." 2."אתה רואה דברים. אתה לא מדבר עליהם. ואתה מבין." 3.הוא יכול לצלם תמונה של סם, והתמונה תצא מקסימה. והוא חושב שהתמונה מקסימה בגלל איך שהוא צילם אותה. אבל אם אני הייתי מצלם אותה הייתי יודע שהסיבה היחידה שבגללה היא מקסימה זאת סם. 4.מוזר לחשוב על המורים שלך כעל בני אדם, 5."אי אפשר פשוט לשבת ולחשוב שהחיים של אנשים אחרים תמיד יותר חשובים מהחיים שלך, ושזאת נקראת אהבה. פשוט אי אפשר. אתה צריך לעשות כל מיני דברים." 6"אתה תמיד חושב כל כך הרבה צ'ארלי?" "זה רע?" פשוט רציתי שמישהו יגיד לי את האמת. "לא בהכרח. פשוט לפעמים אנשים משתמשים במחשבות כדי לא להשתתף בחיים." לרוב אני מתחילה ביקורת עם ציטוט, אז תדעו לכם שכשאני מתחילה את הביקורת עם שישה ציטוטים, כנראה שהספר מעולה. אבל אני לא רוצה להגדיר את הספר ולהגיד שהוא רק מעולה כי הוא הרבה יותר מזה. בואו נתחיל בצ'ארלי. צ'ארלי הוא מקסים. צ'ארלי הוא תמים ובאותו הזמן מבין דברים שאחרים לא מבינים. צ'ארלי הוא ביישן ובאותו הזמן תמיד מספר לאנשים רק את האמת. צ'ארלי הוא אלטרואיסטי ברמות ובאותו הזמן הוא יכול להטריד אדם שהוא לא מכיר בכך שהוא שולח לו מכתבים מפורטים על חייו האישיים. בקיצור, צ'ארלי הוא הדמות הכי רגישה, אלטרואיסטית, מופנמת, חכמה ואירונית שקראתי עלייה אי פעם. ולמה אני מתכוונת כשאני אומרת "דמות אירונית"? צ'ארלי מעשן אבל משתמש בגיליון המסביר על נזקי עישון בתור סימניה. צ'ארלי מספר לסם על החלום המיני שהיה לו עלייה אבל מתבייש להקריא לה שיר שכתב לה וכן הלאה וכן הלאה. צ'ארלי כבש אותי בכתיבה שלו, בצורה הייחודית שבה הוא מסתכל על החיים, בצורה שבה המחשבות שלו זורמות לכל כיוון. אם זה כיוון שחשבתי עליו ואם זה כיוון שאף פעם לא העלתי בדעתי וגרם לי להסתכל על החיים מנקודת מבט אחרת. אני חייבת להודות שלמרות שאני לרוב שונאת שהספר מוצף במחשבות של הדמות הראשית, בכמה טוב להיות פרח קיר המחשבות של צ'ארלי הפכו את הספר למדהים, מעורר מחשבה ואני אעז להגיד אפילו פילוסופי. המכתבים של צ'ארלי מקסימים והמחשבות של צ'ארלי, גורמות לי לרצות לראות כל סרט שבו סטיבן צ'בוסקי היה התסריטאי. כי כשקראתי את הספר חשבתי לעצמי שרק תסריטאי טוב ומסור למקצוע יכול לכתוב ספר עם כל כך הרבה משפטים שראויים לציטוט. למרות שהוא בקושי פירט על הסביבה, על תיאור המקום והאווירה הכללית הצלחתי להיכנס לאווירה ולגמור את הספר ביום מרוב שהוא מעניין. בקיצור, פשוט תקראו את הספר.

מכירים את הספר המזופת הזה? אז הוא הרס אותי. הולדן הזה הרס אותי. לפני שאתחיל בביקורת אני אספר לכם סיפור קצר. לפני שקראתי את הספר חברה שלי אמרה לי שאני ממש דומה להולדן. שאלתי אותה מה זאת אומרת דומה להולדן? למה אני דומה לו? היא אמרה שאני פשוט צריכה לקרוא את זה ואז אני אבין שהוא ממש דומה לי. ואכן כשהחלתי לקרוא הבנתי שאני ממש דומה להולדן, דומה באופן מפחיד. אין לי כל כך מה לכתוב על הספר. ספר נהדר. ג'.ד. סלינג'ר הוא סופר מדהים. באמת הסופר הכי טוב שיצא לי לקרוא ספר שלו. היכולת של סלינג'ר לכתוב מנקודת מבט שונה משלו, וסוף כל סוף נקודת מבט מאוד משכנעת ומלאה בדעות ובביקורת, פשוט ואוו. בן אדם כישרוני. אהבתי את הולדן כל כך, אני בטוחה שכל מי שקרא את הספר התאהב בדעות המחורבנות שלו ויכל להתחבר לפחות עם כמה מהן, זה מה שיפה מאוד בספר הזה. הספר הזה הוא פילוסופי והדעות בו גורמות לי לשאול את עצמי האם הביקורת מועברת על ידי סלינג'ר או על ידי הולדן, וזאת שאלה שקשה לי לענות עליה לפני שאקרא עוד ספרים של סלינג'ר. אני יכולה לכתוב עוד אבל כבר כתבו הכול. אז זאת הביקורת שלי בלי לחפור יותר מדי. אה כן ולמה 4 במקום 5? 2 סיבות: 1. זה לא היה ממכר מספיק (לא שיש הרבה משקל לסיבה הזאת) 2. הוא לא חידש לי כלום.

מכירים את הספר המזופת הזה? אז הוא הרס אותי. הולדן הזה הרס אותי. לפני שאתחיל בביקורת אני אספר לכם סיפור קצר. לפני שקראתי את הספר חברה שלי אמרה לי שאני ממש דומה להולדן. שאלתי אותה מה זאת אומרת דומה להולדן? למה אני דומה לו? היא אמרה שאני פשוט צריכה לקרוא את זה ואז אני אבין שהוא ממש דומה לי. ואכן כשהחלתי לקרוא הבנתי שאני ממש דומה להולדן, דומה באופן מפחיד. אין לי כל כך מה לכתוב על הספר. ספר נהדר. ג'.ד. סלינג'ר הוא סופר מדהים. באמת הסופר הכי טוב שיצא לי לקרוא ספר שלו. היכולת של סלינג'ר לכתוב מנקודת מבט שונה משלו, וסוף כל סוף נקודת מבט מאוד משכנעת ומלאה בדעות ובביקורת, פשוט ואוו. בן אדם כישרוני. אהבתי את הולדן כל כך, אני בטוחה שכל מי שקרא את הספר התאהב בדעות המחורבנות שלו ויכל להתחבר לפחות עם כמה מהן, זה מה שיפה מאוד בספר הזה. הספר הזה הוא פילוסופי והדעות בו גורמות לי לשאול את עצמי האם הביקורת מועברת על ידי סלינג'ר או על ידי הולדן, וזאת שאלה שקשה לי לענות עליה לפני שאקרא עוד ספרים של סלינג'ר. אני יכולה לכתוב עוד אבל כבר כתבו הכול. אז זאת הביקורת שלי בלי לחפור יותר מדי. אה כן ולמה 4 במקום 5? 2 סיבות: 1. זה לא היה ממכר מספיק (לא שיש הרבה משקל לסיבה הזאת) 2. הוא לא חידש לי כלום.

מכירים את הספר המזופת הזה? אז הוא הרס אותי. הולדן הזה הרס אותי. לפני שאתחיל בביקורת אני אספר לכם סיפור קצר. לפני שקראתי את הספר חברה שלי אמרה לי שאני ממש דומה להולדן. שאלתי אותה מה זאת אומרת דומה להולדן? למה אני דומה לו? היא אמרה שאני פשוט צריכה לקרוא את זה ואז אני אבין שהוא ממש דומה לי. ואכן כשהחלתי לקרוא הבנתי שאני ממש דומה להולדן, דומה באופן מפחיד. אין לי כל כך מה לכתוב על הספר. ספר נהדר. ג'.ד. סלינג'ר הוא סופר מדהים. באמת הסופר הכי טוב שיצא לי לקרוא ספר שלו. היכולת של סלינג'ר לכתוב מנקודת מבט שונה משלו, וסוף כל סוף נקודת מבט מאוד משכנעת ומלאה בדעות ובביקורת, פשוט ואוו. בן אדם כישרוני. אהבתי את הולדן כל כך, אני בטוחה שכל מי שקרא את הספר התאהב בדעות המחורבנות שלו ויכל להתחבר לפחות עם כמה מהן, זה מה שיפה מאוד בספר הזה. הספר הזה הוא פילוסופי והדעות בו גורמות לי לשאול את עצמי האם הביקורת מועברת על ידי סלינג'ר או על ידי הולדן, וזאת שאלה שקשה לי לענות עליה לפני שאקרא עוד ספרים של סלינג'ר. אני יכולה לכתוב עוד אבל כבר כתבו הכול. אז זאת הביקורת שלי בלי לחפור יותר מדי. אה כן ולמה 4 במקום 5? 2 סיבות: 1. זה לא היה ממכר מספיק (לא שיש הרבה משקל לסיבה הזאת) 2. הוא לא חידש לי כלום.

הספר הזה הוא באמת אסון. על גב הכריכה כתוב "עכשיו תדעו מה בנים באמת חושבים". ג'יימי תסלחי לי אבל יש לי כמה בעיות עם המשפט המאד מטומטם הזה. דבר ראשון - אולי עכשיו נדע מה טרביס חושב אבל לא כל הבנים הם טרביס! משפט מכליל ואני ממש שונאת הכללות! דבר שני ומאד בעייתי במשפט- רגע, איך את בכלל יכולה לכתוב מנקודת מבט של בן אם את בת? בדיוק! לעזאזל ג'יימי את בת בדיוק כמוני ולכן הספר הזה היה בלתי הגיוני בעליל אפילו יותר בלתי אמין ובלתי הגיוני מהראשון שלדעתי היה מאוד מאוד לא הגיוני. הספר היה פשוט חזרה של הראשון אבל אפילו יותר מטופש ממנו! וכאן הספוילרים מתחילים: **************************************************************************************** לעזאזל ג'יימי אני כועסת! אני ממש מאוכזבת ממך. הספר הזה פשוט בזבז את זמני ועוד יותר הכעיס אותי. אחרי הספר הראשון, ספר מלא בפנטוזים שלי על טראביס הלא אמתי, את מגיעה עם כריכה כובשת ועלילה לא הגיונית ולעוסה מדי. המחשבות של טראביס כל כך לא הגיוניות! המחשבות של טראביס מטריפות אותי! הן פשוט הרסו את הספר. בספר הראשון ההתנהגות שלו לגמרי הרסה לי את הספר בגלל שהיא הייתה לא אמינה אבל עכשיו שאני יכולה להציץ אל תוך המוח הלא הגיוני והמטופש שלו אני אפילו יותר כועסת על הריסת הספר הראשון. טראביס מלא במחשבות סופר מטורפות על פיג'ן. הוא פשוט מטורף עלייה בצורה לא הגיונית. אני שונאת את החוסר אמינות שבמחשבות הלא אמינות שלו. זה גרם לו להראות כל כך פרי דמיוני ולא אמתי, בספר הראשון הוא עוד היה נראה טיפה אמתי לטעמי אבל בשני, את פשוט הרסת לי את הפנטזיה ג'יימי! המרכיב השני במתכון של ג'יימי להריסת הספר היה ה"סוף דבר". ואוו. לא דימיינתי כמה הספר יכול להפוך למטופש ודבילי עוד. כשהתחלתי לקרוא את הסוף דבר עצרתי ולא יכולתי להמשיך עד הסוף מרוב שהוא היה מטופש. יש להם ילדים?! למהההה? למה להרוס ספר ככה? היה עדיף בהרבה סוף פתוח! זה היה כל כך דבילי ולא מתאים! איכס! למה ג'יימי למה? וגם למה לכתוב את אותו הספר פעמיים משתי נקודות מבט שונות? זה אותו סיפור, מה שמנמיך את החשק לקרוא את הספר הזה כי זאת עלילה ידוע. אבל בכל זאת אני חושבת שהוא היה די נחמד אלמלא הוא היה מסופר מנקודת המבט היותר הגיונית של פיג'ן. זאת אומרת כמו בספר הראשון. זאת אומרת תקראו רק את הראשון.