אם הייתי צריכה לתאר את הספר הזה בשורה אחת אז הייתי אומרת שהוא "ברידג'רטון פוגש את חמישים גוונים של אפור". כפי שניתן להבין מהכריכה המרשימה (שמאוד אהבתי) ומשם הספר, התקופה היא 1881 בלונדון-סקוטלנד-צרפת, ועל כן הספר הזה מומלץ במיוחד לחובבי הרומנים ההיסטוריים. במהלך הקריאה אי אפשר שלא להישאב לאווירה המהפנטת של המאה ה-19, ולדעתי האווירה מועברת בספר בצורה נפלאה. לדעתי העלילה זורמת אבל לא יותר מזה (מעטים הפעמים שממש הייתי מרותקת לספר מרוב עניין), זה ספר בשביל להעביר את הזמן בנעימים אבל לא לצפות למעבר לזה.

אם הייתי צריכה לתאר את הספר הזה בשורה אחת אז הייתי אומרת שהוא "ברידג'רטון פוגש את חמישים גוונים של אפור". כפי שניתן להבין מהכריכה המרשימה (שמאוד אהבתי) ומשם הספר, התקופה היא 1881 בלונדון-סקוטלנד-צרפת, ועל כן הספר הזה מומלץ במיוחד לחובבי הרומנים ההיסטוריים. במהלך הקריאה אי אפשר שלא להישאב לאווירה המהפנטת של המאה ה-19, ולדעתי האווירה מועברת בספר בצורה נפלאה. לדעתי העלילה זורמת אבל לא יותר מזה (מעטים הפעמים שממש הייתי מרותקת לספר מרוב עניין), זה ספר בשביל להעביר את הזמן בנעימים אבל לא לצפות למעבר לזה.

אם הייתי צריכה לתאר את הספר הזה בשורה אחת אז הייתי אומרת שהוא "ברידג'רטון פוגש את חמישים גוונים של אפור". כפי שניתן להבין מהכריכה המרשימה (שמאוד אהבתי) ומשם הספר, התקופה היא 1881 בלונדון-סקוטלנד-צרפת, ועל כן הספר הזה מומלץ במיוחד לחובבי הרומנים ההיסטוריים. במהלך הקריאה אי אפשר שלא להישאב לאווירה המהפנטת של המאה ה-19, ולדעתי האווירה מועברת בספר בצורה נפלאה. לדעתי העלילה זורמת אבל לא יותר מזה (מעטים הפעמים שממש הייתי מרותקת לספר מרוב עניין), זה ספר בשביל להעביר את הזמן בנעימים אבל לא לצפות למעבר לזה.

אם הייתי צריכה לתאר את הספר הזה בשורה אחת אז הייתי אומרת שהוא "ברידג'רטון פוגש את חמישים גוונים של אפור". כפי שניתן להבין מהכריכה המרשימה (שמאוד אהבתי) ומשם הספר, התקופה היא 1881 בלונדון-סקוטלנד-צרפת, ועל כן הספר הזה מומלץ במיוחד לחובבי הרומנים ההיסטוריים. במהלך הקריאה אי אפשר שלא להישאב לאווירה המהפנטת של המאה ה-19, ולדעתי האווירה מועברת בספר בצורה נפלאה. לדעתי העלילה זורמת אבל לא יותר מזה (מעטים הפעמים שממש הייתי מרותקת לספר מרוב עניין), זה ספר בשביל להעביר את הזמן בנעימים אבל לא לצפות למעבר לזה.

מה אני אגיד לכם? זה הפעם הראשונה שהפתגם "אל תשפוט ספר לפי הכריכה שלו" הכה בי. הכריכה מזמינה מאוד, והשם של הספר? אין מצב שהוא לא העלה לכם חיוך. היו לי ציפיות גבוהות מהספר הזה. אבל בפועל? מדובר בשעמום אחד גדול. הספר מתחיל ישר באירוע "טרגי" (כבר בעמוד השלישי), ובגלל שזה קורה כל כך מהר, לא באמת הספקתי להתחבר לדמויות או להרגיש כאב בשבילכם... זה מרגיש שבספר הזה אין באמצע - או שהכל קורה במהירות או שהכל באיטיות בלתי נסבלת. מבחינת עלילה? לא מרגש ולא מעניין במיוחד (כן היו דברים מעניינים, אבל רוב הזמן איחלתי לעצמי שהספר הזה יגמר כבר ואעבור לספר יותר מעניין) מה אהבתי בספר? את הכריכה (ואת העובדה ששילמתי עליו רק 20 שח, ולא יותר על השעמום הזה), אבל פה זה בערך מסתיים מה לקחתי איתי? את הרצון לחבר כמו אנדי!

אני חייבת להודות - שרון צוהר היא אחת הסופרות האהובות עליי. בכל פעם שאני רואה ספר שלה שלא קראתי, אני קונה אותו מבלי לקרוא את התקציר. כך גם עשיתי עם הספר "עד שהאבק ישקע", וכמובן שלא התאכזבתי! העלילה זורמת ומעניינת, התיאורים לא מעיקים ואי אפשר שלא להתחבר לדמויות בספר, לצחוק איתם ולהרגיש את כאבם. מכירים את ההרגשה הזאת שלא בא לכם שספר יסתיים, אבל מצד שני אתם ממש רוצים לקרוא את הספר? זה בדיוק מה שקרה לי עם הספר הזה!