כבד עלי.

בגיל צעיר היה מקום של כבוד על ארון הספרים שלי.
החזקתי שם את כל כרכי אנציקלופדיית "תרבות" המיתולוגיים, את מגדיר הציפורים, את עיתון הספורט משנת 1955 שמצאתי יום אחד ליד פח בקיבוץ ובו תמונות של הידגקוטי ! האגדי עדיין כשחקן פעיל וגם את סיפורי המיתולוגיה היוונית.
אפולו המואר, הרה העצבנית, זאוס הזקן ונפטון הרטוב מילאו עם ציוריהם המופלאים את דמיונותיי ושעותיי ואת מה שלא היה בין הדפים השלמתי בראש.
וכשקראתי שוב, בחודש שעבר, את המונומנט הזה של ברברה טוכמן, לא יכולתי שלא להיזכר בסיפורי המיתולוגיה היוונית.
אין דרך אחרת לתאר את אותם 10 ימים נוראיים באוגוסט 1914, עת דרסו מגפי האולנים הגרמניים את בלגיה ומחצית צרפת, תוך שהם מיישמים את "תוכנית שליפן" ב-98 אחוזי הצלחה.
ושני האחוז החסרים הללו הם הסיבה שהמלחמה נמשכה עוד שנים והסתיימה בתבוסת גרמניה במקום להימשך שבועיים ולהסתיים בנצחון מפואר של הקייזר ומולטקה הצעיר (הוא לא ממש היה צעיר אך היה צורך להבדילו ממולטקה הזקן, דודו הנרגן).
הקרבות המיתולוגיים בהם נפלו מאות אלפי ומיליוני בני אדם, הטבח המחריד של דור שלם באירופה, לידתה של "המאה הקצרה" (לדעת היסטוריונים רבים כך נקראת המאה ה-20, משום שרואים את תחילתה במלחמת העולם הראשונה וסיומה עם נפילת הגוש הקומוניסטי ב-1990) ושינוי של כל אספקט בחיים האנושיים, הם אלו שעושים את המלחמה הזו למיתולוגיה, כי אין שום דרך אנושית להגדירה.
כאמור, זו פעם שנייה שאני קורא את הספר. הפעם הראשונה, לפני 20 ומשהו שנים, לא החווירה לי את עוצמתו הכבירה, כי כנראה שצריך להגיע לגיל מסויים כדי לקלוט, להכיל ולעבד אותו.
כבנות ובנים לעם שנלחם, לוחם ולצערנו ימשיך עד עולם להילחם, כדאי מאוד לקרוא.