מורי•לפני 10 שניםאני דווקא הרגשתי שקראתי ספר משובח.על הביקורת של יעל שיר על מלכת היופי של ירושלים מאת שרית ישי-לוי
מלכת היופי של ירושליםשרית ישי-לויבמלכת היופי של ירושלים יש את כל התבלינים הדרושים לספר טוב. סיפור מעולה, דמויות מגוונות מתקופות שונות, סיפור פנימי משפחתי עטוף בסיפור הקמת המדינה. כיף לקרוא. אבל לטעמי יש בספר פספוס והוא גדול למדי. א. בניית הדמויות לוקה בחסר, הפליא אותי מאד שעל אף היותו רומן עב דף לא הצלחתי להתחבר לאף דמות. ב. הספר חוזר שוב ושוב על אמירות ויש תחושה שהסופרת לא ממש סומכת על האינטליגנציה המינימלית של הקורא. ג. לאורך הספר פגשתי אמירות סתמיות וקלישאות לשוניות שהיו צריכות להימחק בעריכה. ד. אכן, ניכר כי עורך הספר לא עשה עבודתו נאמנה. גם מבחינת העלילה, עומס מיותר, לדוגמא, ומבלי להיכנס לסיפור עצמו, לטעמי היה מוטב לוותר על הדור הרביעי שהיה תלוש בעיניי. אבל עם כל הביקורת ספר טוב ונעים לקריאה וכל הכבוד לשרית ישי לוי שזה הוא הרומן הראשון שלה, מחכה לספר הבא.
ישודוד פלוסרישו/ דוד פלוסר כילדה, דמותו של ישו משכה את ליבי. אני זוכרת שבכיתה ח' אמרה המורה להיסטוריה שישו זה רשי תיבות של "ימח שמו וזכרו" וממש נפגעתי באופן אישי וחשבתי שזה לא יפה להגיד ככה על אדם. בבית הספר כמעט ולא למדנו דבר על ישו וחבל, כי ישו הוא כנראה היהודי המשפיע ביותר בהיסטוריה. תמיד היתה לי תחושה שהוא בכלל לא כיוון לקיום דת חדשה, קל וחומר לא דת דמים, אלא רצה בסוג של קפיצת מדרגה רוחנית לטובת עמו שלו. ישו היה מהפכן שכדרכם של מהפכנים, הקדים את זמנו בהרבה. ואכן הספר של פלוסר היה עבורי הזדמנות טובה ללמוד על ישו לא מתוך העיניים הצרות של באי הכנסיה אלא מתוך מבט נקי וחדש. אמנם הכותב יהודי אך ניכר שיהדותו לא הפריעה לכתיבתו. בעיני מדובר בספר מרתק וחשוב ביותר, הן לקורא היהודי והן לקורא הלא יהודי, כי הוא נותן נקודת מבט עצמאית ואישית של הכותב, נסמכת על מחקרים וממצאים ארכיאולוגים וידע רב. מומלץ מאד.
מלכת היופי של ירושליםשרית ישי-לויבמלכת היופי של ירושלים יש את כל התבלינים הדרושים לספר טוב. סיפור מעולה, דמויות מגוונות מתקופות שונות, סיפור פנימי משפחתי עטוף בסיפור הקמת המדינה. כיף לקרוא. אבל לטעמי יש בספר פספוס והוא גדול למדי. א. בניית הדמויות לוקה בחסר, הפליא אותי מאד שעל אף היותו רומן עב דף לא הצלחתי להתחבר לאף דמות. ב. הספר חוזר שוב ושוב על אמירות ויש תחושה שהסופרת לא ממש סומכת על האינטליגנציה המינימלית של הקורא. ג. לאורך הספר פגשתי אמירות סתמיות וקלישאות לשוניות שהיו צריכות להימחק בעריכה. ד. אכן, ניכר כי עורך הספר לא עשה עבודתו נאמנה. גם מבחינת העלילה, עומס מיותר, לדוגמא, ומבלי להיכנס לסיפור עצמו, לטעמי היה מוטב לוותר על הדור הרביעי שהיה תלוש בעיניי. אבל עם כל הביקורת ספר טוב ונעים לקריאה וכל הכבוד לשרית ישי לוי שזה הוא הרומן הראשון שלה, מחכה לספר הבא.
מלכת היופי של ירושליםשרית ישי-לויבמלכת היופי של ירושלים יש את כל התבלינים הדרושים לספר טוב. סיפור מעולה, דמויות מגוונות מתקופות שונות, סיפור פנימי משפחתי עטוף בסיפור הקמת המדינה. כיף לקרוא. אבל לטעמי יש בספר פספוס והוא גדול למדי. א. בניית הדמויות לוקה בחסר, הפליא אותי מאד שעל אף היותו רומן עב דף לא הצלחתי להתחבר לאף דמות. ב. הספר חוזר שוב ושוב על אמירות ויש תחושה שהסופרת לא ממש סומכת על האינטליגנציה המינימלית של הקורא. ג. לאורך הספר פגשתי אמירות סתמיות וקלישאות לשוניות שהיו צריכות להימחק בעריכה. ד. אכן, ניכר כי עורך הספר לא עשה עבודתו נאמנה. גם מבחינת העלילה, עומס מיותר, לדוגמא, ומבלי להיכנס לסיפור עצמו, לטעמי היה מוטב לוותר על הדור הרביעי שהיה תלוש בעיניי. אבל עם כל הביקורת ספר טוב ונעים לקריאה וכל הכבוד לשרית ישי לוי שזה הוא הרומן הראשון שלה, מחכה לספר הבא.
ישודוד פלוסרישו/ דוד פלוסר כילדה, דמותו של ישו משכה את ליבי. אני זוכרת שבכיתה ח' אמרה המורה להיסטוריה שישו זה רשי תיבות של "ימח שמו וזכרו" וממש נפגעתי באופן אישי וחשבתי שזה לא יפה להגיד ככה על אדם. בבית הספר כמעט ולא למדנו דבר על ישו וחבל, כי ישו הוא כנראה היהודי המשפיע ביותר בהיסטוריה. תמיד היתה לי תחושה שהוא בכלל לא כיוון לקיום דת חדשה, קל וחומר לא דת דמים, אלא רצה בסוג של קפיצת מדרגה רוחנית לטובת עמו שלו. ישו היה מהפכן שכדרכם של מהפכנים, הקדים את זמנו בהרבה. ואכן הספר של פלוסר היה עבורי הזדמנות טובה ללמוד על ישו לא מתוך העיניים הצרות של באי הכנסיה אלא מתוך מבט נקי וחדש. אמנם הכותב יהודי אך ניכר שיהדותו לא הפריעה לכתיבתו. בעיני מדובר בספר מרתק וחשוב ביותר, הן לקורא היהודי והן לקורא הלא יהודי, כי הוא נותן נקודת מבט עצמאית ואישית של הכותב, נסמכת על מחקרים וממצאים ארכיאולוגים וידע רב. מומלץ מאד.
ישודוד פלוסרישו/ דוד פלוסר כילדה, דמותו של ישו משכה את ליבי. אני זוכרת שבכיתה ח' אמרה המורה להיסטוריה שישו זה רשי תיבות של "ימח שמו וזכרו" וממש נפגעתי באופן אישי וחשבתי שזה לא יפה להגיד ככה על אדם. בבית הספר כמעט ולא למדנו דבר על ישו וחבל, כי ישו הוא כנראה היהודי המשפיע ביותר בהיסטוריה. תמיד היתה לי תחושה שהוא בכלל לא כיוון לקיום דת חדשה, קל וחומר לא דת דמים, אלא רצה בסוג של קפיצת מדרגה רוחנית לטובת עמו שלו. ישו היה מהפכן שכדרכם של מהפכנים, הקדים את זמנו בהרבה. ואכן הספר של פלוסר היה עבורי הזדמנות טובה ללמוד על ישו לא מתוך העיניים הצרות של באי הכנסיה אלא מתוך מבט נקי וחדש. אמנם הכותב יהודי אך ניכר שיהדותו לא הפריעה לכתיבתו. בעיני מדובר בספר מרתק וחשוב ביותר, הן לקורא היהודי והן לקורא הלא יהודי, כי הוא נותן נקודת מבט עצמאית ואישית של הכותב, נסמכת על מחקרים וממצאים ארכיאולוגים וידע רב. מומלץ מאד.
