אכן הספר מרתק, אולם אין שם שום קשר לתנ"ך - זה מתקופה הרבה יותר מאוחרת - התקופה שלאחר חורבן המקדש השני. הגיע הזמן, אולי, שהכותבת באמת תכיר את התנ"ך... הסיפורים על רבי עקיבא מופיעים במפוזר בתלמוד, ומרוכזים ב'ספר האגדה' שערכו ביאליק ורבניצקי (ויצא במהדורה מחודשת לא מזמן). מה שעשתה יוכי ברנדס באופן מעולה הוא הקישור בין כל הסיפורים המפוזרים. אולם עם כל הכבוד להצגתה ההירואית של רחל (שהיא מעלה אותה לדרגה של נביאה), גם דמותה שלה לא כל כך ברורה מבחינה רגשית, ובעיקר דמותו של עקיבא מאוד שטוחה מבחינה זו, וכל מערכת היחסים ביניהם רדודה ובנויה באופן חסר אינטליגנציה רגשית - אפילו בתלמוד, שאינו מגזים בהבעת רגשות, יש יותר רגש בתיאור ר' עקיבא, שהיה שולה קש משערותיה של אשתו ומבטיח לה שיום אחד הוא יתן לה 'ירושלים של זהב' (תכשיט בצורת כתר שעליו חקוקה תמונת ירושלים)[למשל:תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף סב, עמוד ב - דף סג, עמוד א;תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף נ, עמוד א. ]. נכון, שהסיפור תמוה ביותר (כי איך עוזבים אשה אהובה לכל כך הרבה שנים?), אולם גם אם ברנדס מספרת על חוכמתו של עקיבא ובאופן טכני היא מדווחת על כך שאנשים היו נמשכים אל שעוריו - היא לא מצליחה לצייר את הדמות כך שנבין את הכריזמה שלו. מצטיירת דמות נוקשה ואכזרית, שלא ברור מה יש להימשך אליה בכלל.
