בספר שני סיפורים של סופרים שונים, האחת: גרטרוד קולמר,(1894-1943),נולדה בברלין למשפחה יהודיה משכילה, הספיקה לפרסם כמה קובצי שירים. "סוזנה" היתה ליצירתה האחרונה לפני שהובלה לאושוויץ ב- 1943. הנובלה נכתבה תוך כדי עבודת כפייה, בלילות. סיפור מדכא ומחניק אך בזכות התרגומים הנפלאים של הוצאת "זיקית והפורמט הקטן של הספר, דפי הספר הנעימים למגע ומראה(90 גרם בצבע קרם), סך כל עיצובו הצנוע והידידותי - פשוט תענוג לקרוא את הסיפורים שזכינו שהם שולפים עבורנו מתהום הנשייה. הסיפור השני בספר: "השביל שביער" של אדלברט שטיפטר שחי כמאה שנה לפני גרטרוד. הוא ספר פשוט קסום ושובה לב בתמימותו, בתיאוריו, זו אותה נאיביות מבורכת ששורה על מרבית ספרי הוצאת זיקית. לפחות השלושה שקראתי עד עתה. אף שהסיפור מתקדם באיטיות - חשתי שאינני רוצה שיגמר לי... או כמו שמתואר בכריכה: "השביל שביער הוא טקסט שהקריאה בו משולה ללגימת כוס מים קרירים בעיצומו של יום קיץ לוהט" ואני הייתי מוסיפה כאן כאשר הינך שוכב/ת פרקדן בצל עצים שעליהם בגון ירוק בהיר מרשרשים ברוח החרישית המקררת אותך תחת השמש הקופחת, ציוצי מגוון ציפורים שאינך מכיר הן מוסיקת הרקע, שום שאון אורבני או בן אנוש איננו בטווח כדי להפר את שלוותך,וכשאתה כך שוכב על העשב הרך, קורא את הסיפור הזה, אתה שולח ללא מאמץ יד אחת אל חלוקי נחל חלקלקים שעל גדת הנחל שמימיו צלולים כמו פעם, ומשחק בהן באצבעותיך כאילו היו כדורים סיניים מרגיעים. והוא ממשיך: " במוקד הסיפור מיזנטרופ עשיר ובודד, הסובל מתסמינים שאפשר בקלות לייחס לתחלואי האדם המודרני (! א"נ) בעצת נטורולוג הוא יוצא לסדרת שוטטויות ביער". אל תחמיצו. וישר כוח להוצאת הספרים העצמאית והידידותית.

במילה אחת: נהניתי ! בשתי מילים: נהניתי מאד ! וב...: ספר רגיש, מותח, מחוייך, מומלץ בחום ! שנים שמעתי את השם של הספר מזמזם לי באוזן וחשבתי שמדובר בעוד איזה גימיק של סיפור בלשי בעיקר לבני תשחורת. כשסופסוף העזתי- הופתעתי מאד. לפי קריאת הביקורות של המאוכזבים- נראה שחלק לא קטן התאכזב עקב היכרות עם 'התופעה'/האתגר בשר ודם. אני מניחה שהם נתקלו ברמות אוטיזם קשות יותר. אז גם אתם וגם אלו שנהנו מוזמנים לצפות בסידרה האמריקאית האותנטית והמתוקה " Parenthood " (שכחתי את שם הגרסה הישראלית...אם אני לא טועה "הורים במישרה מלאה") שכבר כמה עונות שלה שודרו ב- Yes -drama ,כדי לצפות במו עיניכם בהתנהגות של נער בגילו של הגיבור, ולהיווכח שמארק האדון עשה עבודה מעולה.

ספר שממש מתאים ל "שבוע הגאווה" שחל אתמול. ראיתי את הסרט שנעשה על פי הספר עם גלן קלוז המרשימה כאישה במאה התשע עשרה שנאלצת להתחזות לגבר כדי לשרוד (כנערה בודדה ללא הגנת משפחה) וכדי להרוויח את לחמה באירלנד העניה ב- 1860. היא עובדת בחריצות כמלצר בבית מלון במשך שנים רבות, בלא שמישהו יחשוד שמתחת לחליפות והחזות הגברית והמתבודדת , מסתתרת ... אישה ? או כפי שהיא מכנה זאת כשהיא מגיעה לתודעה המתסכלת של שנים רבות, כי אולי היא לא גבר ולא אישה, אלא רק סימן שאלה. אל תחמיצו בסוף הסיפור את אחרית הדבר מאת צפי סער, שמעלה שאלות מעניינות לגבי המיגדר אליו נולדנו. ולא רק בנוגע לבני אדם שהמין שאליו נולדו אינו תואם את המגדר שלהם. היא הולכת רחוק יותר ומעלה את האופציה (שכרגע נראית לנו דמיונית) שבחירת המיגדר בתקופה מוקדמת של חייך - איננה בהכרח חייבת להיות כזו עד סוף ימיך. הרצון והיכולת להתנסות בחיים קצת אחרים - לאו דווקא שמורות רק ל'אחינו הגאים' (: "יתכן בהחלט שגם זהות מגדרית עשויה לנוע על רצף ולא להיות מקובעת לעד, כפי שנהוג לחשוב". מסקרן מאד.

שני השלישים הראשונים (234 עמודים) של הספר סחבתי בקושי- שוקלת לנטוש לאחר כל הפוגה בקריאה. ואז מהחלק החמישי(כשמגיע היחצ"ן) 101 עמודים לפני הסיום- הכל השתנה: הסיפור תפס תאוצה, צחקתי פה ושם והמתח ללא ספק גאה. דווקא אהבתי את החידוש של שורות רצופות בשיחות של הדמויות- ללא סימוני מרכאות- אף שנאלצתי לא אחת לחזור על עקבותי- בכדי להבין מי אמר מה. לא ספר שהשאיר אצלי חותם ליותר מדקותיים. הספר מבחינתי פשוט חסר נשמה. סוג הספר (טיסה?)- ממש לא כוס התה שלי. ולסיום מסקנה שלקחתי איתי: לבחון תחילה את סוג הספרים האהובים על הממליצים בטרם אקפוץ ראש נלהבת, לספר הפופולרי הבא (; כוכב שלישי - על המקוריות והחידוש בכתיבת השיחות (ללא מרכאות וכו'). ***

בספר שני סיפורים של סופרים שונים, האחת: גרטרוד קולמר,(1894-1943),נולדה בברלין למשפחה יהודיה משכילה, הספיקה לפרסם כמה קובצי שירים. "סוזנה" היתה ליצירתה האחרונה לפני שהובלה לאושוויץ ב- 1943. הנובלה נכתבה תוך כדי עבודת כפייה, בלילות. סיפור מדכא ומחניק אך בזכות התרגומים הנפלאים של הוצאת "זיקית והפורמט הקטן של הספר, דפי הספר הנעימים למגע ומראה(90 גרם בצבע קרם), סך כל עיצובו הצנוע והידידותי - פשוט תענוג לקרוא את הסיפורים שזכינו שהם שולפים עבורנו מתהום הנשייה. הסיפור השני בספר: "השביל שביער" של אדלברט שטיפטר שחי כמאה שנה לפני גרטרוד. הוא ספר פשוט קסום ושובה לב בתמימותו, בתיאוריו, זו אותה נאיביות מבורכת ששורה על מרבית ספרי הוצאת זיקית. לפחות השלושה שקראתי עד עתה. אף שהסיפור מתקדם באיטיות - חשתי שאינני רוצה שיגמר לי... או כמו שמתואר בכריכה: "השביל שביער הוא טקסט שהקריאה בו משולה ללגימת כוס מים קרירים בעיצומו של יום קיץ לוהט" ואני הייתי מוסיפה כאן כאשר הינך שוכב/ת פרקדן בצל עצים שעליהם בגון ירוק בהיר מרשרשים ברוח החרישית המקררת אותך תחת השמש הקופחת, ציוצי מגוון ציפורים שאינך מכיר הן מוסיקת הרקע, שום שאון אורבני או בן אנוש איננו בטווח כדי להפר את שלוותך,וכשאתה כך שוכב על העשב הרך, קורא את הסיפור הזה, אתה שולח ללא מאמץ יד אחת אל חלוקי נחל חלקלקים שעל גדת הנחל שמימיו צלולים כמו פעם, ומשחק בהן באצבעותיך כאילו היו כדורים סיניים מרגיעים. והוא ממשיך: " במוקד הסיפור מיזנטרופ עשיר ובודד, הסובל מתסמינים שאפשר בקלות לייחס לתחלואי האדם המודרני (! א"נ) בעצת נטורולוג הוא יוצא לסדרת שוטטויות ביער". אל תחמיצו. וישר כוח להוצאת הספרים העצמאית והידידותית.

בספר שני סיפורים של סופרים שונים, האחת: גרטרוד קולמר,(1894-1943),נולדה בברלין למשפחה יהודיה משכילה, הספיקה לפרסם כמה קובצי שירים. "סוזנה" היתה ליצירתה האחרונה לפני שהובלה לאושוויץ ב- 1943. הנובלה נכתבה תוך כדי עבודת כפייה, בלילות. סיפור מדכא ומחניק אך בזכות התרגומים הנפלאים של הוצאת "זיקית והפורמט הקטן של הספר, דפי הספר הנעימים למגע ומראה(90 גרם בצבע קרם), סך כל עיצובו הצנוע והידידותי - פשוט תענוג לקרוא את הסיפורים שזכינו שהם שולפים עבורנו מתהום הנשייה. הסיפור השני בספר: "השביל שביער" של אדלברט שטיפטר שחי כמאה שנה לפני גרטרוד. הוא ספר פשוט קסום ושובה לב בתמימותו, בתיאוריו, זו אותה נאיביות מבורכת ששורה על מרבית ספרי הוצאת זיקית. לפחות השלושה שקראתי עד עתה. אף שהסיפור מתקדם באיטיות - חשתי שאינני רוצה שיגמר לי... או כמו שמתואר בכריכה: "השביל שביער הוא טקסט שהקריאה בו משולה ללגימת כוס מים קרירים בעיצומו של יום קיץ לוהט" ואני הייתי מוסיפה כאן כאשר הינך שוכב/ת פרקדן בצל עצים שעליהם בגון ירוק בהיר מרשרשים ברוח החרישית המקררת אותך תחת השמש הקופחת, ציוצי מגוון ציפורים שאינך מכיר הן מוסיקת הרקע, שום שאון אורבני או בן אנוש איננו בטווח כדי להפר את שלוותך,וכשאתה כך שוכב על העשב הרך, קורא את הסיפור הזה, אתה שולח ללא מאמץ יד אחת אל חלוקי נחל חלקלקים שעל גדת הנחל שמימיו צלולים כמו פעם, ומשחק בהן באצבעותיך כאילו היו כדורים סיניים מרגיעים. והוא ממשיך: " במוקד הסיפור מיזנטרופ עשיר ובודד, הסובל מתסמינים שאפשר בקלות לייחס לתחלואי האדם המודרני (! א"נ) בעצת נטורולוג הוא יוצא לסדרת שוטטויות ביער". אל תחמיצו. וישר כוח להוצאת הספרים העצמאית והידידותית.