בשונה מהספרות הרגילה והקלאסית אותה אני נוהגת לקרוא מצאתי עצמי קוראת ספר מדע. יש משהו מרתק במדע,מרתק בלדעת,לגלות ולהבין. את הספר הזה ביקשו לקרוא גם נערים ונערות בני 15 הלומדים פיזיקה והרצון לדעת ולהבין ריתק אף אותם. אין זה ספר מדע רגיל. הוא לא מביא את המדע כפי שהוא אלא דרך עיניו של הסופר שהוא בעצמו אסטרופיסיקאי בכיר המתאר לנו את כוחה של טעות. הסופר בחר חמישה מדענים ידועים ופורצי דרך ומביא את תאוריית המדען וממול, השגיאה שהביאה לשינוי עצום,שגיאה גאונית כדבריו. בסגנון כתיבה נפלא ומרתק כותב מריו ליביו את האמת שאולי לא כולנו יודעים. המדע נבנה גם מטעויות. כל טעות יכולה להיות הרסנית מצד אחד וגאונית מצידה השני. יש בספר הבנה מופלאה על כמה חשובה היצירתיות,המחשבה האחרת והלא מקובעת,היציאה מגבולות המותר והאסור וההבנה עד כמה חשובה הדרך ועד כמה חשוב להבין שטעות אחת היא פתח לעולם שלם של הצלחות. זה לא ספר שקל לקרוא,זה לא ספר שקוראים מהר וזה לא ספר שמתאים לכל אחד. זהו ספר מדע מרתק שקראתי אותו וממליצה לקרוא אותו לאט. כלפעם חלק אחר,כל פעם מדען אחר. לתת למידע לשקוע בתוכנו,לעכל,להבין ואולי לחזור על הפרק שוב כדי להבין יותר. ספר שכזה לא קל לתרגם וחייבת לציין לטובה את התרגום המוצלח של עמנואל לותם שאפשר גם לבני נוער לקרוא,להבין מבלי להרגיש שהיה קושי בתרגום.

מסיימת לקרוא את הספר הזה עם חיוך ואומרת לעצמי- “זה ספר טוב! כתוב טוב,עלילה נפלאה,לא משעמם ולא ארוך מדי. העלמה ג’יין מיור מציגה עצמה כנערה בת 19 כשהיא מגיעה למשפחת קובנטרי ללמד את בלה מוזיקה,צרפתית וציור. אלא שהעלמה בת ה-19 אינה כה צעירה ואינה כה תמימה או מסכנה כפי שהיא מציגה עצמה בפני המשפחה כדי למצוא חן בעיניהם. היא אמנם שובה את ליבם אולם מטרתה היא אחרת לגמרי.היא תגיע אל המטרה בדרכי תככנות,העמדת פנים,ודרך פסיכולוגית מיוחדת רק לה. זהו אינו רק סיפורה של ג’יין מיור זהו סיפורן של נשים באנגליה שבתקופת האצולה וחשיבותם של חיי החברה. אם לא היית אישה בעלת מעמד או ממשפחה אצילית לכאורה, הרי שנועדת לחיות בתחתית וג’יין מיור שעוטה על עצמה מסכה אחת ועוד אחת מפלסת את דרכה. יש לג’יין מיור כריזמה וחדות שמיעה ואבחנה שעוזרות לה להתנהל במשפחה בערמומיות מצד אחד ובגילוי האמת מצד שני. אמת שאיש לא יאמין לה. גם אם תצליח ג’יין מיור במזימתה האם אכן ישתנו חייה לטובה או שאולי דווקא אז היא מאבדת משהו מעצמה? וזה מוביל אותנו לאחרית הדבר שבסוף הספר שמוסיפה נדבך מרתק לתקופה ולעלילה והופכת את הספר מספר טוב לספר משובח. אי אפשר לסיים את הסקירה מבלי לשבח את תרגום הספר. זהו סיפור בריטי קלאסי שתורגם לראשונה לעברית ע”י שירלי פינצי-לב . לא פשוט לתרגם סגנון כתיבה שכזה והמתרגמת עשתה כאן עבודה נהדרת. קריאת הספר משתווה לצפייה בסרט בריטי עם מבטא בריטי כבד דהיינו,המתרגמת הצליחה בכשרונה הרב להעביר את המבטא ואת סגנון הדיבור לספר וזו לחלוטין אינה משימה קלה. לא נשכח שתרגום לא טוב עלול לקלקל כל ספר טוב ככל שיהיה.

" הלב הוא כמו גן שאפשר לגדל בו פרחי חמלה או קוצי תיעוב..." העבר הוא חלק מאיתנו ובלעדיו לא נהיה מי שאנחנו. בספרה החדש מספרת לנו אדיבה גפן על העבר והשפעתו על ההווה ואולי גם על העתיד. סיפור של אם ובת, בעל ואשה, אבא ובת ורחוב אחד בחיפה של זמנים אחרים שבו מתרחשת העלילה. מרי היפה, הפראית, השונה שהתחתנה צעירה מאוד עם עמוס שהיה הרבה יותר מבוגר ממנה ומאוהב בה עד כלות. נעמי בתם היפה גדלה בצל אבא אוהב ומאוהב ואמא שלא מוצאת מקום ומנוחה לנפשה. שוב ושוב נוטשת האם את האב והבת ומנסה לטעום חיים אחרים. בנטישתה היא פוצעת את נפש אהוביה. אביה של נעמי לא יפסיק לחכות ולאהוב בעוד נעמי עוד לפני שמלאו לה 18 שנים תנטוש הפעם היא את עברה ותשוב כעבור שנים רבות. עדיין חבולה, עדיין זוכרת. סיפור חייהם של מרי,עמוס ונעמי מתרחש ברחוב קטן ושקט בחיפה. בשנים אחרות, בתקופה אחרת. רחוב שבו כולם מכירים את כולם, לכל אחד יש כינוי משלו ושום דבר מהמתרחש ברחוב אינו נסתר מעינו של איש. בשני קולות כתוב הספר. קול הרחוב וקולה של נעמי. קול הרחוב מספר את הרכילות העסיסית שהתגלגלה מפה לאוזן. מרי בצעירותה היתה מוקד לרכילות אינסופית כך גם כשנישאה לעמוס וכך כשנולדה נעמי. הם ידעו לספר על מה ששמעו או שחשבו ששמעו, נשבעו שראו, חרצו דין, לעגו לא פעם וגם ידעו לעזור. הרחוב הצר היה כמשפחה אחת גדולה בשמחה ואבל, משפחתה של נעמי הקטנה. קולה של נעמי מספר על ההווה שלה שהוא פועל יוצא מעברה. היא מספרת את עצמה, תחושותיה, כאבה, אהבתה ואכזבתה. היא מספרת על "משפחת הרחוב" שלה, אלה שעזרו לה כשננטשה בידי אמה, אלה שהיו יד מחבקת, אלה שהשאירה מאחור. והסיפור היפה הזה אינו רק סיפורם של בני משפחה אחת אלא של אנשים רבים, של החברה בכללותה. בעודי קוראת את הספר עלתה בזכרוני השכונה הישנה בה גדלתי, המכולת, הירקן, מוכרת העיתונים הגבוהה ועוד דמויות רבות מעברי. כל מי שיקרא את הספר וחי בארץ בעשורים רחוקים יותר יימצא בו קצת מעצמו, קצת מילדותו. וזה נפלא בעיניי. היכולת להעביר בסיפור אחד גם את סיפורם של הקוראים. הספר עשיר בהמון דברים. בתיאורים נפלאים של מקומות, תיאורים מדוייקים לעיתים עד כאב של תחושות ורגשות. תיאורי אהבה ואכזבה, סודות שהתגלו וכאלה שנשארו כמוסים, יחסי הורים ילדים ושינויים של תקופות חיים. ובנוסף הסיפור עשיר בדמויות. המון דמויות יש בסיפור וכל דמות היא כמו עוד סיפור קטן. למרות כל העושר הרב הזה לא נוצר שום כובד בסיפור ולא נוצרת עייפות קריאה או שעמום. הכתיבה מעולה וקולחת, השפה עשירה ומדוייקת והעריכה מצויינת. לא נותר לי אלא להודות לסופרת על ספר יפה שכזה שכמו לקח אותי יד ביד להצגה יומית. עריכה: נועה מנהיים הוצאת כנרת זמורה

התחלתי לקרוא את הספר והפסקתי,היה לי קשה מדי,מוכר מדי, אמיתי מדי. סיפורה של מוד השתלב עם סיפורה של אימי עליה השלום והרגשות והתחושות געשו בתוכי ולא נתנו מנוח. ידעתי שאני חייבת להמשיך לקרוא וכך עשיתי. זהו סיפורה של מוד,אישה מבוגרת הסובלת מדמנציה. את ההווה היא אינה זוכרת היטב ואולם העבר אינו מרפה ממנה. אנגליה בזמן ואחרי המלחמה שם חיה מוד עם משפחתה. אחותה האהובה סוקי נעלמת יום אחד ולא ידוע מה עלה בגורלה. בעלה המפוקפק משהו של סוקי ,פרנק,דייר המשנה בבית הוריה של מוד ואישה אחת שכולם קוראים לה משוגעת הם חלקים מפאזל חייה של מוד. הפאזל מעולם לא הושלם משום שלא נודע דבר על גורלה של סוקי. בהווה של מוד שזכרונה מטשטש ובוגד בה היא מחפשת אחר חברתה אליזבת אשר נעלמת מביתה יום אחד. דאגתה כנה ואמיתית והיא אינה חוסכת במאמצים לחפשה. חיפושיה אחר אליזבת חברתה מובילים אותה לחיפושים אחר אחותה. הסביבה אכזרית אל מוד. איש אינו מאמין לה,איש לא חושב כי היא דוברת אמת. כמה עצוב שכאלה הם חייהם של אנשים מבוגרים בכלל וחולי דמנציה ואלצהיימר בפרט לא רק בספר אלא במציאות. הספר כתוב בצורה משובחת מאין כמותה. כמו כלים שלובים משתלבים עברה וההווה של מוד אלה באלה. רגע אחד היא קשישה המחזיקה סיכת מסרק בכיסה וברגע אחר סיפור הסיכה מעברה נגלה לפנינו. רגע אחד נזכרת מוד בפודרייה ישנה ודהויה שחצייה נמצא בכיסה וברגע אחר בשילוב מופלא מחזיקה מוד בשני חלקי הפודרייה. הספר מרתק,הקריאה קולחת. יש בו שילוב נפלא של מתח, של דמויות שונות ומגוונות שאט אט מתגלה הקשר בין דמות אחת לאחרת. עוד פיסת חיים מתגלה ועוד אחת עד הסוף המפתיע . זהו גם ספר עצוב. הזקנה קשה היא. איבוד הזכרון הוא כמו איבוד צלם אנוש. אדם שכל חייו היה עצמאי ופעיל הופך להיות אדם תלוי באחרים. אדם שלא זוכר ולא מכיר את ילדיו,את נכדיו,אדם שרואה את הזלזול וחוסר הסבלנות של הסביבה והלב נקרע. מי שהיה קרוב לסיטואציה שכזו בקרב קרוביו יזדהה עם הספר ולגבי כולנו בואו לא נשכח שכל אחד ואחת עלול להיות במצב כזה. “אל תשליכני לעת זקנה,ככלות כוחי אל תעזבני…”

על ברונו שולץ הסופר והצייר היהודי-פולני שמעתי עוד בבית הוריי לפני שנים רבות. כשהגיע ספרו החדש של אמיר גוטפרוינד לידי וראיתי ששמו של שולץ הוא חלק מהעלילה ידעתי שזה יהיה ספר טוב. מה שלא ידעתי זה,שזה יהיה ספר מעולה! תחילתו של הספר מיד הביאה אותי למחשבות רבות. מהו הגרפיטי,למה הכוונה,מי כתב ולמה? והשאלות לא פסקו לכל אורך הקריאה. כל פעם תשובה נוספת נחשפה ושאלה חדשה צצה. כבמטה קסם נחשפות עוד ועוד דמויות בספר. כל דמות היא אריג אנושי בפני עצמה. כל דמות מרתקת ומעניינת וזה אחד הדברים הבולטים בספר.השילוב שנעשה בין הדמויות גם הוא מרתק בפני עצמו ומשאיר את הקורא עם טעם של עוד. יש בספר מתח אלא שהמתח הזה הוא לא העיקר. העיקר בספר הזה הוא השילוב המופלא והייחודי לסופר של מתח,הומור ואנושיות ושילוב כזה אינו מובן מאליו. הספר מספק גם מידע לא רק עלילה. מידע על הסופר ברונו שולץ,מידע על דרך הכנת וכתיבת גרפיטי שאותי מאוד ריתקו. זה לא ספר ארוך. הוא כתוב בדיוק,אבל בדיוק באורך המתאים לו. אין בו רגע אחד של שעמום,אין רגע של פיהוק ואין בו רגע דל. כיצירת פאזל מופלאה שבה חלק אחד מרכיב חלק אחר ואט אט מתגלה התמונה המלאה כך גם הספר הזה. האגדה הזו של ברונו ואדלה הופכת לתמונה מלאה ויפהפייה שיכולה בקלות גרום לקורא להאמין באגדות.

אמה היא יצירה קלאסית ותיקה המסופרת בגוף שלישי ומי שאהב ואוהב את ספריה של ג’יין אוסטן לבטח יתמוגג מהוצאתו מחדש ובתרגום חדש של הספר העדין והיפה הזה. אמה היא צעירה כפרית, בת למשפחה אמידה. אימה נפטרה והיא חיה עם אביה ההיפוכונדר שחושב ספק בבדיחות ספק ברצינות שלהתחתן ולעזוב את הבית זהו מעשה אווילי לחלוטין. כך חשב על אמה ועל המטפלת שלה שנישאה. ובכלל, בנוסף לאביה שלל הדמויות המשניות בסיפור הם קסם בפני עצמם. כל אחד ואחת מהדמויות מוסיפה נדבך לעלילה, מוסיפה חיוך ושנינות. אמה הצעירה והדעתנית שמתנגדת לנישואין ועסוקה בלשדך זוגות נותנת לנו מעט מייצר המציצנות. דרכה אנו מציצים אל בני הזוג שהיא מנסה לשדך, תחושותיהם, מחשבותיהם. לא תמיד נכונות מחשבותיה של אמה ולא תמיד השידוך הוא אכן האידיאלי אבל הדרך הקסומה היא זו שגורמת לקורא לרצות לדעת מה יהיה בסופה. חוכמת חיים יש לאמה הצעירה, דעות מוצקות על אהבה ונישואים ואין זה מובן מאליו כלל שהרי הסיפור נכתב לפני 200 שנה. לא רק חוכמת חיים יש לאמה כי אם גם תמימות מקסימה, תמימות של אישה צעירה המנסה להבין ליבם של אחרים עד אשר ליבה שלה מתמלא אף הוא ברגשות. זוהי יצירה קלאסית ותיקה שמומלצת לחובבי הז’אנר, חובבי ג’יין אוסטן וחובבי ספרות ישנה שלעולם לא נס ליחה. עוד שתי תשבוחות יש לי לספר, האחת זוהי הכריכה היפה. פשוטה למראה ועם זאת קלאסית כמו הסיפור ובעלת מרקם שונה מכריכות רגילות. נעים לעצור את הקריאה, להביט בכריכה ואף להרגישה. תשבוחת נוספת וחשובה היא התרגום לספר של שי סנדיק. כתבתי כבר בעבר שלא קל לתרגם ספרות קלאסית ישנה ובספר הזה שי סנדיק עשה עבודת תרגום משובחת שמנעימה את הקריאה והופכת אותה לקולחת. 553 עמודים הוצאת סנדיק ספרים בע”מ א(ה)בות הוצאת ספרים