"יש לכם עד ה28 ל3 לקרוא את הספר יהיה לכם בוחן בקיאות, ננתח אותו, נחכה עד לבגרות ונקווה שהוא יהיה שם" זאת הייתה ההכרות שלי עם הספר התפסן בשדה השיפון. בהתחלה לא סבלתי אותו, לא הבנתי את הולדן, או את הסופר, או את פיבי, או את כל הדמויות שם וחשבתי לעזאזל טיך הספר הזה רב מכר כלכך מוכר. קראתי אותו בלית ברירה באמת כי לא רציתי להכשל בספרות, עברתי תמבחן, יצאתי עם 95, והתחלנו ללמוד אותו. לא אהבתי את העובדה שנלמד על ספר שלא חיבבתי וננתח את הדברים שלא הבנתי, אבל אתם יודעים מכיוןן שאני לא מחליטה אני ניתחתי, למדתי ובסופו של דבר גם הבנתי. אחרי שסיימתי ללמוד הרמתי תראש ואמרתי לעזאזל תודה לאל שאני לא זאת שמחליטה כי אחרת הספר הזה היה נכנס לרשימה השחורה ולא היה יוצא ממנה. הוא גאוני, הולדן הסופר הכל!!! כלכל התחברתי לדמות שאחרי זה שקראתי בפעם השנייה והשלישית את הספר הרגשתי את כל הנפילות והעליות כאילו היו שלי. המצב הכל כך מפחיד הזה של בין נער לגבר פשוט פישט את מצבי וגרם לי להסתכל שונה. גיליתי שהולדן חא חולה נפש הוא פשוט אומר בקול מה שכולנו שומרים בבטן, הוא פשוט אמיתי, הוא בן אדם טוב שקשה לו עם זיופים, שדואג לברווזים, לנזירות אבל בעצם תולה שאלה גדולה שכולנו נושאים באיזשהו שלב, "לעזאזל איפה אני נמצא? באיזה מצב?" אם אנסה להתנסח כמוהו. כל הדימויים שנראו כלכך מטופשים בהתחלה התגלו כשאלות שאני עד היום תוהה את תשובתן כל הדמויות הלא מובנות פשוט התבהרו לדמויות גדולות, והכל היה כל כך טוב. אחרי זה קראתי את הספר עוד 3 פעמים וכל פעם גיליתי דבר אחר וחדש שהשפיע עלי והיום אחרי שנתיים אני עדיין מזדהה וחושבת על הולדן. אז אחרי החפירה הממושכת הזאת אני חושבת שהמסקנה ברורה, אל תקראו תספר וזהו תקראו עליו אחרי זה אני חושבת שזה מה שנותן את העניין האמיתי של הספר, לפחות בשבילי! ספר מומלץ רק עם הבנה.

זה הספר שהתחיל הכל! הספר שגרם לי להכנס לז'אנר הה של המתח, ידעתי שבאזשהו שלב אני אהיה חייבת להפסיק עם הספרי פנטיה רומנטיים האלה לגיל העשרה והלמשיך לספרים בוגרים יותר ובחרתי מתח, כי תמיד עניין אותי מתח. התאהבתי בו בנשימה הראשונה, הוא ריתק אותי לא יכולתי לעזוב אותו העלילה לא הייתה נמתחת אלא קולעת ומדויקת לא היה רגע שהשתעממתי וכמעט ויתרתי. ידעתי שזה הסוג בשבילי וידעתי שאני יכולה להפרד בלב שלם מהסגנון שעזבתי. הכל היה ממש מושלם באמת קראתי אותו והלכתי איתו לכל מקום ואז הגיע הסוף. והתאכזבתי כאילו איך? כל הספר היה כתוב כל כך טוב כאילו השקיעו בו שנים ואז הסוף נכתב כאילו סוכן של ג'ון ורדון לחץ עליו לכתוב וזה מה שיצא לו בשעה שנותרה לו. למרות ההתאכזבות הספר עדיין גאוני בשבילי הרי לא שופטים ספר רק לפי הסוף שלו... אז אני כן ממליצה על הספר ובחום ואני גם די בטוחה שאני אקרא את שאר הסדרה בתקווה לא להתאכזב שוב בסוף..

פשוט אהבתי. אני באמת לא ארחיב במילים אבל הסדרה הזאת כתובה כל כך טוב העלילה כל כך מעניינת ולא נותנת להוריד את הספר לרגע, זה לא דומה לכל שאר סיפורי הפנטזיה שיש בהם כלכך הרבה ערפדים את לפעמים חושבת שאין שום דבר חוץ מזה, וזה באמת לא דומה לספרים אחרים שקראתי מהתחום הזה, קלייר הצליחה ליצור עולם מלא מתח רומנטיקה הומור וציניות. לא יותר מידי מהתכונות הללו ובדיוק ברמה שתשאיר את הקורא מוצמד לספר כל היום. הסדרה באמת מומלצת ולא נהיית משעממת מספר לספר!!

במהלך כיתה יא ועוד לפניה קראתי הרבה ספרי שואה, בכל אחד יש את המספר/ת ששרד/ה שואה, או המשפחה ששרדה שואה, או פולני שמספר איך היהודים שאצלו שרדו שואה. כל סיפור מרתק מהקודם אך לכולם אותו קונספט. ואז בא הקמע, הוא היה ממש שונה. הוא היה מנקודת מבט של ילד בן 5 שהתחבר עם הנאצים, הוא עבר את הדברים שהמזעזעים שהנצאים עשו על ידי הפושעים עצמם, זה באמת הדהים אותי. את כל הסיפור קראתי בנשימה אחת סיימתי אותו תוך כמה שעות טובות ובקשות מהמורים שלא יחרימו לי אותו כי קראתי אותו בשיעור שלהם. זה הספר הכי טוב שקראתי שמדבר על השואה, וכל פעם שיזכירו לי ספרי שואה אני ימליץ עליו ויגיד שחייבים לקרוא אותו. אז אם ספרי שואה זה הסוג שלכם ולא קראתם אותו אז מהר לקרוא את הספר, הוא באמת אחד הספרים הכי מדהימים שקראתי.

פשוט אהבתי. אני באמת לא ארחיב במילים אבל הסדרה הזאת כתובה כל כך טוב העלילה כל כך מעניינת ולא נותנת להוריד את הספר לרגע, זה לא דומה לכל שאר סיפורי הפנטזיה שיש בהם כלכך הרבה ערפדים את לפעמים חושבת שאין שום דבר חוץ מזה, וזה באמת לא דומה לספרים אחרים שקראתי מהתחום הזה, קלייר הצליחה ליצור עולם מלא מתח רומנטיקה הומור וציניות. לא יותר מידי מהתכונות הללו ובדיוק ברמה שתשאיר את הקורא מוצמד לספר כל היום. הסדרה באמת מומלצת ולא נהיית משעממת מספר לספר!!

"יש לכם עד ה28 ל3 לקרוא את הספר יהיה לכם בוחן בקיאות, ננתח אותו, נחכה עד לבגרות ונקווה שהוא יהיה שם" זאת הייתה ההכרות שלי עם הספר התפסן בשדה השיפון. בהתחלה לא סבלתי אותו, לא הבנתי את הולדן, או את הסופר, או את פיבי, או את כל הדמויות שם וחשבתי לעזאזל טיך הספר הזה רב מכר כלכך מוכר. קראתי אותו בלית ברירה באמת כי לא רציתי להכשל בספרות, עברתי תמבחן, יצאתי עם 95, והתחלנו ללמוד אותו. לא אהבתי את העובדה שנלמד על ספר שלא חיבבתי וננתח את הדברים שלא הבנתי, אבל אתם יודעים מכיוןן שאני לא מחליטה אני ניתחתי, למדתי ובסופו של דבר גם הבנתי. אחרי שסיימתי ללמוד הרמתי תראש ואמרתי לעזאזל תודה לאל שאני לא זאת שמחליטה כי אחרת הספר הזה היה נכנס לרשימה השחורה ולא היה יוצא ממנה. הוא גאוני, הולדן הסופר הכל!!! כלכל התחברתי לדמות שאחרי זה שקראתי בפעם השנייה והשלישית את הספר הרגשתי את כל הנפילות והעליות כאילו היו שלי. המצב הכל כך מפחיד הזה של בין נער לגבר פשוט פישט את מצבי וגרם לי להסתכל שונה. גיליתי שהולדן חא חולה נפש הוא פשוט אומר בקול מה שכולנו שומרים בבטן, הוא פשוט אמיתי, הוא בן אדם טוב שקשה לו עם זיופים, שדואג לברווזים, לנזירות אבל בעצם תולה שאלה גדולה שכולנו נושאים באיזשהו שלב, "לעזאזל איפה אני נמצא? באיזה מצב?" אם אנסה להתנסח כמוהו. כל הדימויים שנראו כלכך מטופשים בהתחלה התגלו כשאלות שאני עד היום תוהה את תשובתן כל הדמויות הלא מובנות פשוט התבהרו לדמויות גדולות, והכל היה כל כך טוב. אחרי זה קראתי את הספר עוד 3 פעמים וכל פעם גיליתי דבר אחר וחדש שהשפיע עלי והיום אחרי שנתיים אני עדיין מזדהה וחושבת על הולדן. אז אחרי החפירה הממושכת הזאת אני חושבת שהמסקנה ברורה, אל תקראו תספר וזהו תקראו עליו אחרי זה אני חושבת שזה מה שנותן את העניין האמיתי של הספר, לפחות בשבילי! ספר מומלץ רק עם הבנה.