***ספר רביעי בסדרת מפקחת הבילוש אריקה פוסטר. קדמו לו: הנערה בקרח, מארב לילי ומים אפילם. ניתן לקרוא כספר בודד אך ממליצה בחום לקרוא לפי הסדר כדי להכיר את הדמויות היטב ולהבין את התפתחותן. מי היה מדמיין שפעולה רגילה של הורדת הזבל, תפגיש אותו פנים אל מול פנים עם גופתה של בחורה צעירה בתוך פח האשפה השכונתי? זה בדיוק מה שקרה כשהמשטרה הוזעקה ואריקה הייתה בין הראשונים להגיע לזירה. שתי בעיות עיקריות: אריקה כבר לא עובדת במחלקת חקירות רצח והתיק לא שלה. אם תשאלו את אריקה, אלו אינן סיבות מספיק טובות כדי למנוע ממנה לנסות ולהתברג לצוות החקירה. בלאו הכי לא טוב לה איפה שהיא מוצבת, קבורה בין ערימות של ניירת ועם אנשים שהיא לא נהנית לעבוד. מה שעוזר לה להתחיל לעבוד על התיק, זה שהיא מוצאת קשר אפשרי בין מקרה הרצח הנוכחי לבין מקרה רצח ישן יותר וכמובן, בלתי מפוענח. היא מזהה את קווי הדמיון בדפוס פעולתו של הרוצח בשני המקרים. הקורבנות דומות מבחינה חיצונית. הפציעות והפגיעות ששתיהן סבלו היו זהות ובעיקר, החתך בעורק הירך שגרם למותן כתוצאה מדימום מסיבי. אך זה לא מסביר כלום. מי חטף אותן? כיצד הצליח הרוצח להניח עליהן את ידו? היכן החזיק בהן? איך זה הגיוני שאין עדים? איך ייתכן שהוא הצליח לחמוק מהמשטרה ועוד פעמיים? מה המשטרה מחמיצה? ככל שהחקירה מתקדמת, אריקה והצוות שלה שכולל את פיטרסון ומוס, מגיעים לעוד מבוי סתום. מספר השאלות עולה בהרבה על מספר התשובות והכי מתסכל, שאין קצה חוט. הצוות לא אומר נואש והם מצליחים לאתר דמות השופכת אלומת אור חיוורת על הפרשייה. מתברר שהרוצח צד את קורבנותיו ברשת תוך שימוש בזהות בדויה. איך תופסים מישהו פיקטיבי? מה יוביל למושך בחוטים האמיתי? באמצע התופת, נחטפת עוד צעירה. מפלס הלחץ עולה והצורך למנוע את הרצח הבא בוער באריקה ובצוות. האם יצליחו? הסיפור מובא בגוף שלישי. הכתיבה קולחת, סוחפת, מותחת, פתלתלה, עתירת תפניות ואפופת מסתורין. רוברט ברינדזה מניח בין ידינו עלילה אקטואלית שכל אחד יתחבר אליה. ישנה אמירה וביקורת חברתית על העידן של היום שבו אנשים מתנהלים בעולם ויטואלי, ברשת ובאפליקציות, דבר החושף אותם לסכנות רבות. הסופר מראה לנו את הקלות שבה ניתן להתל באחרים ושאם לא מקפידים לעמוד על המשמר, אנו עלולים למצוא את עצמנו בצרה צרורה. אהבתי מאוד את החיכוכים בין אריקה לממונים עליה. האישה הזו פשוט כלבבי! אחת שהולכת עם האמת שלה עד הסוף, נלחמת על מקומה ובעיקר, נלחמת למען הצדק. ומה שיפה, זה שבעת הצורך, היא מודה בטעותה ומתנצלת. דמותה פשוט נהדרת ונהניתי לראות עוד רובד בהתפתחות שלה בעיקר ברצון להמשיך הלאה. כשמדובר בסדרת ספרים, נדיר שסופר מצליח לשחזר את הצלחת הספר הראשון ולהתעלות על עצמו מספר לספר. רוברט ברינדזה הוא אחד המוכשרים שבסופרים שמצליח לחדש, למתוח ולהפתיע כל פעם מחדש. זוהי המלצה רותחת לרוץ ולקרוא!

מכירים את זה שהכריכה כל כך מתוקה והכותר חמוד ואתם בטוחים שהסיפור יעשה לכם נעים בלב? זה מה שקרה לי עם הספר הזה. אווי דרייק נשואה לחבר נעוריה, רופא נערץ ואהוב ומנהלת חיים מושלמים לכאורה. היא מחליטה לעזוב את בעלה ואז מקבלת טלפון שמודיע לה שבעלה מת בתאונת דרכים. דווקא כשהיא אוזרת אומץ ומקבלת החלטה לעזוב את המקום שלא טוב לה בו, גם זה נלקח ממנה! זה יכול להטריף כל אחד! אווי מוצאת את עצמה במצב שכל הסובבים אותה מרחמים עליה ומעריצים אותה כי הם חושבים שהיא מתאבלת על מות בעלה. כולם חושבים שקשה לה בלעדיו. אפילו החבר הכי טוב שלה, אנדי, לא יודע דבר וחצי דבר ממה שעבר עליה והוא כמו האחרים, לא ידע שהיא תכננה לעזוב. רק עצם המחשבה שאת אוכלת את עצמך מבפנים ושמה מסכה ומרימה הצגה העומדת בדרישות וציפיות הסובבים אותך, פשוט מעציבה ומתישה. כמה יכול בנאדם לשמור הכל בלב? על כמה אנשים הוא חייב לעבוד? מכמה אנשים להסתיר? איזה מחיר זה יגבה? אתם מדמיינים כמה בדידות בנאדם יכול להרגיש במצב כזה? כנראה דרוש עוד בנאדם שבור כמוך כדי שיראה ויבין אותך. דין טני הוא ספורטאי מהולל, מגיש בייסבול מפורסם שקם בוקר אחד רק כדי לגלות שהיד שלו לא מה שהייתה פעם. איש לא יודע מה הסיבה. כל הבדיקות תקינות ולא משנה כמה חזק התאמץ, הוא פשוט לא הצליח. כאוב ועצוב, הוא מחפש מקום מנותק מכל מי שהוא מכיר ומכל מי שיכול לזהות אותו. הוא מגיע לעיירה של אווי והשניים נפגשים. הסיפור מסופר בגוף שלישי המביא לנו את סיפורם של אווי ושל דין. חייבת לציין שזו הפעם הראשונה שבה אני קוראת גוף שלישי שמרגיש לי כל כך קרוב לגוף ראשון. הסוד הוא בכתיבה המופלאה של הסופרת. הסיפור שופע הומור ושנינות לצד התגליות הכואבות והעצובות של הדמויות. מצאתי את עצמי מחייכת לא מעט ומגחכת פה ושם. באמת, השנינות פה ממש מיוחדת. זהו מסוג הסיפורים שאני אוהבת על הזדמנות שניה, על דמויות בוגרות שכל אחת מתמודדת עם המטען שלה ובאותה נשימה מגלה רגישות למטען של האחר. אהבתי את הקשרים הקיימים בין הדמויות בספר ואהבתי את החשש מפני האפשרות להיכנס למשהו חדש. אהבתי שהסופרת שמה דגש עצום על חשיבותה של תקשורת בין אנשים בכלל, חברים, משפחה וזוגות בפרט. אהבתי את המשברים הקטנים ואי ההבנות שכל אחד עלול לעבור, דבר שהוסיף לאמינות העלילה. התחברתי לדמויות הראשיות ואהבתי את המשניות במיוחד כי הן מועטות ולכל אחת תפקיד משלה שתרם במקומות ובזמנים הנכונים לעלילה. לסיכום, רומן ביכורים קסום, שנון, רגיש וכזה שעושה נעים בלב ומעלה חיוך על הפנים. מחכה בכיליון עיניים לספרה הבא של הסופרת וממליצה לכם לקרוא בחום.

אדלאידה פלקון בת ה- 38 מאבדת את אמה לאחר שזו נאבקה במחלה קשה. לאחר ההלוויה, היא מגיעה לדירה ומוצאת כי אליה פלשה חבורת נשים בהנהגת מישהי הזוכה לכינוי "המרשלית." החבורה הזו פועלת בחסות בני המהפכה שהטילו אימה על רחובות העיר קראקס, ונצואלה. הימים הם ימי מלחמה ופחד. שום דבר ושום מקום אינו בטוח. לאחר השתלטות החבורה על דירתה, אדלאידה נאלצת למצוא מחסה. היא מוצאת אותו בדירת שכנתה, אורורה פרלטה, המכונה "הבת של הספרדייה." מרגע שכף רגלה דורכת בדירתה של אורורה, אדלאידה מבינה שנקרתה בדרכה הזדמנות פז לעזוב את המדינה, אך תחת זהות בדויה. האם הרשויות יעלו על אדלאידה או שהיא תוכל לעזוב את ונצואלה? האם ההתחזות שלה באמת תעזור לה לפתוח בחיים חדשים? הסיפור מובא בגוף ראשון מנקודת מבטה של אדלאידה. בכתיבה יפה, הסופרת מעבירה לקורא את כל מחזות הזוועה שאדלאידה והעם שלה חווה בצל המהפכה. התיאורים לא פשוטים ומשרים אווירה קודרת וכבדה. תיאורי מלחמה, ביזה, התעמרות באזרח הפשוט ושלילת זכויותיו הבסיסיות, פשוט קשים. לנו בתור ישראלים, קל להזדהות במידה מסויימת, לאור המציאות העגומה בה אנו חיים. לקח לי הרבה זמן להיכנס לעלילה. המציאות של אדליאדה והפחד המתמיד שלה ושל כל סובביה, לצד לעריצותם של "המקושרים" יצרו אצלי התנגדות פנימית. לא רציתי להזדהות. לא רציתי להתחבר. לא רציתי לחוש שאני שם. לא רציתי "לחיות" מציאות קשה של חוסר ודאות וחוסר שקט ורגיעה ועדיין, לא נטשתי. המשכתי לקרוא כי רציתי לדעת אם תצליח אדלאידה לחמוק ולבנות לעצמה חיים חדשים. המתח שהיא הייתה שרויה בו, הורגש היטב בשכמותיי. הייתי פקעת אחת של עצבים עד העמוד האחרון. הספר לא פשוט, מצריך ריכוז ומצב רוח רגוע והרבה סבלנות כדי להישאב לתוך העלילה ועם זאת, לא מתחרטת שקראתי. זהו סיפור על נחישותה של אישה אחת שלא נותר לה כלום מלבד הצורך הבסיסי בלשרוד. רומן ביכורים בועט ואין לי ספק שארצה לקרוא עוד מספריה של הסופרת בעתיד.

אין דרך יותר טובה לציין יום הולדת 40 מאשר לתקן מחדל ולקרוא ספר של סטיבן קינג בפעם הראשונה! בילי סאמרס הוא גיבור מיוחד במינו. ילדותו לא הייתה מזהירה, אך עד מהרה מצא את הכישרון שלו. הוא צלף מעולה. אותו כישרון הוביל אותו למלחמת עיראק. לאחר המלחמה, הוא הפך לרוצח שכיר אך יש לו תנאי אחד: המטרה חייבת להיות "איש רע" אחרת הוא לא מסרב לקחת את העבודה. בילי מחליט לפרוש אבל אז מציעים לו ג'וב אחד אחרון וככזה, איך לא, הדברים מסתבכים. קלישאתי? על פניו כן, אבל זה הכי לא! התדמית שבילי משדר למעסיקיו היא של איש איטי ודי מטומטם שאוהב לקרוא קומיקס. איש לא מנחש לרגע עד כמה הוא חכם, אוהב ספרים מושבע ושהוא הכל חוץ מאיטי וממטומטם. בילי בנה סיפור כיסוי מושלם. הוא מעמיד פנים שהוא סופר והדבר מעורר התרגשות בדיירי הבניין שבו ממוקמת דירת המסתור שלו. עד מהרה, בילי מגלה תשוקה אמיתית לכתיבה ואת הכוח התרפאותי הטמון בה. הוא יודע שאיש לעולם לא יקרא את מה שהוא כותב, אז הוא משחרר מגננות והמילים נשפכות ממנו. כל מה שעבר בחיים, כל הקשיים וכל הזיכרונות הכואבים פשוט נהרו מתהומות נשמתו ותרשו לי להגיד לכם, הסיפור הזה מכמיר לב! ההכנות בשטח לקראת החיסול והתצפיות בעיצומן, עד שבילי חושד שמישהו מנסה לחסל אותו! אם לא די במצב הבעייתי שאליו נקלע שבוא הוא חייב לשמור על עצמו בחיים ועדיין לחסל את היעד, הוא נתקל באישה צעירה בשם אליס. ליבו יוצא אליה והוא לוקח אותה תחת חסותו. מנקודה זו ואילך, האירועים עולים הילוך ורמת המתח והדריכות עולות! מי הוא היעד לחיסול ומי הזמין את הג'וב? מי רוצה לחסל את בילי? מה עבר על אליס שגרם לבילי לסטות מתוכניתו בשבילה? האם נוכחותה תשפיע על הלו"ז של בילי? האם החיסול ייצא אל הפועל ובילי יפרוש או שמא נכונות לו הפתעות נוספות? הסיפור הנפלא הזה מובא בגוף שלישי. בכתיבה חכמה, חדה ושופעת הבנה מעמיקה בנפש האנושית, מוביל קינג את הקורא, יחד עם בילי, במסע של גילויים מרתקים, תפניות נפלאות ומפגשים עם דמויות שפשוט תענוג לקרוא עליהן ועל חלקן בסיפור. העלילה סוחפת! אומנם באתי עם ציפייה מסויימת לאלמנט של אימה שלא היה כאן, אך הנאתי הייתה מרובה ממנו. שזירת התובנות על החיים, התמודדות עם משקעים והתהליך שעוברים בילי וחלק מהדמויות בעלילת מתח, זו אומנות. לא היה לי רגע דל! קראתי בכל רגע פנוי (ולא היו לי הרבה כאלה לאחרונה) כי סקרנותי לא הניחה לי לזנוח אותו. רציתי לדעת מה יקרה! זו הייתה חוויה ראשונה מוצלחת ונפלאה עם קינג, שלא מעט מספריו אצלי כבר נצח על המדף. נהניתי מאוד וממליצה בחום.

מכירים את זה שהכריכה כל כך מתוקה והכותר חמוד ואתם בטוחים שהסיפור יעשה לכם נעים בלב? זה מה שקרה לי עם הספר הזה. אווי דרייק נשואה לחבר נעוריה, רופא נערץ ואהוב ומנהלת חיים מושלמים לכאורה. היא מחליטה לעזוב את בעלה ואז מקבלת טלפון שמודיע לה שבעלה מת בתאונת דרכים. דווקא כשהיא אוזרת אומץ ומקבלת החלטה לעזוב את המקום שלא טוב לה בו, גם זה נלקח ממנה! זה יכול להטריף כל אחד! אווי מוצאת את עצמה במצב שכל הסובבים אותה מרחמים עליה ומעריצים אותה כי הם חושבים שהיא מתאבלת על מות בעלה. כולם חושבים שקשה לה בלעדיו. אפילו החבר הכי טוב שלה, אנדי, לא יודע דבר וחצי דבר ממה שעבר עליה והוא כמו האחרים, לא ידע שהיא תכננה לעזוב. רק עצם המחשבה שאת אוכלת את עצמך מבפנים ושמה מסכה ומרימה הצגה העומדת בדרישות וציפיות הסובבים אותך, פשוט מעציבה ומתישה. כמה יכול בנאדם לשמור הכל בלב? על כמה אנשים הוא חייב לעבוד? מכמה אנשים להסתיר? איזה מחיר זה יגבה? אתם מדמיינים כמה בדידות בנאדם יכול להרגיש במצב כזה? כנראה דרוש עוד בנאדם שבור כמוך כדי שיראה ויבין אותך. דין טני הוא ספורטאי מהולל, מגיש בייסבול מפורסם שקם בוקר אחד רק כדי לגלות שהיד שלו לא מה שהייתה פעם. איש לא יודע מה הסיבה. כל הבדיקות תקינות ולא משנה כמה חזק התאמץ, הוא פשוט לא הצליח. כאוב ועצוב, הוא מחפש מקום מנותק מכל מי שהוא מכיר ומכל מי שיכול לזהות אותו. הוא מגיע לעיירה של אווי והשניים נפגשים. הסיפור מסופר בגוף שלישי המביא לנו את סיפורם של אווי ושל דין. חייבת לציין שזו הפעם הראשונה שבה אני קוראת גוף שלישי שמרגיש לי כל כך קרוב לגוף ראשון. הסוד הוא בכתיבה המופלאה של הסופרת. הסיפור שופע הומור ושנינות לצד התגליות הכואבות והעצובות של הדמויות. מצאתי את עצמי מחייכת לא מעט ומגחכת פה ושם. באמת, השנינות פה ממש מיוחדת. זהו מסוג הסיפורים שאני אוהבת על הזדמנות שניה, על דמויות בוגרות שכל אחת מתמודדת עם המטען שלה ובאותה נשימה מגלה רגישות למטען של האחר. אהבתי את הקשרים הקיימים בין הדמויות בספר ואהבתי את החשש מפני האפשרות להיכנס למשהו חדש. אהבתי שהסופרת שמה דגש עצום על חשיבותה של תקשורת בין אנשים בכלל, חברים, משפחה וזוגות בפרט. אהבתי את המשברים הקטנים ואי ההבנות שכל אחד עלול לעבור, דבר שהוסיף לאמינות העלילה. התחברתי לדמויות הראשיות ואהבתי את המשניות במיוחד כי הן מועטות ולכל אחת תפקיד משלה שתרם במקומות ובזמנים הנכונים לעלילה. לסיכום, רומן ביכורים קסום, שנון, רגיש וכזה שעושה נעים בלב ומעלה חיוך על הפנים. מחכה בכיליון עיניים לספרה הבא של הסופרת וממליצה לכם לקרוא בחום.

איזה ספר נדיר! בתור חובבת רומנים היסטורים מושבעת, בעלת מנוי בספריה מגיל חמש ומקדשת את חשיבותה של המילה הכתובה והכרוכה בעטיפה יפה, ספר זה נתפר למידותיי! איזה עונג צרוף! השנה היא 1939. זהו סיפורה של אודיל, בחורה צעירה מפריז החולמת להיות אישה עצמאית. היא מתקבלת לעבודה בספרייה האמריקאית בפריז, מתחילה להתרגל לשגרת העבודה המעניינת והמספקת לה עונג רב ואז הנאצים כובשים את פריז. אודיל וצוות הספרייה כה מסורים לעבודתם ולמנויים, שהם מחליטים להנגיש את הספרים לכולם ויהי מה, כן, גם במחיר נטילת סיכונים אישיים רבים. אודיל מחליטה שכלום לא ישבור את רוחה ולא יניא אותה מלשרוד את המלחמה, מלבצע את עבודתה על הצד הטוב ביותר ומלאהוב בכל ליבה את פול, ארוסה וקצין משטרה צעיר ומבטיח ואת בני משפחתה. ציר נוסף לעלילה מתחיל בשנות השמונים והמגולל את סיפורה של לילי, בחורה צעירה העוברת קשיים משלה בעיירה במונטנה, ארצות הברית. לילי מתחברת אל אודיל, כעת אישה מבוגרת, מבודדת ועצובה. האם תצליח אודיל לשרוד את המלחמה בלא פגע? האם היא ועובדי הספרייה יוכלו לבצע את עבודתם ללא סנקציות מצד הנאצים? איזה לקח התקופה הזו תלמד את אודיל? כיצד מוצאת את עצמה אודיל בארה"ב? כיצד מתחברות שתי התקופות יחדיו? הסיפור מובא בגוף שלישי ונע בין העבר של אודיל במהלך המלחמה בפריז, לבין שנות השמונים כשהיא נמצאת בארצות הברית. הכתיבה פשוט מאוד סוחפת וקולחת! מצאתי את עצמי נשאבת אל תוך העלילה המהפנטת הזו. הרגשתי שאני נמצאת יחד עם אודיל בפריז. התרגשתי איתה וכאבתי את כאבה. וכשהוצגה לילי התחברתי אף אליה והחיבור בין השתיים היה מאוד מיוחד, נוגע ומרגש ובהחלט בעל ערך מוסף. הדמויות בנויות בצורה פשוט מאוד נפלאה. הדמויות בנויות בצורה פשוט מאוד נפלאה. הקריאה עוררה בי חשק עז להשחיז את מעט הצרפתית שלמדתי. אהבתי מאוד שהסופרת התמקדה בחיי האנשים בתקופת המלחמה, כאשר המלחמה ברקע ולא הייתה העיקר בסיפור. אהבתי שהציגה תמונה אמיתית של יצרים והחלטות הנובעים מאי ודאות בעת מלחמה ופחד קיומי. עוד יותר נפלא היה לגלות שהעלילה מבוססת על אירועים ועל אנשים אמיתיים וזה דבר הראוי להערכה והמוסיף עוד רובד להנאה מהסיפור. אציין לשבח את תרגומה המשובח של מור רוזנפלד ואת העריכה הבלתי מתפשרת. תודה על חווית קריאה נהדרת. זהו סיפור על חשיבותה של עצמאות, על הרצון להמשיך בשגרה ולהיאחז במוכר חרף עתות מצוקה. זהו סיפור על חברות אמיצה, התמודדות עם קשיים ואובדן, התמודדות עם שינויים מהותיים בכל מה שמוכר ובטוח ומעל לכל, זה סיפור על חמלה, הגשמה עצמית ופיוס. המשיכו לקרוא ספרים כי זהו מזון נפשו של אדם. ממליצה בחום רב.