פשוט ומצוין, פשוט מצוין.
מעניין כיצד עלילה פשוטה וסיפור חיים סטנדרטי יחסית מצליחים לרתק לאורך כל הספר.
הספר מאוד קריא ומהנה. העלילה לכאורה פשוטה, אך למעשה מאחורי הפשטות מסתתר רובד עמוק הרבה יותר.
סטונר איש כפר ההופך למרצה באוניברסיטה ובערוב ימיו לפרופסור. לכאורה חייו מסובכים ומדכאים.נישואיו כושלים ולאשתו אין עניין בו, בתו גם היא מתנתקת ממנו ובמקום עבודתו באוניברסיטה יש לו סכסוכים. הרומן מחוץ לנישואין שהוא מנהל לא נושא פרי והוא נאלץ להיפרד מאהובתו. מה הפלא שבגיל 42 הוא שואל את עצמו מדוע הוא צריך את החיים האלה.
הסופר שם דגש בעיקר על הארועים הקיצוניים בחיי הגיבור ומכאן העניין בסיפור.

אם נחשוב מעט יותר על הטקסט נבין שהמחבר לא מספר לנו את הכל וחייו של סטונר אינם כה אפורים כפי שנדמה בקריאה השוטפת.
מדובר באדם שהציב לעצמו מטרה ודבק בה- להיות מרצה לספרות אנגלית באוניברסיטה, כלומר הוא הגשים את מטרתו במקום עבודתו, הוא עוסק במקצוע אותו הוא הכי אוהב, כך שמבחינה זו הוא נהנה מחייו. לאורך הסיפור סטונר מתמודד מספר פעמים עם ארועים שקוראים תיגר על חוש הצדק והאמת שלו. מעשיו מצביעים על אדם בעל אופי חזק שלא מפחד להתמודד עם הממסד ולשלם מחיר כבד על דעותיו.

אם נסכם מדובר באדם ככל האדם עם הצלחות וכשלונות, אתגרים שצלחו וכאלו שלא, חיים אישיים עם עליות ומורדות כמו של רבים מאיתנו. כאן קבור סוד אהדתנו את הדמות ואת הסיפור.
מומלץ.

על אילן הייטנר בכללי שמעתי בצבא, בעיקר על הספר "קציצות" שטרם קראתי אבל אתמקד במלך החומוס ומלכת האמבטיה. ראוי לציון שסיימתי את הספר הזה ב-4 שעות!
הספר עצמו סובב סביב גיבור הסיפור שמנסה למצוא את עצמו בניו יורק ומוצא שם את האהבה הראשונה שלו. הכתיבה של הספר אמנם גסה, אבל הוא מאוד קליל ומזכיר את החוויה הראשונית של בחור צעיר המשתחרר מהצבא (למרות שגיבור הסיפור קצת יותר מבוגר).
ספר שבהחלט מתאים למי שמחפש ספר קליל וזורם אבל כן נותן איזושהי תובנה (כמו כל ספריו של אילן הייטנר), אך מי שמחפש יצירה עם עברית גבוהה אז פחות ימצא את זה פה.
אני אישית מאוד נהנתי מהספר, מעבר לכתיבה היום-יומית של הספר, הוא נותן הרגשה חופשית לקורא להיכנס לתוך הראש של הדמות. ממליצה!

אמשול לכם משל, חברי היקרים.

נגיד שהיה לכם ידיד חכם, נבון ובעל אינטליגנציה שמעל לממוצע, והתחברתם היטב, הערכתם מאוד את יכולותיו והתענגתם על אמרי השפר שלו.
והנה, לאחר זמן מסויים, הידיד הזה החל לחזור על סיפוריו עד שהעלה לכם את הסעיף. ולא זו בלבד, אלא שההומור שלו נעשה מטופש, הסיטואציות הזויות, ותוך כדי סיפור על הרפתקאות מסמרות שיער, הוא גם היה משחרר הלצות שלא ממין העניין. הקיצר, התעייפתם. כמה אפשר לטחון לכם את המוח בלי שתתעייפו.

אז החלטתם לעשות פסק זמן. להתרחק.

כשראיתם אותו ברחוב, הפניתם את מבטכם לצד השני, נמנעתם מלהפגש איתו, וגם כשנכנעתם פעם אחת לסקרנותכם ופגשתם אותו, הבנתם עד כמה ההחלטה שלכם הייתה נבונה.
חלף עבר הזמן, והנה הוא הגיע ליישובכם לביקור נוסף. מכיוון שידיד משותף שלכם, שאיננו העיפרון הכי מחודד בקלמר, המליץ עליו, נכנעתם.
פגשתם אותו שוב.

בחמש דקות הראשונות נדמה היה שהוא הדרדר עוד יותר, חופן שטויות כזה מזמן לא שמעתם. אבל אז הוא הפתיע אתכם ודיבר דברים של טעם.
אם לא שמדי פעם תיבל את סיפוריו בקלישאות מטופשות, דביקות ומוכרות, הייתם אומרים שהוא בחור כארז. והסיפור שסיפר לכם בפעם הזאת, היה דומה אך שונה.

בקיצור, הספיקה לכם הפגישה הזאת. נהניתם. אתם לא בטוחים שתפגשו בקרוב.
אבל מי יודע.
הנמשל ברור, ומי שלא הבין אותו, ישים פעמיו לחנות מכשירי הכתיבה הקרובה וירכוש מחדד.