אלינור ופארק הוא ספר נוער שמדבר על שני בני נוער מובכים חברתית, ולא מקובלים כלל.
אלינור - נערה החדשה בעיר, עם שיער ג'ינג'י ומתולתל ופרוע כמו רעמה. סטייל משונה וריח וניל.
פארק - הנער האסייתי שקורא חוברות קומיקס, ישוב עם אוזניות, לומד טקוונדו, ומנסה ללמוד איך לנהוג באוטו עם הילוכים.
הספר מספר על אהבה של שני בני נוער מהוססים, שלא בטוחים שיש דבר כזה אהבה.
~~~~
ואו ואו ואו, כמה זמן עבר מאז ששמעתי על הספר.
שמעתי עליו על הודעה בג'י-מייל מאת לספרים אינטרנטיים.
אך הביקורות הרבות, והפופולריות, גרם לי לחשוב שהספר יהיה עוד יותר טוב.
והוא היה נהדר יותר.

בתור התחלה, הכתיבה. הכתיבה הייתה פשוט נהדרת, אני כבר נתקעתי ב-3 ספרים ושמתי אותם חזרה להמתנה, אחרי שאני מנסה לקרוא אותם באמצע יוני(עכשיו אמצע יולי), כשהחלטתי לקרוא את הספר הזה.
לא רציתי אהבה גוססת של 20 שנה.
לא רציתי חיקוי גיי של הארי פוטר.
לא רציתי את חייו של מי שאיבד את חברו הכי טוב להתאבדות.
רציתי גאד-דאמ אהבה.
ובין הספרים שלא קראתי, זה הבהב.
וזה היה... אתמול.

אני חייבת לומר, קראתי די לאט. אבל באותו הזמן קראתי בצהריים, ואז צדתי פוקימונים עד הערב, ואז קראתי עד 11, ומשם נדנודי שינה.
והיום סיימתי לקרוא, בצהריים, לנוח אחרי מקלחת של יום חם וצייד.

ואני לא יודעת מה עבר עלי, אבל בערך... 5 דפים לפני הסוף התחלתי לבכות.
ואז בעמוד האחרון כמעט קראתי את הדף כשהעברתי אותו, רק כדי למצוא את התודות.
ונהמתי כמו חייה.
***
אז, אני מניחה שכפי שפשר להבין.
הספר נהדר.
ואני מאוד רוצה להכריח את כל החברות השונאות-קריאה-או-פשוט-סובלות-בשקט-כי-אני-חופרת שלי לקרוא את הספר.

ויש לי חשק עז לקרוא עוד פעם את הספר. כי זו הייתה חוויה כל כך נהדרת, שאני מקווה שיום אחד אשכח את כל הספר כדי לקרוא אותו מחדש.
(נ.ב. מתנצלת על הכתיבה הנוראה, אני יותר מידי... בסערת רגשות מהסוף)

ליאת רוטנר - אחת הסופרות האהובות עליי, מספיק שאני רואה את השם שלה על ספר אני אקח אותו ואקרא אותו בלי לחשוב פעמיים - כי אני סומכת עליה שהיא תכתוב ספר שאני אתחבר אליו.
וזה מה שעשיתי עם הספר זאבים.
אך לצערי הפעם לא התחברתי מספיק לספר.
קודם כל ארצה להתייחס דווקא לכריכה ולשם של הספר - שנתנו לי מעט חשש שאני הולכת לקרוא ספר פנטזיה בסגנון מאלאדר (שגם אליו לא התחברתי)
יש קטעים שדווקא כן עניינו, סחפו אבל זה תמיד נאבד אחרי כמה עמודים.
הספר כתוב בשפה יפה וגם העלילה שלו יכולה להתאים לגילאים רבים.
דבר נוסף שלא התחברתי אליו זה סוף הספר - היה תחושה שהסופרת מנסה כמה שיותר מהר לסיים את הספר.
ושלא תבינו אותי לא נכון אני חושבת שזה ספר נחמד, אך יש לה ספרים טובים יותר

דבר שאני לוקחת איתי מהספר - טראומה מפסיכולוגיות
דבר שאני מציעה לשיפור לספר הבא - לעזוב את ספרי המתח ולחזור לסגנון ספרים של קיץ אחד ביחד

שמתי לב שיש פה מלא קטילות על הספר הזה. בתור מישהי שחזרה להתלהבות שלה מהארי פוטר כמו שהייתה לה בגיל 7 כרגע, בעקבות הספר הזה ובעקבות העובדה שהייתי בסיור בסטודיו של הארי פוטר (ג'יזס קרייסט אני פתחתי את הדלת לאולם הגדול של הוגוורטס) קצת נעלבתי באופן אישי. אז אולי קצת באתי לתקן את העוול. אה, וזהירות, ספויילרים.
הספר לקח אותי ממש חזרה לגיל 7- כל ההתרגשות הראשונית סביב ספר של הארי פוטר שעוד לא נקרא אף פעם (!!!) ובתוכו יש הרפתקה חדשה של הארי (קצת ילד קקה רוב הזמן אבל מה לעשות) וחברים, רק שהפעם זה על הבן שלו, וכמובן כל ילדי "הדור הבא"- הילדים של רון והרמיוני, וכמובן הבן של דראקו מאלפוי, סקורפיוס (המתוק) ומה שיש להם לעשות עם אלבוס סוורוס פוטר. כל הספר סובב סביב זה שאלבוס מרגיש דחוי (העובדה שהוא ממוין לסלית'רין בכלל לא עוזרת לזה) ובאמת דחוי בהוגוורטס, החבר היחידי שיש לו זה סקורפיוס (ואבא שלו, הארי פוטר בכבודו ובעצמו שנהייה מבוגר מאוד ואכזרי בהתאם לא מרוצה מזה), ואפילו רוז, הבת של רון והרמיוני, בת הדודה שלו, קצת מכחישה קשר ממנו. הארי ממש לא אוהב אותו, בלשון המעטה, ויום לפני שהוא מתחיל את השנה הרביעית שלו הם רבים והוא אומר לו את זה. כן, זה נורא מוזר לשמוע שהארי פוטר כבר לא בן 14 וגם לא אב השנה כי לו לא היה בכלל אבא. אבל כל הדחייה שאלבוס מרגיש גורמת לו לעשות מעשה, ולנסות לתקן עוול שאבא שלו עשה למישהו לפני אלף שנה. הוא די הורס את העולם תוך כדי אבל זה לא משנה כי אני לא אמשיך להגיד לכם מה קורה בכל הספר. באתי הרי כדי לתת ביקורת, לא?
הספר מאוד מוזר. לי אישית אין בעיה עם האנגלית, או עם הקפיצות הענקיות בזמן (אוקיי, זה הרי מחזה. מה ציפיתם?), שזה רוב מה שאכזב את המעריצים. גם אין לי בעיה עם עצם הקיום של הספר הזה- זה הרי נורא ריצה את הילדה בת השבע שבי. הוא לא בדיוק חלק מהסדרה, ואף פעם לא יהיה. זה מה שכולם צריכים לקלוט לפני שהם כועסים. אני לא הכי מבינה את הכעס הזה, כי בת'כלס, לא כולם רצו לדעת מה קורה איתם כשהם מבוגרים, ולא בני נוער מפוצצים בהורמונים? לדעת אם הארי ניפח עוד דודה, או מה עושים כל אוכלי המוות אחרי שוולדמורט הפסיד בקרב על הוגוורטס?