יכענבל•לפני 8 שניםכל מילה בסלעלמזלי, התבגרתי, ואני דווקא מסוגלת לנטוש ספר חלש באמצע...על הביקורת של מור על אשת הסנדלר מאת אדריאנה טריג'יאני
מורי•לפני 9 שניםהחלק הראשון טוב והשני מראה כמה מויס זבל מוחלט.על הביקורת של מור על הנערה שהשארת מאחור מאת ג'וג'ו מויס
מורי•לפני 9 שניםגם אני גיליתי עניין רב. כתוב היטב.על הביקורת של מור על זכרונותיה של גיישה מאת ארתור גולדן
לא מניה ולא מקצתיה •לפני 9 שניםלא קראתי אבל עשו על הספר הזה כל כך הרבה יחסי ציבור שאי אפשר שלא לשמוע עליו .ממה שהבנתי זה ספר לנשים .על הביקורת של מור על חמישים גוונים של אפור מאת אריקה לאונרד ג'יימס
רשימות קסנדרהדודי סמיתדבר ראשון, הספר שונה לגמרי ממה שחשבתי. אבל זה בהחלט פעל לטובה. הספר מדהים, קסנדרה מדהימה. אני לא יודעת באיזה גיל דודי סמית כתבה את הספר, אבל ממש לא מרגישים שמישהו מבוגר כותב את היומן. היומן כתוב בצורה מאוד אותנטית, מרגישים זאת במיוחד כאשר יש הפסקות באמצע פרקים כי הפריעו לקסנדרה בכתיבה, או כי משהו קרה. הדמויות עוברות שינוי במהלך הספר, ואנחנו מלווים אותן במהלך השינוי, וזה נהדר לעבור איתן את התהליך הזה! הספר קליל, אך העלילה מאוד טובה ומלאת עומק. הסוף מאוד מאוד מציאותי, לא קיטשי ולא בלתי-אמין. ממליצה בחום!!!
פרש הברונזהפאולינה סיימונסאת העמודים הראשונים קראתי ממש בכוח, הם היו משעממים להחריד בעיני, הבעיה היא שקשה לי לוותר על ספר באמצע. אבל שום דבר לא הכין אותי להמשך. נקשרתי לדמויות, לכולן, אהבתי ושנאתי וצחקתי ובכיתי איתן, חשבתי על הספר בכל זמן אחר שלא יכולתי לקרוא אותו. קראתי את הספר לפני בערך שנה, והוא עדיין משפיע עלי כמו שאף ספר לא השפיע עלי (מאז סדרת הארי פוטר, כמובן). מחכה לרגע שבו אני אשכח את העלילה ואוכל לקרוא את הטרילוגיה שוב. ממליצה בחום להתאזר בסבלנות ולקרוא את כל הטרילוגיה.
אשת הסנדלראדריאנה טריג'יאני*ספוילרים* מאכזב, התקציר גרם לי לצפות להרבה יותר, מה גם שהוא היה מטעה. בתקציר נאמר שהגורל מפריד ביניהם, אבל לא היה שום דבר שיפריד ביניהם למעט השיעמום של צ'ירו ממנה, ולא פלא. רק לבסוף, אחרי שכבר לא היו יותר פרידות, רק אז צ'ירו החליט שהוא בכלל רוצה! ומשם העמודים הבאים היו חסרי רומנטיקה בעליל. הספר היה מתיש, זה לא סיפור אהבה, זה סיפור על אנצה, ועל צ'ירו, שהקשר ביניהם קלוש, ואז בסוף במקרה יש אהבה. מתיש, חוסר היכולת שלי לוותר על ספר באמצע הקריאה ממש הקשה עלי במקרה הזה. לא ממליצה.
אהבתה של סלטנאתשרה אהרונישנאתי את השער השלישי והשער הרביעי של הספר. שנאתי את כל מה שקרה בהם. בהתחלה הרגשתי כאילו הסופרת סתם ניסתה לעצבן את הקורא, עד שהבנתי שהסיפור אמיתי, ומבוסס על הורייה... סיפור שובר לבבות, שמשגע את הקורא עם אינספור תקוות שווא. לא מצטערת שקראתי, ובכל זאת, עצוב לי עכשיו.
אשת הסנדלראדריאנה טריג'יאני*ספוילרים* מאכזב, התקציר גרם לי לצפות להרבה יותר, מה גם שהוא היה מטעה. בתקציר נאמר שהגורל מפריד ביניהם, אבל לא היה שום דבר שיפריד ביניהם למעט השיעמום של צ'ירו ממנה, ולא פלא. רק לבסוף, אחרי שכבר לא היו יותר פרידות, רק אז צ'ירו החליט שהוא בכלל רוצה! ומשם העמודים הבאים היו חסרי רומנטיקה בעליל. הספר היה מתיש, זה לא סיפור אהבה, זה סיפור על אנצה, ועל צ'ירו, שהקשר ביניהם קלוש, ואז בסוף במקרה יש אהבה. מתיש, חוסר היכולת שלי לוותר על ספר באמצע הקריאה ממש הקשה עלי במקרה הזה. לא ממליצה.
הנערה שהשארת מאחורג'וג'ו מויסספר מקסים. החלק הראשון שלו מהמם! את החלק השני אהבתי, אבל פחות. ג'וג'ו עושה הבדל עצום בכתיבה של החלק הראשון (1917) לבין החלק השני (2003), וזה טוב, כי מרגישים בהבדלי הזמנים בצורה מופלאה. הבעיה היחידה לטעמי היא השפה הנמוכה בחלקים של 2003, ברמה מעט מוגזמת לדעתי. בתור אחת שעוד לא קראה את ללכת בדרכך, אני ממליצה בחום. תיהנו!
הנערה שהשארת מאחורג'וג'ו מויס0הנערה שהשארת מאחור זה לא ללכת בדרכך! לא להשוות! לא לחפש דימיון! חוץ משם הסופרת אין שום דימיון (מיועד לכל הטוקבקיסטים המאוכזבים...). תודה לאל וברוך השם (כן זה גורם לי להתקרב לאלוהים :)) שמויס יודעת לכתוב על עוד דברים חוץ מאהבה ואבדון...אני קיבלתי את התחושה שסופרת אחרת כתבה את ללכת בדרכך....למה? כי לדעתי הספר הזה הוא פשוט יותר טוב בכמה רמות. לא יעזור דבר! זה מסוג הספרים שמחזירים אותך אחורה בזמן ומאלצים אותך לדמיין את עצמך חי שם וחווה את הספר כדמות הראשית. סופי ששמה הוכתם למרות שהייתה למעשה גיבורה כי המעשים שלה היו נטולי אנוכיות גרמה לי להרגיש כמה אין צדק בעולם ולהוכיח את הטענה ששמועות רעות רצות מהר יותר ואוחזות בך ומכתימות את משפחתך עידנים לאחר מכן. ליב היא גיבורה עכשווית אמיצה וחזקה לא פחות מסופי, עמדה שניות מאיבוד כל כספה כבודה עבודתה והזוגיות שלה. ועם כמה שהמטרה הייתה נראית מוזרה מטופשת ולא חשובה בעיני אחרים היא לא הפסיקה לחתור לצדק. הספר כתוב בצורה יוצאת מן הכלל, כל דמות קיבלה משמעות. ואלוהים רק אלוהים יכול להסביר לי איזה עבודה טובה היא עשתה בכתיבה שהצלחתי להתחבר רגשית לקצין הגרמני הזה. כשאתה כותב כמה עלילות וסיפורי משנה על כמה דמויות ובתקופות זמן שונות לחלוטין אתה חייב להיות מדוייק ברור מתומצת ומעניין. וזה מה שהספר הזה היה. לסיכום מה שלקחתי מהקריאה הוא שאין שחור או לבן אין טוב ורע במלחמה כולם קורבנות וכולם מפסידים. אז קחו את הספר ביד תתנתקו שתו איזה משקה חם ותשכחו מללכת בדרכך ומובטחת לכם חווית קריאה מדהימה.
האדם מחפש משמעותויקטור פראנקל (פרנקל)0נערה בת 16 לא אמורה לתהות על משמעות החיים. היא לא אמורה לקרוא את הספר הזה ולדמוע ממנו. נערה בת 16 אמורה לנצל את החופש כדי לצאת ולבלות וליהנות, ואם היא בוחרת לשבת בבית ולקרוא, אז שתקרא את הארי פוטר. ואם היא כבר בוחרת לקרוא ולדמוע, אז שתקרא את "אשמת הכוכבים" ו- "ללכת בדרכך". אבל מה לעשות, החיים לא מתנהלים כמו שאנחנו מצפים מהם, וגם ההתנהגות של בני האדם היא בלתי צפויה, והספר ממחיש את זה טוב מאוד. וכך מצאתי את עצמי יושבת וקוראת את הספר הקטן-גדול הזה בשקיקה. הספר נחלק לשני חלקים. הראשון, חוויות ממחנה ריכוז, הוא מצמרר, מבעית, מדכא ולפעמים הרגשתי שבמקום משמעות לחיים אני מקבלת כאן חוסר משמעות. אבל דווקא מתוך הסבל הבלתי נתפס הזה צומחת לה השאיפה למשמעות. "אם בכלל יש טעם לחיים, צריך שתהא משמעות גם לסבל. הסבל כחלק בלתי נמחה של החיים, אף בדמותו של הגורל והמוות. אין שלמות לחיים בלי סבל". החלק השני נותן לקוראים מושגי יסוד בתורת הלוגותרפיה, והוא עושה את זה בדרך פשוטה שגם אני יכולתי לתפוס ולהבין. "הלוגותרפיה מעמידה את האדם לפני פשר חייו ומכוונת אותו אליו. האדם זקוק למשהו שלמענו יחיה. השאיפה לפשר ברוב בני האדם היא לא בגדר אמונה אלא עובדה". אז אם הכל טוב ויפה ואם אדם שיש לו "למה" שלמענו יחיה יכול לסבול כל "איך", אז למה הספר נקרא "האדם מחפש משמעות" ולא "האדם מוצא משמעות"? את זה דווקא לא הבנתי. נערה בת 16 לא אמורה לקרוא את הספר הזה, אבל נערה בת 16 גם לא אמורה לעבור את הזוועות שמתוארות בחלק הראשון של הספר, והיו הרבה נערות שעברו את זה. אז אולי המסקנה היא שהחיים צוחקים עלינו בעיניים ודווקא מה שלא אמור לקרות הוא זה שקורה. לטוב ולרע.
